נסיעה לאילת יכולה להיות כיף רצוף, עשרה ימים של שיכרון חושים ורגיעה. אבל מה, היא לא. נסיעה לאילת היא תירוץ עלוב לחופשה, שמלווה בחובו כאב וקיא עד המותניים. אם עשיתם את הצעד המטופש הזה, ובאמת נסעתם לשם, המעט שאני יכול לעשות בשבילכם הוא להמתיק את התרופה המרה, אבל לא בכפית של סוכר. אני לא מרי פופינס. ואל תגידו לי שאני אובר-דרמטי, ההבדל היחידי בין אילת לגיהנום היא שבגיהנום הדברים שמפניהם חוששים הם אדומים ובעלי קלשון, ובאילת שעירים ובעלי שפם בכל מקום אפשרי על הגוף. הנה לכם החופשה שלי. אני עומד לסקר לכם מההתחלה עד הסוף - איך מתנהלת חופשה אמיתית באילת, ולא חופשה בפרסומות של ערוץ 2.

22:00 בלילה. כן, לצאת בעשר בלילה זהו יתרון מאוד גדול. קודם כל, האחים הקטנים שלי יישנו - ולא ייצעקו, יירקו כמו אלפקות אחד על השני ויחלקו ציטוטים מ"דורע- הגרסה הלא מצונזרת". אני, לעומת הברברים חסרי הבינה האלו הבאתי לעצמי כמה ספרים ופנס וקראתי לי להנאתי עד שהקאתי את נשמתי (אם קוראים לא נוהגים)

הגענו בסביבות 3:00 בבוקר אל אילת הנפלאה ושטופת החול. הרי לכם כמה המלצות בכל הנוגע להגעה לאילת:

• מטוס. מטוס. מטוס. שננו את המנטרה הזו כאילו היא הדבר היחידי שיציל אתכם ממוות נוראי, מה שעלול להיות נכון. כביש הערבה הוא הכביש הכי מפחיד עליי אדמות. והוא הכי מפחיד שאמא שלי מנסה לנהוג. מצטער בנות, אם הייתן באמת רוצות שיורידו מכן את הסטריאוטיפ של "לא יודעות לנהוג" הייתן... לומדות לנהוג!
• אם כבר בחרתם בנסיעה, סעו בשעות היום. לא אכפת לי כמה ילדים אתם. לישון באוטו בלילה משאיר אותך עם כאבים בתחת שמשתווים רק לכאבים שיש למיקי בוגנים (זה גס!!!)
• טוסו לפריז, תשכחו את אילת. בקרוב תבינו למה.

אתם מבינים, אילת היא מקום שטני במיוחד. היא כמו לצורך העניין: צמח טורף. היא נראית מגניבה מבחוץ והכול, אבל ברגע שתכנס אליה תגלה שהדבר הכי טוב שיש שם זה צמידים בטיילת. אין לי מושג איך זה קשור לצמח טורף, אבל צמחים טורפים הם מגניבים.

בכל מקרה, הגענו למלון בסופו של דבר. הו, יש לי המון דברים טובים להגיד על המלונות באילת, כמו... אה... אה...

אתם מבינים, כמו שהזכרתי אילת היא מקום שטני והמגיע אליה יזכה בעשר מכות מיוחדות שתוכננו במיוחד בשבילכם, והנה הם להלן על פי מה שקרה לי:

• המכה הראשונה הייתה מכת החום. טוב, אולי לא אמרתי את זה מעולם, אבל אני מתעב את החום בטירוף. אמרתי את זה?
• המכה השניה הייתה מכת ההקאות. הו, כן. אלי הנחמד והתינוק הקיאו כאילו הם ממטרות על כל החדר במלון, על עצמם, ועל השטיח. הידעתם שיש קיא ספגטי?
• המכה השלישית היא בית החולים באילת, אליו לקחנו את התינוק ואת אלי מסיבה ברורה למדיי (הם התנהגו כממטרות קיא אנושיות, כפי שאמרתי) כדי להסביר על בית החולים הכנתי קומיקס שימחיש בצורה כזו או אחרת את מה שהולך שם. בצורה מוקצנת ופיקטיבית. נו מילא. אגב, בבית החולים הזה עשו לי גבס על היד השבורה, שהיה רופף. נכון נפלא? שימו לב:

• המכה הרביעית, כפי שהוזכר בקומיקס- היא הטיילת. מצטער, אבל ריכוז רציני של יהודים במקום אחד עושה לי חלחלה (ואנחנו היהודים, לא אוהבים ריכוז) בכל מקרה, בפעם הבאה שמישהו יצעק לי "הכול בשקל!!! טחינה!!! אעכעע" אני נשבע לכם שאני אירה בו.
• המכה החמישית היא הקולנוע באילת. אתם מבינים, הקולנוע היה לי מאז ומתמיד זיכרון נעים. הייתי בקולנוע של כרמיאל תמיד, ונהנתי (עד שסגרו אותו) ולכן לשמוע על ערסים שמפריעים בקולנוע היה כמו חלום רחוק מבחינתי. לא קשור אליי. אבל הקולנוע באילת ניפץ לי את הבועה. עשרים ז'ניקים ערסים עם קוצים ועגיל באוזן לא הפסיקו לצרוח ולהפריע לסרט "עידן הקרח 3" (זה מה שרואים שיש אחים קטנים), לצרוח על הזקנות שניסו להכניס את הנכדים שלהם לכיסא, לזרוק עליי פופקורן. ואיפה הסדרן? קונה צמידים בטיילת או משהו! אהההההההה!!@@!#$
• המכה השישית היא הים באילת. אני מצטער, אבל אם הייתי רוצה לשחות באקווריום של זהרונים הייתי יוצא לשחייה במצפה התת ימי.
• המכה השביעית, אם כבר המצפה התת ימי - הם שינו את הסרט המגניב שהקרינו ב"אושינריום" לאיזה סרט עלוב עם איזה טמבל ובקריינות של אלון מזרחי, על כרישים. ואפילו לא על כרישים מגניבים, סתם על כריש הלוויתן, הגיי של הכרישים.
• המכה השמינית היא צוות הבידור במלון. אתם מבינים, כל הפעלה שהייתה בלובי הייתה כזו: מביאים דמות מפגרת, ואז היא מלמדת את הילדים תנועות והם חוזרים על התנועות לצלילי "אני יורה חץ ופוגעת" מפסטיגל פנטזיה. אחר כך הם רוקדים את שיר הנושא של המלון (שהולחן במיוחד) ולבסוף הם רוקדים עוד שיר מהפסטיגל של אמיר פיי גוטמן. ואז, כשרואים בלוח הזמנים "הפעלה עם שירים שילדים אוהבים!" מצפים לשירים אחרים - אבל לא! אלו אותם השירים הארורים! אז מה נשתנה?!
• המכה התשיעית היא ללא ספק ועוררין הם הערסים. כן, כל האסונות פה הם ההכנה לערסים. כשאתה מאחורי ערס שמן בכניסה לקניון הים האדום והמאבטח מבקש מהערס לעצור וזה עונה לו "למה מי מת?" אתה רק מאחל שידקור את המאבטח ויעזוב אותך בשקט.
• והמכה העשירית, הקרם דה-לה-קרם היא ההורים. שכל עשר דקות אמרו "אני עוד שניה מקפל את המזוודות וחוזר הביתה!" וכשחזרנו סוף סוף הביתה לא היה להם על מה לאיים עליי אז הם סתם צעקו!

בקיצור, בכול פעם שאני נוסע לאילת קורים לי דברים משונים ונוראיים. אני מקווה שתחליטו ללכת לצימר בצפון. זה שווה את הכסף (סתאםם) שיהיה לכולכם המשך חופש מהנה. אם בא לכם אתם מוזמנים להמליץ על הפוסט, להגיב, וכולי וכולי (:

החלטתי להוריד את האישור תגובות, זה סתם מציק. אתם מעתה והלאה רשאים להגיב בחופשיות!