לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


תיאור בלוג זה מיינסטרים מדיי בשבילי

Avatarכינוי: 

בן: 31

MSN: 



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2011    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
2627282930  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

סיפורים כשכתבתי כשהייתי ילד (אוסף הסיפורים הגאוני ביותר שנכתב אי פעם)


 

לא. הבלוג לא נסגר.

פשוט נגמרה לי ההשראה. הלכה לי המוזה. נשרף לי המוג'ו. דימוי שקשור לאיבוד ההשראה אותו אמנים אומרים לעצמם אבל במקום לצייר הם בכלל שיחקו פורטל 2. אה, איפה הייתי? כן, זה מאוד מתסכל. הלוואי שהייתי יכול להבטיח לעדכן. אם הייתי יכול, הייתי מעדכן את הבלוג הזה פעם בשבוע.

שתדעו שלא נטשתי. אני פשוט לא יודע מה אני רוצה מהבלוג הזה כרגע. אבל לאט לאט אני אחזור לעדכן.

אה, בתמונת הכותרת זה צילום מהבגרות שלי בתיאטרון. עשיתי את הכלה וצייד הפרפרים של ניסים אלוני! הייתה לי רשת פרפרים והייתי צריך לשחק חולה נפש עם OCD (לפחות זה הניתוח המעמיק שעשיתי עליו. וקיבלתי 100! אז צדקתי! צדקתי!!!)

 


 

בכל מקרה, לנושא הפוסט. לא מזמן התחלתי לחפור במגירת הנוסטלגיה שלי, ג'אנקיה במגירה התחתונה שלי שמכילה: דיסק של קטנטנות (מה עשיתי כשהייתי קטן?!?!), סדרות קומיקס על חרקים (שפירסמתי פעם כאן), וגם "הפנימייה שלא הייתה" של סיגלית דיל (לא רציתי לשרוף את הספר אז פשוט שמתי אותו במקום בטוח) בין כל השטויות האלה מצאתי את הסיפורים שלי: המון חוברות, חלקן מכילות סיפורים ארוכים וחלקן כמה מילים. הפוסט הזה יאסוף את הטובים מביניהם. אלה פאקינג פנינות חוכמה שמשולבות עם טמטום תהומי. אל תצפו להיגיון,

לתחביר או פיסוק, הכול מועתק בדיוק כמו שזה נמצא בחוברת.

 

"מבריי" (?!) - אוסף סיפורים קצרים


 
השאלה היא: האם הוא "הפיל את העכברוש לתוך ים. הסוף." או "הפיל את הכברוש לתוך ים סוף"? הכתיבה שלי מלאה במיסתורין...



 ברור שמדובר בביקורת על קפיטליזם וכרישי נדל"ן.






לא הבנתי למה השם שלו משתנה באמצע, ולא הבנתי מה זה "באנראה". בא-נראה?






טוב, אני קלטתי מסר אחד מהסיפור הזה: בשר זה טעים רצח. תקנו אותי אם אני טועה.



אה... לא הבנתי...



בהחלט הפרק הכי טוב (והמסכם) בסיפור הזה. חשבתם שהוא ימכור את הביצים כמו ג'ק, אה יא חזירים חמדניים?!




ולסיום:


ללא ספק הדבר הכי טוב שכתבתי (ומעולם לא סיימתי)

זה הייתי אני. לילה טוב.



יש כבר קומיקס לשבוע הבא. הוא בכללי היה ליום העצמאות. אבל לא סיימתי אותו בזמן.

נכתב על ידי , 11/6/2011 22:38   בקטגוריות סיפרותי, תת רמה, שיעמום, ציורים, עוגה, ספרים, מדהים, ילדות, גאוניות  
35 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של מאיה ב-18/12/2017 08:41
 



המטורף ויערה בשיחה הכי כבשתית בעולם (כולל 9 ציורים שונים ומקוריים של כבשים!)


 

לי וליערה יש את השיחות הכי טובות בעולם. באמת שכן, בלי השיחות הללו, איך היו מגיעים לעולם פוסטים נפלאים כמו שיחת סוסי הפוני והרכבות?  והיום, מוגשת לכם בחסותנו, שיחה אותנטית לגמרי שכלל לא קשורה לנסיך הקטן! בהצלחה לכולנו.

 

 

אשחר: יערה! ציירי לי כבשה.

יערה: בסדר.

 

אשחר: ציירת לי חיידק.

יערה: חיידק עם עגבת!

אשחר: רציתי כבשה.

יערה: כפוי טובה!

אשחר: את ציירת לי חיידק. קשה להיות מרוצה, סליחה.

אשחר: עכשיו ציירי לי כבשה, אישה! *ספאנק*

 

 

אשחר: ואו, ציירת לי שלשול סגול. זה קרוב. קרוב.

יערה:

אשחר: טוב! אם את לא יודעת להתמודד עם קצת ביקורת...

 

יערה: הנה. אז מה אם יש לה קצת עקמת.

אשחר: מה זה? שילוב בין ענן, פיל הודי קטן, וברווז? תציירי לי כבשה כבר, אישה נכשלת! מה כבר קשה כל כך?

 

 

 

אשחר: זה האבא של הענן-פיל הודי-ברווז? שעשה עם זה עם ברווזית, אני מניח?

*בשלב הזה יערה מבינה מה אני רוצה לכל הרוחות*

 

 

 

יערה: זה חור שחור. ויש שם כבשה. וגם פרה. וגם מריחואנה. טוב?

אשחר: זה לכלוך מהפופיק שלך! תשקיעי קצת בחורים שלך. (קינקי) 

 

 

 

יערה: שם יש כבשה.

אשחר: הקופסא הזאת הייתה מתפרקת כבר ממזמן. תראי אותה, אפילו לא מחוברת לעצמה! סתם חלקים מפוזרים באוויר.

הכבשה כבר ברחה בטח.

 

 

 

 

 

יערה: כבשה!

אשחר: זה חתול עם אבעבועות שחורות ועם וומפייר ורוד.

 

 

 

יערה: בפנים יש חתול.

אשחר: חתול מת, אולי. אין לו אפילו חורים לאוויר.

 

 

 

יערה: הנה (לא מלחייה)

אשחר: יופי. פיזרת עליו גרעיני אבטיח. עכשיו החתול גם מת וגם נחנק. ובכלל, רציתי כבשה.

 

 

 

יערה: הנה. בפנים יש כבש. מוכן לשחיטה.

אשחר: כבש על- התה! דלישס.

 

תודו שאני הרבה יותר נודניק מהנסיך הקטן, אני מניח שניצחתי אותו לגמרי (גם בעובדה שאני כאן והוא נרקב במדבר)

 

 

בפוסט הבא- המדריך למרגל-מחסל המתחיל! ובפוסט שאחריו, אם יהיה לי מזל וזמן... פרק חדש של החיים כגאון מטורף!

 

נכתב על ידי , 24/2/2010 16:11   בקטגוריות כבשה, ציורים, חיות, הנסיך הקטן, קומיקס, יערה, שיחה קורעת, ספרים, אינטרנט, שחרור קיטור, סיפרותי  
48 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של בלו צ'יפס ב-27/2/2010 15:05
 



המטורף שונא את הסרט פרסי ג'קסון. נראה מי שיעז להשוות אותו לה"פ (ביקורת מלבבת)


זה אסון. זה פשע נגד האנושות, זו טעות יותר גדולה מלהצביע לביבי, להעז בכלל להגיד שפרסי ג'קסון זה הארי פוטר הבא. פרסי ג'קסון, זה לא, אני חוזר- לא! מתקרב, נוגע, מלקק, או מרחרח בכיוון של הארי פוטר. ואני מדבר רק על הספר! והסרט? נגיע לזה עוד מעט. קודם כל, אני רוצה להתנצל בבושת פנים על ההתעלמות המוחלטת שלי מהבלוג במשך חודש. הנה תירוצים:

היו לי מבחנים ולימודים,

היה לי דרגון אייג', מאס אפקט ושלל דברים מעניינים שרובכם יחשבו שהם משעממים,

גירד לי באף, פעמיים,

אני שונא אתכם (סתם, נשיקות וחיבוקים פקאציים למיניהם)

 

ובכל מקרה, זה נגמר והכול ומעכשיו אני מעדכן. אפילו התחלתי לכתוב את הפוסט הבא! אז תמשיכו לקרוא כאן, בבקשה! *תופס לכם את הרגל בצרחות, אולי גם קצת נזלת, רק בשביל הדרמה*. אז מה שבאתי להגיד הוא שממש היום ראיתי את פרסי ג'קסון. אני, בתור תולעת ספרים מגעילה שמקבלת מכות מבריונים רוסיים, קראתי גם את סדרת הספרים (אני כבר אומר- זה רק בגלל האהבה שלי מכיתה א' למיתולוגיה היוונית, אני בכלל אוהב מיתולוגיה, מי שקרא פעם בבלוג השני שלי יודע. תשאלו אותי כל שאלה על המיתולוגיה היוונית ואני עונה לכם, בלי גוגל, נשבע) ותמיד התמלאתי חלחלה למשמע איזכור של פרסי ג'קסון ליד הארי פוטר. אני אסביר למה, לפני שאפנה בכלל לסרט. קודם כל, ספר שמדבר על גיבור דיסלקט לא אמור להיות כתוב בצורה כל כך מפגרת שגורמת אפילו לתולעת הספרים הגדולה ביותר (רמז: אני) לאבד את הריכוז ולהתחיל לזמזם שירים של בלר תוך כדי. בספר הזה אין תיאורים, ואם יש הם כתובים כאילו ילד בכיתה ד' כתב אותם (כן, ני ני ני, זה אמור להיות כתוב ככה! זה בכלל לא תירוץ של הסופר כי הוא לא מצליח לכתוב ספר ברמה יותר גדולה מסיר הסירים) והדמויות עושות שטויות שגורמות לי לרצות לנסר להם את היידים במסור חשמלי ולצחקק.

אז עניין פרסי והארי. אני לא מבין, מי החליט להפוך את פרסי ליורש של הארי? מי האידיוט השמן עם הסיגר שחשב על הרעיון הגאוני הזה? ומאיזה שיקולים? האם זה ההוצאה לאור של פרסי ג'קסון, שרוכבת על תהילה של אחרים כמו טפילים? או שזה המעריצים הנואשים, שאחרי שהארי הלך לזיין לו ג'ינג'יות (ספויילר!!!! אה, מאוחר מדיי) היו צריכות גבר חלומות אחר. או שזה בכלל ריק ריידן, הסופר החנון של פרסי ג'קסון, שרצה להיות אישה בלונדינית בריטית עם ספר מצליח. אני חושב שזה שלושת האפשרויות. 

 

...Look into my eyes...Look into my eyes!!!! mo-ha-ha-ha

 

שתי האפשרויות הראשונות דיי ברורות. על השלישית, אני רוצה לדבר. שמישהו יסביר לי, זה בגלל זה?

רק בגלל שפרסי ג'קסון מעתיק בצורה אכזרית למדיי פרטים (שוליים, למען האמת, אבל זה לא הופך את זה לבסדר) מהארי פוטר?  או שאולי ריקיל'ה ריידן לא שם לב ללקיחת נוסחת החבורת בן+בן+בת כשהגיבור הוא...גיבור, הסייד-קיק הבן הוא לוזר והבדיחה היומית, והבת היא חכמה? מזכיר לכם משהו? אבל לא, הרי לפרסי יש משהו מיוחד שמבדיל אותו משאר העולם, לו יש הפרעות קשב וריכוז!

וגם לי. ולך. ולה. ולך. ולהם. ולו. כולנו מרגישים בלאדי מיוחדים יחד עם פרסי שלנו.

בכלל, אני דיי בטוח שגם להארי יש הפרעות קשב וריכוז, אחרת למה הוא פושטק שנהנה להציק לכלבים תלת ראשיים ענקיים עם החברים שלו או לפתוח מועדון קרב מחתרתי (בהעדר ניסוח טוב יותר)

 

התקציר! (כן, זה כאן, לכל הבני זונה שמדלגים)

יש לי עוד הרבה מה להגיד על שני הספרים. אבל אנחנו מדברים על הסרט, יא? יא.

הסרט, אני אתקצר למי שלא הבין לכל הרוחות על מה דיברתי עד עכשיו, מספר על הארי...אה... פרסי ג'קסון, ילד שכביכול בן 12 (יה, רייט, אני ראיתי את הרגליים השעירות שלו בתחילת הסרט, אם הוא בן שתים עשרה אז אני ילדה ויאטנמית) עם חיים קשים במיוחד, רובם בגלל דוד ושמו ורנון...אה, זאת אומרת, אבא חורג, שמתעלל בו, שמגלה יום אחד שהוא קוסם! אה, אני מתכוון, שפוסידון זיין את אמא'שלו והוא זרע הפורענות שלהם. קורה מה שקורה, ופרסי מגלה על מקום נפלא שבו מלמדים ילדים מיוחדים לנצל את הכשרונות שלהם, ולמקום הזה קוראים, הווגורסט! אה, זאת אומרת, מחנה החצויים. שם הוא יוצא לקווסט (כן, הם אומרים שם קווסט, ממש משחק תפקידים קטנטן) להציל את אמא שלו ממקום כלשהוא (לא מספיילר לכם, חבל) והוא יצטרך להתמודד עם שאר מפלצות נוראיות כדי להציל אותה. הנבל הראשי של הסרט, אגב, נמחק. כן! והוא לא היחידי. שלושה דמויות ראשיות, וקרברוס, כלב השאול (אולי זה הגבול שלהם בהעתקה מהארי פוטר) נמחקו כליל מהסרט, כולל הנבל הראשי. אז מי הנבל? אי, לא באמת היה, סתם איזה מאלפוי... אני מתכוון, לוק, טיפוס תככן ובלונדיני.

 

שלום. אני בן 12. אני אוהב פוקימון, פלסטיישן, ולהתגלח.

 

אז היום התיישבתי לי בתום-לב לראות את הסרט. דיי התלהבתי, בסך הכול, אני אוהב לראות ספרים שהופכים לסרטים, וגם בדרך כלל מתאכזב. אבל הייתי אופטימי, הייתה שם את אומה ת'ורמן, וידעתי שיעשו קלוז-אפ על העיניים שלה, אז הייתי סבבה והכול. לא רק שהסרט, לא קשור באף צורה לספר, באף צורה! הוא גם לא הפך את זה ליותר טוב. הספר, תסלחו לי, לא מכיל יותר מדיי עלילה, ורובה מתהלת בקפיצה מנושא לנושא ובמהירות כזאת שפרסי ג'קסון נראה כמו תסריט מונולוגי. משום מה, התסריטאי מצא ש70 עמודים מתוך הספר הם לא רלוונטים, (מה שהשאיר אותו עם כמה? 130?) הוא שרף אותם במדורה בחוץ, או משהו כזה, ועשה לעצמו סרט חזוני חדש. וזה היה טוב? הממ... (רמז: לא)

הטעות הראשונה שהסרט הזה, פרט למחיקה של הדמויות החשובות, הוא ההכנסה של העכשוויות בכוח. הגיבורים מנצחים את מדוזה האימתנית שרק אייפוד עומד לצידם! המפה הקסומה היא ממש הGPS של האלים! הגיבורים מסיחים את דעתה של ההידרה בכך שהם זורקים חטיפים לפה שלה! ולא, אני לא ממציא כאן כלום, זה ממש רציני. נכון, מתבגרים אוהבים עכשווי, אבל לא בסרטי פנטזיה מבוססים על ספרים, באמא שלכם. החברה החכמה, אגב, בניגוד להארי פוטר, מפתחת רומן סוער עם פרסי ג'קסון כבר באמצע הסרט הראשון. מה שמצחיק הוא שבספר הם מוכנים להסתכל אחד על השני רק בספר החמישי. ניסיון נואש למכור סקס, במקום הלא נכון.

זה היה נורא. כאב לעיניים. שיעמום טוטאלי. אני מתחנן בפניכם, מכל האנשים שיכולתם להשוות להארי פוטר, דווקא את ג'קסון? מה עם ליירה מהמצפן הזהוב? היא לא מקסימה? אני אפילו מוכן להתפשר על החנון מיומנו של חנון, באמת שכן.

 

שורת סיום: לכו לסוג הרביעי, גרם לי להשפריץ פיפי על התקרה.

 

אני יודע שאתם לא אוהבים שאני כותב דברים, מי קורא בכלל בימנו, פחחח, אבל אני מקווה שנהנתם מהפוסט, ומבטיח שזו הפעם האחרונה שאתם תחכו לאחד כזה יותר משבוע

 

 

רציתי לצטט פה את השיר המעפן של ליידי גאגא, אבל אין לי מושג איך כותבים אותו. רמ במ ימ-בם-בא? רמבה, אוללה? לא יודע.

נכתב על ידי , 21/2/2010 20:26   בקטגוריות ספרים, סרטים, פרסי ג'קסון, הארי פוטר, קולנוע, ביקורת, אומה ת'ורמן, אינטרנט, אופטימי, סליחה  
76 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של בן ציון ב-3/9/2017 12:03
 




דפים:  
241,820
הבלוג משוייך לקטגוריות: החנונים , הומור וסאטירה , קומיקס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאשחר כהן אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אשחר כהן ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)