קוראי, או קורל כפי שהוא קרוי בבלוג, הידיד הצרפתי והמאוד נכשל שלי, קיבל מאלוהים מתנה אה... אלוהית! של טמטום. מכיוון וגם אני קיבלתי את אותה המתנה, כשאנחנו מדברים קורים דברים או ממש מצחיקים, או ממש נכשלים. הפוסט הבא הוא לשיפוטכם.
המוסיקה הישראלית בשנים האחרונות היא דבר מקסים איכותי וחכם. היא כל כך עמוקה ותכליתית, והיא גורמת לי להזיל דמעה.
לא.
היא גרועה.
למה היא גרועה? טוב, בלי להיות גזעני זה בגלל המזרחים. וזה לא שיש לי משהו נגד מזרחים, או מוסיקה, או מוסיקת מזרחים. זוהר ארגוב היה באמת מלך, אפילו השירים הראשונים של אייל גולן ראויים לכבוד.
אבל פעם זה פעם, והיום זה היום. אם נשתמש בדוגמה ויזואלית כדי לתאר את התדרדרות המוסיקה הישראלית זה יראה בערך ככה:
זה עצוב אבל זאת המציאות. השירים של פעם התחלפו בשירים בסגנון הזה, וכן, הנה דוגמה של ליריקס מהשיר "ערב טוב" של הלוזר הממוסחר מספר אחת במדינה- ליאור נרקיס. מי ייתן ויחלה בצרעת.
יצירה ספרותית/ ליאור נרקיס AKA חנוך לוין
אני בחור פנוי ואת אצלי בלב מספר אחת
אז רק תגידי לי
מתי תהיי שלי
ערב טוב לך בואי מותק
בא לי להכיר אותך לעומק
לך יש יופי לי יש פרח
תני לי הזדמנות אותו לתת לך
כפי שאתם רואים ניתן ללמוד מהשיר על משמעות ה... לא, אני מצטער, אין פה שום דבר שאפשר לנתח. אפילו לא בצחוק. אתם יכולים להגיד לי שזה משמח, אבל גם ילדים שאף אחד לא בא ליום ההולדת שלהם זה משמח, ואתם לא רואים אותי שם תמונות שלהם בחתונה, נכון? למרות שזה יכול להיות ממש מגניב, נשים ברקע את It's my party ונעשה רצף של ילדים בוכים עם כובעי מסיבה משולשים.
קוראי, לעומתי, שונא מוסיקה מזרחית (אל תשאלו אותו בכלל) פי 100 יותר ממני, הוא נכנס להתקף עצבים פסיכוטי שכולל עיניים רוטטות ושיניים חשופות כשמשמיעים לו שיר כזה.
אבל בסופו של דבר, מה שהכי עצוב בכל עניין השירה המזרחית היא כמובן ההצלחה הכספית האדירה שלה. תזכרו שילד אתיופי מת מרעב בכל פעם שמושיק עפיה מקבל שקל!
בגלל שאנחנו רוצים להתעשר ולקנות אייפודים שאנחנו לא צריכים סתם כי הם של אפל, החלטנו לכתוב שיר מזרחית שיצליח בכל העולם ויזכה אותנו בכסף, תהילה, וכונפות עם סיליקון. הנה לכם המילים של השיר, אתם יכולים להמציא את המנגינה בראש, זה לא כל כך קשה.
מכיוון שמדובר בדואט קשה על המצב בארץ יצויינו השורות של הזמר והזמרת.
למה לא?/ קוראי אוז'וולוק ואשחר כהן
הנפשות המזמרות:
זמר מזרחי מטרוסקסואלי עם קוצים
זמרת מזרחית עם שיער מחומצן, סיליקון, ועבר בלהקה "חמסה" (השורות שלה יהיו נטויות)
אני אוהב אותך אז למה לא?
למה לא?
למה לא? (סלסול מתמשך)
רציתי נסיך, אתה לא מספיק!
רציתי כריך, הבאת לי רק שפיך!
אני פמיניסט תאמיני לי,
לכי למטבח ניעי-ני-ני-ני-ני.
אני בבת ים, קונה לך מתנות! (טוגודום-טוגודום)
כפרה מאמי מותק נשמות!
מחכה במטבח שתקנה לי מתנה, עושה שפם (סלסול) מול המראה!
ברקע מתנגן עובדיה בן חנינה, ואני שרה איתו:
(פזמון בערבית)
קומי אל קומקום, זוגרייה שוכרייה, קומי אל קוטער, קוטער אל מחטוטאר, ווקאריה עייה, אוטבעע וואחחיק מחוק.
או משהו כזה!
חוזר הביתה עם הר של מתנות (טוגודום טוגודום)
כפרה עיניים טחול קרביים כבד ריאות לב לבלב תוספתן בלוטת התריס חוקן שלי נשמותתתת
פתחתי מתנה קיבלתי שוק לנשמות
קנית בגדים מחנות שמנותתתתתת
זורקת את האוהלים מהחלון
רגע אחד זה חזיות?!?!
צורח מלמטה יא שרמוטה מת'עושה?
עולה למעלה עם מחבט
ברקע מתנגן עובדיה בן חנינה
ואת צורחת איתו!
קומי אל קומקום, זוגרייה שוכרייה, קומי אל קוטער, קוטער אל מחטוטאר, ווקאריה עייה, אוטבעע וואחחיק מחוק.
ווילי איזה שיר יפה!
*סלסול לסיום*
אני מקווה שנהינתם מהשיר ולמדתם תובנות מעניינות לחיים כמו לא לקנות אוהלים לשמנות. אני רוצה להתנצל בפני כל המזרחים עם המוח, באמת סליחה, הכוונה היא פה לאנשים בלי מוח.
שיהיה לכולכם המשך שבוע מרנין כמו חולה סכרת, ושכל המשאלות שלכם יתגשמו אם הם לא כוללים ילדים מתים!
שלום לכם, יהודים יקרים, וברוכים הבאים לשעה של ניתוח ספרותי. היום, ננתח את המיטב משיריו המרטיטים של משורר שהתפרסם בעולם כולו, שני רק לחיים נחמן ביאלק- סר ג'סטין ביבר. במהלך המאמר הנ"ל, אנסה בכל כוחי לפענך את נבכי ראשו של האמן המיוסר, בתקווה שאוכל להאיר את שיריו הספרותיים באור חדש. זה עומד להיות קשה, ומייגע, אך אני מוכן למשימה. הבה נכנס אל ראשו של גאון! (בתקווה שלא נכנס בדלת מסתובבת)
השיר הראשון שאותו ארצה לפענך יהיה שירו המפורסם ביותר, "תינוק" או בלועז "baby".
ניתן לקשר את העניין להרגשתו של ביבר שהעולם סביבו גדל בעוד שהוא נשאר גמד מחוצ'קן.
השיר המקורי:
You know you love me I know you care Just shout whenever, And I'll be there You want my love You want my heart And we would never, ever, ever be apart
Are we an item? Girl quit playin' We're just friends, What are you sayin'? Said there's another as you look right in my eyes My first love, broke my heart for the first time
And I was like Baby, baby, baby ooh Like Baby, baby, baby noo Like Baby, baby, baby ohh I thought you'd always be mine (mine) Baby, baby, baby ohh Like Baby, baby, baby noo Like Baby, baby, baby ohh I thought you'd always be mine (mine)
Oh oh For you, I would have done whatever And I just can't believe we ain't together And I wanna play it cool But I'm losin' you I'll buy you anything I'll buy you any ring Cause I'm in pieces Baby fix me And just shake me till you wake me from this bad dream I'm goin down, down, down, down And I just can't believe my first love won't be around
And I'm like Baby, baby, baby ohh (Luda) When I was 13, I had my first love There was nobody compared to my baby And nobody came between us, no one could ever come above She had me going crazy, oh I was star-struck, She woke me up daily, don't need no Starbucks(Woo! ) She made my heart pound, I skip a beat when I see her in the street And at school on the playground but I really wanna see her on the weekend She knows she got me dazing cuz she was so amazing And now my heart is breaking but I just keep on saying...
I'm gone Yeahh, yeah, yeah Yeahh, yeahhh Now I'm all gone Yeahh, yeah, yeah Yeahh, yeahhh Now I'm all gone Yeahh, yeah, yeah Yeahh, yeahhh Now I'm all gone, gone, gone, gone I'm gone
לנוחותי, אתרגם את השיר מעט. חלק מכם המעוניינים בתרגום מלא בעברית, מוזמנים להכנס אל בלוגי ההערצה למשורר, הם מתרגמים עם גוגל טרנסלייט וזה בכלל לא יוצא הדבר הכי נכשל ששמעתם.
הבה ננתח את השיר הנ"ל. בתחילת השיר מספר ביבר על גבר, כנראה שבו הוא מאוהב. אה, רגע, מה? סליחה, סליחה, התכוונתי לאישה. אישה שהוא מחבב. השורה הראשונה, מספרת שג'סטין, בעזרת טלפתיה מסוימת שנוצרה מעישון האם בזמן היותו ברחם, יודע שהאישה הנ"ל "מאוהבת בו, אכפת לה ממנו" ומספר לה שהוא סטוקר, כך שבכל פעם שהיא תקרא לו הוא יוכל לצאת מהשיחים ולאנוס אותה. לאחר מכן, כנראה, מדבר ביבר על טקס פגאני עתיק בין אוהבים בו האישה מוציאה את ליבו כדי שהם לעולם לא יפרדו.
מכיוון והמשוררים הדגולים כותבים בדרך כלל מספר דברים שאינם מובנים לאף אדם אחר פרט לעצמם, השורה הבאה, שמדברת על היותו עצם (אולי צעצוע מין?) שבו אהובתו יכולה צריכה להפסיק לשחק (אולי היא התמכרה לעניין) ממחישה את העניין.
לאחר מכן מדבר ביבר על האוטיזם ממנו הוא סבל בילדותו, המקשה עליו להבין את מה שאהובתו אומרת (כפי שהוא אומר: ?What are you sayin) גילוי מעניין על הרומן- ליבו של ביבר נשבר. אולי בזמן הטקס הפגאני? הבה נמשיך.
בפזמון, חוזר סר ביבר על המילה "בייבי" כשמונה עשרה פעמים, כפי שאמרתי- להמחיש את היותו תינוק. 18 הפעמים ממחישות את הגיל של אהובתו, אשר לידה הוא מרגיש כמו "תינוק", ואינו מצליח להביא אותה לסיפוק מיני מכיוון ואיבר מינו קטן מדיי.
לאחר גניחה, הממחישה את ניצני הבגרות המינית של ביבר, מספר המשורר על רצונותיו להיות איתה ביחד. תוך כדי, משלב הוא חרוז שאינו אלא גאוני בכל קנה מידה אנושי:
I'll buy you anything I'll buy you any ring
החרוז הזה, אינו אלא גאונות צרופה. קיימים אומנים מעטים בהיסטוריה שיכולים לשלב כך בין מילים, ללא פחות מיצירת אומנות.
לאחר מכן מדבר ביבר על נסיונותיו לשכב עם אהובתו, כפי שהוא אומר "אני יורד למטה, למטה, למטה" אך מסיים עם גילוי מפתיע- האישה איתה הוא שוכב אינה אהובתו. סביר להניח שזונה ממין זכר שאביו קנה לו. אז, מדבר ביבר על העתיד בו הוא בן 13 (תזכורת, השנה חגג ביבר את יום הולדתו ה8)
לאחר פרסומת קצרה לסטארבקס (היי, גם משוררים דגולים צריכים להכניס קצת מזומנים) מסיים ביבר את השיר בשורת המחץ "אני נעלם, נעלם, נעלם" אך לצערנו התופעה הינה הפוכה.
לצערי, הייתה מפענח לכם שיר נוסף, אך במהלך השמיעה אוזניי דיממו, הכבד שלי התפוצץ, העיניים שלי יצאו מהמקום וניהייתי אימפוטנט. כן! עד כדי כך הוא גאוני. אני מאחל שכולכם תחלו בbiber fever, כי מי שלא שמע אותו- לא יודע מה היא גאונות.
הוידיאו קליפ הלא יותר מיצירת אומנות, המתחרש באולם באולינג- המסמל את רצון כל העולם לזרוק על ביבר כדורי באולינג ולראות אותו מדמם למוות.
החופש. כולנו מחכים אליו, וכשהוא מגיע, אנחנו רוצים רק שיעבור. לרוב, בחופש, נערים כמוני וכמוכם עושים שלל של תעסוקות מאוד מעניינות לשעות הפנאי: במקום לעזור לזקנים בבתי אבות, הם יושבים על ברזלים באחת בלילה וזורקים בקבוקי סמירנוף אחד על השני. במקום ללכת לאירועי התרמה לילדים עניים, הם מקיימים סייבר סקס עם ילדות שמנות בכינוי "כמעט כמו בר רפאלי 123" באינטרנט. לא שאני מתיימר להציל את האוקיינוס או לעזור לזקנים (אני לא אוהב זקנים. אני חושב שאמרתי את זה כבר) אבל אני חושב שלמצוא תעסוקות יותר מועילות - אם לא לאחרים, אז לפחות לעצמינו. מה שאני אוהב לעשות בחופש, הם שלושה ס'מכים. סדרות, ספרים, וסרטים. שלושה מהדברים האהובים עליי, ובכלל, הדברים הכי כייפים שאפשר לעשות. למענכם, סיקרתי שניים מכול תחום, שני ספרים, שתי סדרות, ושני סרטים שבטוח יעבירו לכם את הזמן בחופש הזה, וכל זה בלי להיהרג באיזה מועדון. ראיתם כמה הרווחתם? יופי, הבה נתחיל.
יש פה שני ספרים שבקושי רב מאוד, תוך כדי להכריח את עצמי לבחור ובצעקות על עצמי- בחרתי.
קורליין / ניל גיימן
קטגוריה: אימה, פנטזיה, ילדים.
מומלץ לגילאים: טוב, לכולם. לא שהייתי מקריא אותו לאחים הקטנים שלי, הם גם ככה בוכים כל היום.
קורליין ג'ונס היא ילדה קטנה ומבריקה שגרה בבית הזוי לחלוטין עם שכנות זקנות ולהן עבר בתיאטרון, ורוסי משוגע מלמעלה שמנהל, לדברו, קרקס עכברים. (איי איי איי, וכולנו מכירים רוסי משוגע אחד לפחות) הוריה מאוד עסוקים. למרבה הצער, הם כל היום בבית. אביה עובד כל היום על המחשב, במן גרסה מבוגרת שלי, וחייה של קורליין ללא חברים ותעסוקה (פרט לחתול שממילא בורח שמנסים ללטף אותו)- משעממים למדיי. למרבה המזל, קורליין מגלה שדלת מסתורית בחדר האורחים מובילה אל עולם מקביל. בו חיים אביה האחר ואימה האחרת, ושניהם נפלאים. הם מאכילים אותה במטעמים ולא בארוחות מוכנות, הזקנות מנהלות הצגה תמידית בתוך סלון ביתם, קרקס החלודות של הרוסי המשוגע מדהים ביופיו, והארגז בחדרה מלא צעצועים. כמובן, שאם הכול היה כל כך נפלא לא היה לנו סיפור. לכל האנשים האחרים הללו, יש כפתורים במקום עיניים. ואימה האחרת ואוהבת-בצורה-סדיסטית-וחולנית-לחלוטין מאוד מעוניין לצרף את קורליין לאופנה. למזלה של קורליין, היא מצויידת בחתול מדבר, אבן עם חור, שלושה ילדים-רוחות-וואטבר וכמובן כל פיקחותה והאומץ שלה וכל אלו יעזרו לה לחזור הביתה אל הוריה. הספר, כתוב בצורה מצמררת לחלוטין. הוא בהחלט החוויה הכי קריפית וביזארית שאתם יכולים לחוות, והוא הספר האהוב עליי. הוא מצחיק לעיתים, והוא מפחיד לעיתים. הוא כתוב בצורה קולחת ומשעשעת. ההמלצה שלי לקרוא אותו בערב, בסלון או בחדר, ולהשתמש בכפתור במקום סימניה. תודו שזה יתרום לאווירה.
אנשי הקש/ מייקל מרשל
קטגוריה: מתח, בלשי, אימה.
מומלץ לגילאים: אלים, מאוד אלים. מאוד מאוד אלים. אלים במקדולנדס, אלים כלפיי ילדים קטנים. 14+.
היכונו לרכבת הרים של אקשן. אף סרט, אף טיפול פסיכולוגי או עשרה כדורי הרגעה לא יכינו אתכם לאנשי הקש.
הספר נפתח בטבח אכזרי במסעדת מקדולנדס שמבוצע על ידי שני גברים לבושים בשחור. הם מחוררים בשקט ובשלווה ארבעים מלקוחות המקדולנדס (אם השומן לא יהרוג אותם הרובים יהרגו, אז מה זה משנה?) וכותבים בדם על אחד הקירות "אנשי הקש". לאחר מספר שנים, אנו פוגשים את וורד הופקינס. הוריו של הופקינס, בהעדר מילה יותר טובה- התפגרו בתאונת דרכים. (סתם, ברור שיש מילה יותר טובה) והוא עסוק באבל הרגיל. הוא מקבל את ביתם, ובזמן שהוא נכנס לשם, להיזכר או מה שאבלים לא עושים- הוא מוצא פתק. על הפתק כתוב "אנחנו לא מתים". רחוק-או-אולי-לא משם מתבגרת נודניקית למדיי בשם שרה בקר נחטפת מרחוב הומה אדם. אותו אדם בעל מבטא בריטי מזויף אשר חטף אותה- גוזז את שיערה, כולא אותה ומרעיב אותה, כמו שעשה לנערות רבות עד שמתו, ולאחר מותם שלח סוודר רקום משיערותיהן אל הוריהן. כמה סדיסטי, אמרתי לכם. ג'ון זאנדט, בלש והורה של אחת הקורבנות, ושותפתו למיטה לשעבר ולעבודה כיום נינה ביינהאם חוקרים יחדיו את חטיפתה של שרה. כל קווי העלילה האלו מתאחדים לבסוף לסיפור אחד, על העבר, ההווה, והעתיד, של הכת הענקית והבלתי מנוצחת של אנשי הקש. מדובר בספר מצמרר, מחליא לעיתים, ומעורר השראה. הכתיבה האירונית והעלילה המפותלת עושים יחדיו את אנשי הקש לספר המתח והבלשים הכי טוב שתקראו אי פעם. למי שאהב, אגב, מומלץ לקרוא גם את השנים הבאים. חפשו בגוגל.
הגענו לחלק שהיה אמנם יותר קל בשבילי לבחור שניים מתוך מבחר של 100,000,000 סרטים שראיתי, אבל עדיין!
המסע המופלא/ Spirited Away / קשקוש בלאבוש ביפנית
קטגוריה: פנטזיה, ילדים, רומנטיקה, הרפתקאות.
גילאים: 12+. לא מפאת מין או אלימות, פשוט כי הסרט הזה חכם מדיי בשביל ילדים מתחת לגיל הזה.
במאי: הייאו מיאזאקי הגדול, המופלא, המדהים, המגניבולי וכולי וכולי וכולי. (שכתב גם את התסריט)
שחקנים: מדובבים, יותר נכון: דבי צ'ייס, ג'ייסון מרסדאן.
הסרט נפתח עם ילדה ושמה צ'יהירו והוריה הסתומים להפליא, אשר נוסעים אל ביתם החדש אי שם ביפן. צ'יהירו המתוסכלת, לא ממש נהנית מלנטוש את חבריה. זר הפרחים שהם שלחו לה נובל, אבא שלה לא יודע בכלל איך להגיע לבית החדש, ובכללי, החיים בזבל. כשאביה (שלא שמע על GPS) לוקח פנייה אל חורשה שלה הוא קורא "דרך קיצור", צ'יהירו ומשפחתה מגיעים למערה נטושה באמצע היער. בגלל שמבוגרים אוהבים לעשות שטויות כמו להכנס למנהרות חשוכות שהם לא מכירים, באמצע היער, כשפסל מפחיד שומר עליהן- הם נכנסים לשם. הם מגלים בצד השני פארק שעשועים באמצע אחו ענקי, והוא מלא רק בדוכני אוכל. ושוב, מפני שמבוגרים חכמים במיוחד, שני הוריה רואים אוכל, וכמו היהודים שהם אינם הם מתחראעים על האוכל, בתירוץ של "לאבא יש כרטיס אשראי". צ'יהירו החכמה מחליטה לא להשאר עם הוריה הגררניים, ויוצאת לחקור. כשיורד הערב, היא מגלה שהפארק/יריד/וואטבר הנטוש הזה הוא כלל לא נטוש- הוא מלא בשדים, רוחות, יצורים שנראים כמו צפרדע ועוד שלל דמויות ביזארים לחלוטין שמגיעות להתחרץ בבית מרחץ ענקי באמצע העיר. ואם זה לא מספיק, הוריה הגררניים הופכים לחזירים. דבר לא מפתיע במיוחד. למזלה הרב, נער מסתורי ששמו האקו עוזר לה להשיג עבודה אצל בעלת בית המרחץ - המכשפה יובאבאה, זו שהפכה את הוריה לחזירים מפני שאכלו את האוכל של הלקוחות שלה. סיבה מוצדקת למדיי. במהלך מסע ההתבגרות שלה בעולם הרוחות, היא עובדת בבית המרחץ ופוגשת עוד מהיצורים הזויים פרי מוחו הקודח של הייאו מיאזאקי, במאי האנימה נחשב ומהולל. הסרט בא כביקורת על תרבות המערב, עם כמה נגעים של אקולוגיה ועוד מסרים חברתיים. למזלנו, לא מדובר בסרטי דיסני, ולכן אין מוסר השכל חשוב ומגעיל שנדחף בכפית אל פה הצופים.
הסרט זכה באוסקר, הפסקול גורם לאורגזמה, והסרט הוא תענוג לעיניים. תהנו!
ג'ונו/ Juno
קטגוריה: קומדיה, דרמה, רומנטיקה, ואלן פייג', שהיא קטגוריה אחת שלמה.
גילאים: יש מין, לא מפורט במיוחד, ניתן לזה את הגבלת הטלוויזיה הרגילה של 14+.
במאי: ג'ייסון רייטמן.
תסריט: דיאבלו קודי.
שחקנים: אלןןןן פייג', מייקל סרה, ג'ניפר גארנר.
הסרט עטור השבחים בכיכובה של אלן פייג' מספר על נערה נחמדה בעלת השם המוזר למדיי ג'ונו, אשר נכנסת להריון. גם אחרי בדיקה שניה ושלישית, ושתיה של כמה בקבוקים בגודל בקבוקי אקונומיקה של "סאני די" (משקה אמריקאי, אני מניח) שום דבר לא משתנה. הו, אך ג'ונו אינה נערה רגילה בהריון! ג'ונו היא אישה בת שלושים וחמש שכלואה בגוף של נערה מתבגרת. היא קורעת, היא סוטה, היא אוהבת להקות מטאל וסרטי אימה ישנים וזורקת משפטים וציטוטים כל דקה בערך. החנון הפושע שחילל את גופה של אלנג'ונו היקרה שלי הוא פולי בייקר, אחד שלא שמע על מכנסיים ארוכים. ביחד עם חברתה הטובה, מעודדת תיכוניסטית עם מנת משכל של כפית דבש ג'ונו מחליטה למסור את התינוק לשני הורים עקרים שאם הם היו יותר רגילים הם כנראה היו רוצחים סדרתיים. כמו כן ג'ונו נאלצת לתהמודד עם אביה התמים במיוחד ואימה החורגת חובבת הכלבים, שבסופו של דבר תומכים בה (לפני שסיפרה להם, הם חשדו שהיא בהריון, אבל קיוו שזה משהו לא נורא במיוחד, כמו סילוק מבית הספר או משהו נוח יותר) הסרט, שמחולק באופן נפלא לעונות השנה, מגולל את תשעת החודשים של ג'ונו ואת הלידה, את אי הנוחות ושאר הדברים המגעילים שיש בהריונות, ומוכיח לכולנו, שגם לתינוקות יש ציפורניים.
לכו, תראו.
והנה לכם החלק האהוב עליי, אנא התעלמו מכל תגובה שתבוא מתובל.
דם אמיתי/ Trueblood
קטגוריה: אימה, רומנטיקה, פנטזיה, מתח, והרבה הרבה ארוטיקה.
מומלץ לגילאים: טוב, 18+ אבל זה דיי צבוע, בימינו מגיל ארבע עשרה בני נוער מתחילים להזדיין.
יוצרים: אלן בול (עמוק באדמה)
שחקנים: אנה פאקין, סטפן מויר, כריס באוור ועוד רבים.
הסיפור הוא על סוקי סטאקהאוס, בחורה ביישנית שגרה בעיירה טיפוסית בלואיזיאנה. איפה שהמבטא הוא דרומי וכבד ואפשר לדרוס צבי בלילה אם לא נזהרים. בכל מקרה, בעולם בו מתרחש הסיפור חיים ערפדים. כן, כמו בחצויה ודמדומים, אני כבר יכול להריח את הפאנגירלז. הערפדים, באירוניה מסוימת, "יצאו מארון המתים"- משמע שגילו לעולם שהם מתים, ומאוד אוהבים דם. מזל שיש דם סינתטי- טרו בלאד, כפי שהמשקה הנחמד נקרא. נכון, יש לו טעם של קריסטל ענבים וגרוע מכך, אבל הוא משביע לערפדים שמעדיפים להשתלב בחברה. סוקי גם היא מוזרה במיוחד, היא אמנם לא ערפדית, אבל יש לה מוגבלות מסוימת. סוקי יודעת לקרוא מחשבות! טם טם טם! טוב, היא לא ממש יודעת, המחשבות באות אליה אם היא רוצה ואם היא לא רוצה. מה שאומר שקשה לה להחזיק מערכת יחסים, עבודה, או כל דבר נורמאלי אחר. לילה אחד סוקי פוגשת את ביל, ערפד ידידותי למשתמש. לאחר שהיא מצילה אותו מאנשים שמנסים לקחת את הדם שלו כאילו הוא איזה חד קרן מזדיין בהארי פוטר היא מגלה שלא רק שהיא דלוקה עליו בטירוף, היא גם לא מצליחה לקרוא את המחשבות שלו. בזמן שהם מתחילים לצאת פרשיית רצח מיתועייבת מתחרשת ברחבי העיירה, ותושביה הגזעניים מפנים אצבע מאשימה בהתחלה אל ביל, ואז אל אחיה. רק סוקי יכולה לפתור את התעלומה בעזרת כוח הטלקניזס הקולי שלה, ובדרך, יהיה המון, המון, המון! סקס. הסדרה הזו היא פורנו במסווה, זה מאוד נחמד, אבל לא הייתי ממליץ אותה כבילוי משפחתי. אלא אם כן אתם משפחת ג'קסון. הסדרה כתובה מעולה, השחקנים משובחים למרות שאני מתעב את המבטא הדרומי הקאבויאי הזה, אבל נו, מילא, לא הכול מושלם.
אוואטר/ Avater
קטגוריה: ילדים, פנטזיה, הרפתקאות.
מומלץ לגילאים: לכל הגילאים.
יוצרים: מייקל דימרטיני וברייאן קונייצאקו
שחקנים: (מדובבים): זאק טיילר איסן, מיי וויטמן, ג'ק דה-סנה.
הסדרה מספרת על עולם דימיוני ובו חיים ארבעה אומות: אומת האש, אומת המים, אומת האדמה ואומת הרוח. בכול אומה קיימים גם כשפים (benders באנגלית) שמסוגלים לשלוט ביסוד של האומה שלהם. (כשפי האש שולטים בברקים במגמה ובאש, כשפי המים במים ובקרח, וכן הלאה) וכולם חיים להם בשלום יחסי בעולם הנפלא הזה שמורכב גם מחיות שהם שילוב ביזארי בין חיות מעולמינו. או בקיצור: אל תנסו לזווג בין דובי קוטב לפינגווינים אם אתם לא מספיק מוכשרים כמו יוצרי אוואטר. בכל מקרה, יום אביבי אחד אומת האש מחליטה שלא מתאים לה כל האיזון הזה והיא מרכיזה מלחמה על שאר האומות. נכון, זה ממש כוחות שלאומה אחת יש כוח בכוחות הרסניים ולוהטים בעוד שאומה אחרת היא אומה של נזירי אוויר חננות שעסוקים בלרכב על ביזונים מעופפים כל היום וכל מה שהם יודעים זה לעשות קצת רוח ולהתעופף כמו פיטרפנים, אבל עזבו פרטים קטנים. בעולם הזה חי גם האוואטר, אדם אחד שמסוגל לשלוט בכל ארבעת האלמנטים והוא קיים כדי לאזן בין ארבעת האומות. אממה, האוואטר נעלם בדיוק שצריכים אותו, כמו מפתחות רכב.
לאחר מאה שנות כיבוש קטארה וסוקה, שני אחים אסקימואים משבט המים הדרומי (שנמצא, למרבה הפליאה, בקוטב הדרומי) מוצאים את האוואטר- כשף האוויר האחרון, ושמו אנג, קפוא בכדור ענקי של קרח יחד עם הביזון המעופף שלו. בעקבות שחרורו הוא משחרר קרני לייזר מגניבות שמאשרות גם לאומת האש, או לפחות לנסיך אומת האש- זוקו שהאוואטר חזר. זוקו, שנמצא בגלות עד שימצא את האוואטר, (כנראה בגלל שהוא דרמטי ומעצבן ועם צלקת על כל הפרצוף שאביו הנחמד, מר. אדון. קיסר אומת האש סידר לו) שמח וטוב לבב, כי הרי הנזירים האלו קלים לתפיסה, הרי אומת האש השמידה אותם בקלי קלות. אנג האנרגטי והאווטארי במיוחד, יחד עם הביזון המעופף שלו ושני הסיי קיקס החדשים שלו (קטארה וסוקה, כפי שנאמר) יוצאים יחדיו למסע חובק עולם, כדי ללמד את אנג את הכשפות האחרים, בתקווה שאולי הוא יביא קצת אור לעולם. וזוקו? רודף אחריהם, ובעיקר צורח. מזל שיש לו דוד מגניב. הסדרה המשובחת הזו זכתה בפרס האמי, ולא סתם. מדובר בהרפתקאה לצופים ולדמויות כאחד, וללא ספק דרך מעולה להעביר את החופש.
זה היה פוסט ארוך במיוחד. אני מקווה שזה לא אומר שלא תגיבו, תמליצו עליו לעמוד הראשי ואם אתם ממש נחמדים תקשרו אליו בבלוג. וזהו חברים, יש לכם עכשיו הרבה תעסוקה לחופש. מקווה שנהנתם,
שיש לו את הסאונדטרקים של כל הסרטים והסדרות שאתם רואים פה.
ואגב, הפוסט בעמוד הראשי! בויה! תודה רבה למי שהמליץ! (:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
