שלוש שנים שאני כותב בבלוג הזה, ובעצם מעולם לא העלתי את הנושא הזה.

טוב, אז אני היפוכונדר. משמע, אני מפחד ממחלות. זה לא פחד רציונאלי כמו נגיד... להיחטף על ידי אנס אל תוך סמטה חשוכה. זה פחד שהוא הגיוני לחלוטין, ואם האנס הוא (וכנראה שהוא) הולי סניה, אז בכלל.

לא, כהיפוכונדר אם אני אגלה שהשתנה מרובה מרמזת על סכרת, אני אתחיל לבדוק בהיסטריה את כמות הפיפי שאני משתין. אם אני אגלה שדם שיוצא בשיעול הוא תסמין של שחפת, אני אתחיל לבדוק את היד בכל פעם שאני משתעל. אני מפחד מלחלות.

בעצם, אני חושב שהפחד האמיתי שלי הוא מלאבד שליטה בגוף שלי, כי אני לא מפחד כל כך מלמות. מחשבות על נגיד, מוות-אפוקליפטי ממלאות אותי בהתרגשות. בשנה שעברה, לקוראים יותר ותיקים- עברתי תאונת דרכים. (או בצורה יותר מצחיקה: נדרסתי!) והיפוכונדר שעובר תאונת דרכים משתווה לארכנופוב שנעקץ על ידי אלמנה שחורה.

אני עוצר את הנושא שניה.

אני חייב להגיד משהו, האח הקטן שלי התחיל לנגן לא מזמן על חצוצרה ובא לי לדחוף לו דינימיט לשם. כוסאמאשלו שינגן בחדר.

איפה הייתי? כן, אחרי שנדרסתי פתחתי עוד פחד-לא-רציונאלי בנוסף להיפוכונדריה שלי והוא היה מוטורפוביה- פחד ממכוניות.

כשאני חוצה כבישים, אני מרגיש כאילו יש לי פחד גבהים ואני הולך על חבל דק מתחת לתהום. שני הפחדים האלה, הם הסיבה שלא עדכנתי בשנה שעברה. איבדתי שליטה על הגוף שלי כשהייתי מגובס וחסר אונים. חוץ מהפער הלימודי שצברתי (ועדיין לא הצלחתי להשלים) גם התחלתי להתחרפן כאילו הייתי בבית-אח-גדול-משלי. לקח לי הרבה זמן להתאושש. אני אעצור את זה כאן.

אתמול הייתי בפגישת עיתונאים של וואלה zone בתל אביב. להסתובב בתל אביב זה בעיה בשבילי משלוש סיבות:

• יש שם המון זקנים בודדים. זה מדכא אותי.
• התלאביבניקים מגניבים מדיי בשביל לחכות ברמזורים אדומים, זה הופך אותי לפקעת עצבים.
• היפסטרים.

אם יש משולש קדוש שגורם לי לסבל, זה זקנים, מעברי חצייה, והיפסטרים. זה לא שאני שונא היפסטרים מהפוזה, אני פשוט נורא רוצה להכות אותם. עם מגב.

בכל מקרה, הופתעתי לטובה. העורכת שלי אדירה, הכתבים אדירים (ואני נשבע שאף אחד לא מכוון לי אקדח לראש!!!) והיה ממש כיף חוץ מכמה דברים מטומטמים שנאמרו שם, וקצת חרפנו אותי. קשה לי לא להגיב, או לא להגיד את המילה האחרונה, ולכן הייתי צריך לשבת ולנשוך את שפתיי בשקט.

אחר כך (אוי ואבוי, זה הפך לתיאור יום! שמישהו ישתיק אותי!!) אכלתי עם יערה וגל (זאת מהפעילים?) אני חושב שכסיכום אני עומד לנסוע לתל אביב הרבה יותר. זאת הפעם האחרונה שאתם תקראו כאן תיאור "הלכתי, עשיתי" יש לי בחילה רק מלקרוא את זה.

זה פוסט מדכא קצת, לא?

השבוע היה לי חופש (משמע, גדנ"ע) ובכל רגע אני יותר ויותר מאושר שלא הלכתי למערכת הפתטית הזאת כי פשוט לא הייתי מוכן לעשות את זה. אף מפקד מושתן לא יגיד לי לעשות שכיבות שמיכה.

בעקבות שיחות עם אבא שלי ואח שלי, שניהם פטריוטים שזה משהו, פרסמתי קומיקס בוואלה (מעכשיו זה עומד להיות שבועי! כנסו! רחמים!)

הקטע המצחיק הוא שבעקבות הקומיקס קיבלתי הרבה טוקבקים זועמים שהאשימו אותי בהומפוביה, שמאלנות, הסטה, נבזות, וכו'. אני לא מתכוון לעשות את הנאום הפתטי של "אין לי בעיה עם הומואים!" כי אם קיבלתם את הרושם שאני הומופוב מהקומיקס אתם מטומטמים.

מה שכן, אני בהחלט שמאלני מניאק. ודיי נבזי.

טוב, זה עומד להיות קבוע. איך אני מת על פאיסט.

אח! הילדות! ימים יפים, בהם היינו לא חכמים! אז הרעיון הכללי לפוסט הזה הגיע כשראיתי תמונה שלי מהילדות, בכללי הובכתי ואז עלה לי הרעיון החביב ביותר הזה. אז ממש בעוד כמה שורות אתחיל ברשימה של כל מיני דברים מפגרים כאלה מהילדות, קטעים שעשיתי ואני מרגיש שאני לא היחיד (או יודע) ורוצה לחלוק איתכם! אולי לקוראות יהיה קצת יותר קשה להזדהות עם הדברים, כי מן הסתם גדלתי כילד ולא כילדה ואני מניח שהחוויות שונות, אבל ניסיתי לכתוב את הדברים שיתאימו לכולם. נו, בלי יותר מדיי דיבורים!

1. עולם דמיוני מתחת לשמיכה- איזה כיף היה להכנס מתחת לשמיכה, להעמיד פנים שלמשל... כל העולם קפא, והמרחב מתחת לשמיכה הוא הsafe zone. חבל רק שהאוויר נגמר תוך כמה דקות.
להכין הצגה להורים- זה מסוג הדברים שאתה נזכר בהם ודופק את היד בראש, ואז צועק "ד'ואו!". התופעה המעניינת קורת בעיקר כשחברים וההורים שלהם מגיעים, וכדי להרשים אותם מכינים הילדים הצגה מאוד...אה...אתם יודעים... בעזרת תחפושות שנשכחו מפורים. מסוג הדברים שפחות רוצים להזכר בהם...
ללכת בנעליים של אבא/אמא- אני חושב שיותר נכון לקרוא לזה "לשחות בנעליים של אבא/אמא"
לזייף מוות. לעמוד על המיטה, ולפול למותכם בכל מיני תנוחות מפחידות.
להעמיד פני ישנים אחרי נסיעה ארוכה באוטו- אני בטוח שיש איזה סיבה פסיכולוגית לזה, אבל כשהייתי קטן אחרי כל נסיעה ארוכה הייתי מעמיד פני ישן ומחכה שירימו אותי הביתה/יעירו אותי ויתייחסו אליי מקסים כי אני אחרי שינה. לפני כמה ימים ראיתי את אח שלי עושה את זה וסיכלתי את המזימה שלו. מזל שלי לא היה אח גדול שיסכל את שלי.
2. שירה למאוורר- יש בכלל משהו להוסיף? מי שלא עשה "אעעעהעעהעעהעה" לפחות פעם אחת כנראה לא גדל נכון.
3. משחקים במדרגות הנעות- איי, ויש כל כך הרבה! ירידה ביחד עם המדרגות כך שהמהירות מוכפלת, עליה כנגד כיוון המדרגות, להתלות מעט על הסרט-מעקה ולהגרר מעט למעלה ואז לשחרר.
4. קווא-קווא מנייר- נו, הדברים המרגיזים האלה שנראים כמו צפרדעים? כמה שנאתי את זה. בא אליך חבר עם הנייר, מכריח אותך להפסיק את עיסוקך הסופר-מעניינים עם השורה הקבועה"תבחר מספר, כן, עוד מספר. כן, עכשיו צבע..." ובסוף אחרי שטרחת כל כך להתפנות לשטות שלו מה שאתה מקבל זה  "כן. יצא שאתה אומו בולבול גדול מכוער" אחרי זה שואלים אותי למה אני מפחד לקחת סיכונים
5. מבוכים ודרקונים באיקאה/ביתילי- טוב, הפעם אולי זה רק אצלי, אבל בכל פעם שההורים שלנו לקחו אותי ואת האחים שלי אל חנויות הרהיטים האלה אנחנו מיד הפכנו אותם למבוכים בהם אפשר לשחק תופסת/מחבואים/וואטבר ובכללי לשגע את המוכרות.
6. לצחוק מהסדרה מ"שמש"- משהו שאחרי גיל 12 עובר.
7. אכילת בצק- וזה לא כל כך מגעיל כמו שזה נשמע! פלסטלינה, לעומת זאת, מגעילה בכל קנה מידה אנושית. בצק משחק הוא סתם מלוח כזה.
8. להתלהב שאתה שיכור משתית תירוש- לוקח זמן לקלוט שזה סתם מיץ ענבים, אבל בסדר פסח כולם מתלהבים שהם חלק מהמבוגרים כי הם שותים את זה.
9. מסע במרחבי הג'ונגל הביתי- לכל אחד היו כמה צעצועים שהוא החשיב אותם כאנושיים לכל דבר (לי למשל, הייתה בובה של דובי כחול, צעצוע בצורת דרקון ונחש ענקי בטירוף) ואיתם הוא יצא לחקור את הבית הקסום והבכלל לא רגיל שלו. טיפוסים על הרי הכריות וזחילה במערות החשוכות שמתחת למיטה.
10. מחנה סופר "סודי"- בשלב כלשהוא בילדות כולם מוצאים איזה סבך שיחים חלול, או מקום מגניב על עץ, או סתם איזה סמטה חשוכה, שמחליטים להכריז עליה כמחנה הסופר סודי שלכם ושל החברים. יודעים, פגישות שבועיות, משימות וכאלה. כמובן, שהמחנה הזה סודי בערך כמו מסמכי צה"ל, ולכן המחנה נאלץ לצאת למלחמות עקובות דם ודמעות (דמעות, בעיקר) כנגד קבוצה אחרת של ילדים שבחוצפתה מעיזה להגיד שהיא זאת שמצאה אותו ראשון!
11. להיות בטוחים שאם יתנו לכם כאפה בראש בזמן שאתם פוזלים זה יתקע לנצח- וכל מילה מיותרת.
12. כשאתם בבריכה, להעמיד פנים שאתם אבודים בים ו/או שרודף אחריכם כריש- אני שכללתי את העניין וגם הייתי בטוח שאני סוג של אינדיאנה ג'ונס במקדש תת ימי וצריך לעצור את הנשימה עד לצד השני.
13. אם כבר ים- למצוא מדוזה על החוף ולדקור אותה עם מקל- ולכל הפית"אים למיניהם, הן מתות בשלב הזה ממילא!
14. טמגוצ'י- אחח, יצורים מרושעים שכמותם. אני חושב שלקטגוריה הזאת רצוי להוסיף את העובדה שאף אחד לא באמת הצליח לשמור עליהם בחיים יותר מכמה דקות.
15. וואנבי שרלוק הולמס- בשלב כלשהוא ילדים בטוחים שהם מרגלים/בלשים. אני, למשל, פיענחתי את תעלומת השלט האבוד של 1998. הוא היה מתחת לספה.
16. החיים הם סדרה! - הקטע הזה בילדות מחולק לכל מיני קטעים. יש את אלה שהופכים את החיים שלהם לסדרה נוסח דיג'ימון ובטוחים שיש להם כוחות על, ויש את אלה שבילדות היו ששמעו שיר מתנגן ברדיו או בדיסקמן היו בטוחים שהם בסדרה וזה הפתיח שלה/ מוסיקת רקע.

ועכשיו לחלק שלכם! נו, אתם כבר יודעים מה לעשות. עליתם על עוד קטע ילדות שפספסתי? תכתבו בתגובות, אני אוסיף לכאן. ובלי קשר, אני גם ארצה לדעת אם מישהו מכם עבר את הדברים האלה בכלל!

עריכה:

וכעת, לקטעים שלכם:

• עדי- לבזבז מאות שקלים על קלפי יוגי הו.
• until the end of the land- לשאול את אמא "את אוהבת אותי?", לאלתר על פסנתר, להיגעל מנשיקות.
• The prostitute- לפתוח מיני חנות ליד הבית ולמכור לעוברים ושבים צעצועים משומשים, צמידים, בגדים, ובכללי כל מה שלא צריך יותר.
• השחקנית הראשית- לפתוח חנות בבית ולהשתמש בכספי מונופול כדי לסחור, למתוח אנשים בטלפון, להמציא שמות מטופשים לחבורה שלך, לראות ארבעה בעקבות החג ולא לקלוט שזה אותם הפרקים כל שנה.
• כמעט כולכם- לעשות חוקים בזמן שהולכים, כמו לא לדרוך על הקווים, או רק בתוך המשבצות (הערה שלי: רק על הקווים רק על הקווים...)
•  הנינג'ה הורודה- להמציא שפה משלך.
• יוגב הפרפר הסגול- לעשות "הגענו כבר?" בזמן הנסיעה
• מישו- להיגעל מבנות, לעשות הר של כריות
• N_Z- לחפור להורים על היום שלך בגן
• Miss snarcca- פארק מים בגינה

ולסיום, ברוח הפוסט, שיר של קנזס ושמו "שאלות מהילדות שלי".

,I want to make you understand
,Dabadndabaduah 
I´m gonna make you mine
Yes I´m gonna make you mine
It´s just a matter of time

בקומיקס הזה יש 49 פריימים, כמו הפרק הראשון- אבל משום מה הוא מרגיש קצר יותר. לא נורא, הוא עדיין מצחיק ביותר! אחרי שתסיימו אותו, אל תשכחו להגיב, כן? רק כי הבטחתי פעם בחודש סיימתי אותו ממש עכשיו, אז יהיה נחמד למחמאות (או נאצה) מרגשות (או... מרגשת)

וקומיקס זה הוא הסוף לדיבורים על היום הולדת שלי עד לשנה הבאה! אז שיהיה לי מזל טוב וכולי וכולי. בכל מקרה, הפרק הבא שיצא ככה בסוף דצמבר (כי בעצם זה מתפרסם כבר על דצמבר- מחר) ידבר על הבגרויות, אבל לא בטוח. מה שכן, יהיה מצחיק!

זו הפינה של אודי בנענע עשר, שמהקומיקסים שלו קיבלתי הרבה השראה במהלך חיי!
http://j.nana10.co.il/Section/?SectionID=1659

שיהיה לכולכם דצמבר מעולה, ואם מישהו מצליח לחשוב על שם לעשור האחרון שיגיד לי כי אני מתחערפן פהההה!!!!!

איי הופ יו הד דה טיימ אוף יור לייפ