לפני כמה ימים, נזכרתי בבלוג. במהלך השנה האחרונה, בהדרגה, נטשתי אותו לגמרי. בחודשים הראשונים נגעלתי ממנו כאילו הייתי אישה-שמנה מול סלט בריאות, מכיוון ובאותה תקופה הבלוג קיבל אלפי תגובות בזכות פוסטים פופוליסטיים ופתטיים למדיי שעסקו בהתבכיינות על כמעט מלאכים וניתוח פשטני של קליפי ליידי גאגא. כשהתחלתי להתבגר (וההומור שלי הפך להיות פוליטי, הא הא הא! *מרים את האף* אני כל כך מחוכם!) גיליתי שאני כבר לא מרגיש בנוח לעשות בדיחות ליידי-גאגא ואיתי גל (שעדיין זורק את השם שלי כבדיחה מדיי פעם, מעניין מתי הוא יבין שאף אחד מהקוראים החדשים שלו כבר לא זוכר אותי...)
כששיניתי את העיצוב ואת השם, חשבתי שאוכל לעשות מה שתמיד רציתי ולא התאפשר לי בגלל התדמית של הבלוג. פחדתי שאני אאבד את הקוראים, אולי, אני לא יודע. אבל גיליתי מה שכנראה ברור מאליו- עיצוב חדש לא יגרום לי להתגבר על הפחד שלי מלהיות לא רלוונטי.
עכשיו אני בוגר (טוב, יחסית ללפני שנתיים...), מתוחכם, יש לי שיערות בבית השחי!!!
הסתכלתי על הבלוג לפני כמה ימים, והחלטתי לתת עוד צ'אנס אחד. צ'אנס שונה. במהלך השנתיים האחרונות, הבלוג הפך לסוג של עיתון-קטן, עם כותב אחד. לא עסקתי בחיים שלי בבלוג הזה, ובגלל זה הרגשתי שזה כבר לא הבלוג שלי. עכשיו, שאיבדתי את כל הקוראים שלי- אין לי מה להפסיד! אני יכול לעשות כל שינוי בבלוג, כשחושבים על זה. תתכוננו לבלוג פורנו.
אני לא מתכוון לתת הבטחה שמעכשיו פעמיים בשבוע יהיה פה עדכון, כי המילה שלי בנוגע לזה שווה למילים של...ביבי! (עוד בדיחה פוליטית, הא הא, התחכום! איפה כוס התה שלי? לורנזו!) אני עומד להמשיך לעדכן עם כל מיני שטויות ומדריכים וחרא כזה, אבל אני יותר מתכוון לחפור על חיי המשמימים. למה לא, תתכבדו.
אז, בנוגע לכותרת שלי.
אתם מבינים, את רוב הפעולות הפשוטות שניתן לבצע, צבא ההגנה לישראל- הגוף הנחמד הזה שמכין שישליק מילדים ערבים ומטביע זקנות פלסטיניות בים המלח וETC- לא מסוגל לעשות. כמו, למשל, לנהל לשכות גיוס שמתפקדות. לפני כחודשיים נסעתי לצו הראשון שלי, ומאז ביקרתי בלשכת הגיוס שבטבריה (שהיא אגב, מקום יותר מגעיל מתל אביב, וקשה להיות מקום יותר מגעיל מתל אביב) ארבע פעמים. ארבע פעמים שכללו נסיעה באוטובוס ובזבוז הזמן-שאני-ער-בו-שהוא-גם-ככה-לא-רב במבחנים, בדיקות ביצים, ישיבה בתור, ראיוניות אישיים, ישיבה בתור, בירור פרטים, ישיבה בתור, ישיבה בתור, ישיבה בתור. אני חושב שבזבזתי 10 שעות מחיי בישיבה וצפייה בפקאצות מדברות על הסקס הראשון שלהן בגיל 14. לשכות הגיוס האלה כל כך בירוקרטיים שאפשר להתבלבל ולהחשיב אותן לסניפי בנק הפועלים. כבר ארבע פעמים שאני מזומן ללשכת הגיוס, בכל פעם בטענה מגוכחת אחרת.
לשכת גיוס. לא בטבריה. בטבריה אין תקציב למעקה מדרגות.
אני צריך לעדכן בנוגע לפרט חשוב מהחיים שלי, נולדה לי אחות קטנה. דבר קטן שלא ידעתם על אימא שלי- יש לה משאלה סודית לגרום לפיצוץ אוכלוסין כלל עולמי- יש לי ארבעה אחים קטנים, ועכשיו גם אחות. רוב הזמן אני שונא ילדים, הנה דוגמה: לאחד האחים שלי יש חבר שבכל פעם שהוא מגיע אלינו הוא מתנפל על מגירת החטיפים כאילו הייתה אספקת חמצן ולאחר מכן לא שוכח לבקש "עוד"?
הלוואי והייתה לי תמונה נורמאלית שלה לשים, אבל היא זזה בכל פעם שאני מנסה לצלם אותה. אין ברירה, היא חייבת למות.
התחלתי לעבוד בוואלה zone, אגב, וכבר הספקתי להוציא כמה כתבות. בקרוב אתחיל לעשות שם קומיקס שבועי גיקי למדיי (20 פריימים, תנסו לחשוב על זה כגרסה מקוצרת של החיים כגאון מטורף) הפיילוט אמור לצאת בקרוב, אם אתם מעוניינים אתם יכולים לבדוק!
זה היה המון טקסט, ולכן אני מרגיש צורך לחזור להיות פופוליסטי. הנה קומיקס שפורסם גם בוואלה zone, לאחר שג'סטין ביבר סוף סוף הראה סימנים לבגרות מינית (לכל אחד זה מגיע בשלב שונה, במקרה שלו 17, מה הבעיה?!?!?!?) החליטו להגיב המעריצות בהנהגת אסתריקה חואניטה מלנכוליה עגבת (ראה פרק 2 של החיים כגאון מטורף) בדרכן המיוחדת.
לסיום, הנה וידוי: לאחרונה התחלתי לשמוע, באופן אובססיבי למדיי, מוסיקה של שנות ה30-40. כולם אמרו לי שזה גרוע. אולי גם אתם תגידו. אני אשים בכל מקרה.
ובכן, שלום לכם! אז לפני איזה חודש נזכרתי "איי, יש יום הולדת לבלוג ב23!" ואז אמרתי לעצמי "אה, זה עוד הרבה זמן" והיום בצהריים הסתכלתי באייפוד שלי ופלא! זה ה23. אני לא מאמין ששכחתי את יום ההולדת של הבלוג שלי אני אצטרך לקנות לו פרחים, אין לי מושג איך אני מכפר על זה.
בשנה שעברה ממש חפרתי כאן על ההיסטוריה של הבלוג כולל הפרטים הקטנים של מה לבשתי ב24/9/08 בשעה 15:34, ולכן השנה החפירה תגיע בצורת קומיקס של החיים כגאון מטורף, פרק 5 ששמו יקרא "יום ההולדת המיוחד של המנוח" שיצא בסוףשבוע, ובמהלך הפרק דמות גורלית תמות!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! טום טום טום!!!!!! אז הפוסט הזה ידון בכמה דברים אחרים. ראשית כל! בפסח עבדתי על קומיקס למעריב לנוער, ולמרות שעברו מיליון שנים עוד לא פרסמתי אותו בבלוג. הקומיקס יצא במסגרת פרוייקט של מעריב לנוער לפסח של המון קומיקסאים. תהנו!
הדבר הבא הוא כמובן הלוגו המגניב שעשיתי ליום ההולדת. עשיתי אחד כזה בשנה שעברה, ורציתי לרענן קצת את הדמויות והכל. אין מה להעלות אותו שוב, הוא למעלה! תסתכלו למעלה ^ תסתכלו למעלה! ^
אגב, אם אני כבר עושה פוסט עם מלל נורמאלי אחרי שנתיים כבר (אני מקווה לעוד כאלה) רציתי לדבר גם על משהו שמשך את תשומת ליבי לאחרונה, והוא הטריילר לסרט כשף האוויר האחרון- הלא הוא הסרט המעובד מהסדרה אוואטר. בתכלס, אני מבין שהיו צריכים לשנות את השם כדי לא ליצור בלבול עם סרט דמוי פוקהונטס המוצג על ידי ענקים כחולים מסויים אבל בארץ החליטו לקרוא לו פאקינג "איירבנדר"!!!! ואני מתכוון, המילה האנגלית איירבנדר, כתובה בעברית! צריך לדחוף לכל המתרגמים בארץ מהיר ועצבני לתחת. היה צריך לעשות את זה עוד בימי המת ל(הכנס פעולה כאן)
בקיצור, קודם נשים את הטריילר.
עכשיו, אם אין לכם היכרות עם הבמאי, מדובר במ. נייט שאמילן, במאי בינוני שפרץ עם הסרט I SEE DEAD PEOPLE או בשמו המקורי "החוש השישי" שבסוף-מסתבר-שהוא-היה-רוח-כל-הזמן-אופס. מאז, ניסה שאמילן לעשות עוד סרטים, אבל לצערו הוא בזבז כל טיפת כישרון שלו על הסרט הספציפי הזה, וכל מה שנשאר לו הוא ליצור סרטים מעפנים נוסח "הכפר" או אלוהים יעזור לי, "ביום שזה יקרה".
ולכן, כששמעתי שהאדון יעשה את איירבנדר, הייתי מעט לחוץ. אבל שום דבר לא הכין אותי לקטסטרופה הזאת! אנג, הדמות הראשית, נראה כמו פאקינג ילדה פיליפינית או ילד מוסלמי מהשטחים (פיק יור פייבוריט) עם סביר להניח היסטוריה של מכות במשפחה שהשאירו אותו בפרצוף קבוע של "אני כועס", קטארה וסוקה עברו מהפך גזעי מאסקימואים לארים (רק חסר שהם יתחילו להצדיע) בעוד שזוקו הפך להיות ילד הודי. ושלא נתחיל לדבר על שליט האש! לא רק שהמסתורין שלו נשמר במטרה מסוימת עד לעונה השלישית כדי להעצים את אפקט הפחד, הוא נראה כמו קשיש נחמד שהדבר הכי מרושע שהוא יכול לעשות זה להציע לי סוכרייה. כמובן, זה יכול להתפתח למקומות מרושעים ביותר, אבל בשביל זה מסתובבים עם תרסיס פלפל.
אז אני לא מבין, זה "המהפך" עם שמאילן דץ או איירבנדר? לפחות האפקטים טובים פלוס.
כשהסרט יגיע לארץ אני בטח אבקר אותו. לסיום, אני רוצה לפרסם כתבה של יערונת היודעה לכולכם כזונה עם הטון המתנשא והרצון היותר מדיי עז להפגין!
יערה התחילה לבקר את כוכב נולד ולכן כולכם חייבים לקרוא את הכתבה שלה ולהנות ממנה.
יערה הצליחה לגרום לחבורת ערסים טוקבקיסטים לנהום עליה. אבל נראה אותה גורמת ל1000 פקאצות שמעריצות את כמעט מלאכים לנהום עליה! שוב, הג'ינג'ים ניצחו את כולכם.
זהו הסוף לפוסט חסר המטרה הזה! שיהיה לכולכם שבוע שמח, מקווה שנתתי בפוסט חסר הפואנטה הזה המון חומר למחשבה... על... בננה...
או. את הפוסט הזה התחלתי לכתוב ב20:00. וול, אופס! לא נורא, נעדכן בכל מקרה. אז אורווואה! ומי שלא יגיד מזל טוב לבלוג... ימות! לא שזה הגיוני, כי הבלוג אינו דבר חי. ולא שאני מספיק חזק כדי להרוג יתוש, אבל תמותו!
עריכה:
הרגע קיבלתי את הכתבה שעשו על הבלוג במידע 8 (לא שרובכם מכירים, עיתון בצפון) בכל מקרה, חשבתי שזה יתאים לפוסט של יום ההולדת. BTW, אני לא יודע למה הם חושבים שהבלוג מצליח עד כדי כך (פספסתי משהו?!) אבל זרמתי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אני אצטרך לקנות לו פרחים, אין לי מושג איך אני מכפר על זה.
