אח! הילדות! ימים יפים, בהם היינו לא חכמים! אז הרעיון הכללי לפוסט הזה הגיע כשראיתי תמונה שלי מהילדות, בכללי הובכתי ואז עלה לי הרעיון החביב ביותר הזה. אז ממש בעוד כמה שורות אתחיל ברשימה של כל מיני דברים מפגרים כאלה מהילדות, קטעים שעשיתי ואני מרגיש שאני לא היחיד (או יודע) ורוצה לחלוק איתכם! אולי לקוראות יהיה קצת יותר קשה להזדהות עם הדברים, כי מן הסתם גדלתי כילד ולא כילדה ואני מניח שהחוויות שונות, אבל ניסיתי לכתוב את הדברים שיתאימו לכולם. נו, בלי יותר מדיי דיבורים!
עולם דמיוני מתחת לשמיכה- איזה כיף היה להכנס מתחת לשמיכה, להעמיד פנים שלמשל... כל העולם קפא, והמרחב מתחת לשמיכה הוא הsafe zone. חבל רק שהאוויר נגמר תוך כמה דקות.
להכין הצגה להורים- זה מסוג הדברים שאתה נזכר בהם ודופק את היד בראש, ואז צועק "ד'ואו!". התופעה המעניינת קורת בעיקר כשחברים וההורים שלהם מגיעים, וכדי להרשים אותם מכינים הילדים הצגה מאוד...אה...אתם יודעים... בעזרת תחפושות שנשכחו מפורים. מסוג הדברים שפחות רוצים להזכר בהם...
ללכת בנעליים של אבא/אמא- אני חושב שיותר נכון לקרוא לזה "לשחות בנעליים של אבא/אמא"
לזייף מוות. לעמוד על המיטה, ולפול למותכם בכל מיני תנוחות מפחידות.
להעמיד פני ישנים אחרי נסיעה ארוכה באוטו- אני בטוח שיש איזה סיבה פסיכולוגית לזה, אבל כשהייתי קטן אחרי כל נסיעה ארוכה הייתי מעמיד פני ישן ומחכה שירימו אותי הביתה/יעירו אותי ויתייחסו אליי מקסים כי אני אחרי שינה. לפני כמה ימים ראיתי את אח שלי עושה את זה וסיכלתי את המזימה שלו. מזל שלי לא היה אח גדול שיסכל את שלי.
שירה למאוורר- יש בכלל משהו להוסיף? מי שלא עשה "אעעעהעעהעעהעה" לפחות פעם אחת כנראה לא גדל נכון.
משחקים במדרגות הנעות- איי, ויש כל כך הרבה! ירידה ביחד עם המדרגות כך שהמהירות מוכפלת, עליה כנגד כיוון המדרגות, להתלות מעט על הסרט-מעקה ולהגרר מעט למעלה ואז לשחרר.
קווא-קווא מנייר- נו, הדברים המרגיזים האלה שנראים כמו צפרדעים? כמה שנאתי את זה. בא אליך חבר עם הנייר, מכריח אותך להפסיק את עיסוקך הסופר-מעניינים עם השורה הקבועה"תבחר מספר, כן, עוד מספר. כן, עכשיו צבע..." ובסוף אחרי שטרחת כל כך להתפנות לשטות שלו מה שאתה מקבל זה "כן. יצא שאתה אומו בולבול גדול מכוער" אחרי זה שואלים אותי למה אני מפחד לקחת סיכונים
מבוכים ודרקונים באיקאה/ביתילי- טוב, הפעם אולי זה רק אצלי, אבל בכל פעם שההורים שלנו לקחו אותי ואת האחים שלי אל חנויות הרהיטים האלה אנחנו מיד הפכנו אותם למבוכים בהם אפשר לשחק תופסת/מחבואים/וואטבר ובכללי לשגע את המוכרות.
לצחוק מהסדרה מ"שמש"- משהו שאחרי גיל 12 עובר.
אכילת בצק- וזה לא כל כך מגעיל כמו שזה נשמע! פלסטלינה, לעומת זאת, מגעילה בכל קנה מידה אנושית. בצק משחק הוא סתם מלוח כזה.
להתלהב שאתה שיכור משתית תירוש- לוקח זמן לקלוט שזה סתם מיץ ענבים, אבל בסדר פסח כולם מתלהבים שהם חלק מהמבוגרים כי הם שותים את זה.
מסע במרחבי הג'ונגל הביתי- לכל אחד היו כמה צעצועים שהוא החשיב אותם כאנושיים לכל דבר (לי למשל, הייתה בובה של דובי כחול, צעצוע בצורת דרקון ונחש ענקי בטירוף) ואיתם הוא יצא לחקור את הבית הקסום והבכלל לא רגיל שלו. טיפוסים על הרי הכריות וזחילה במערות החשוכות שמתחת למיטה.
מחנה סופר "סודי"- בשלב כלשהוא בילדות כולם מוצאים איזה סבך שיחים חלול, או מקום מגניב על עץ, או סתם איזה סמטה חשוכה, שמחליטים להכריז עליה כמחנה הסופר סודי שלכם ושל החברים. יודעים, פגישות שבועיות, משימות וכאלה. כמובן, שהמחנה הזה סודי בערך כמו מסמכי צה"ל, ולכן המחנה נאלץ לצאת למלחמות עקובות דם ודמעות (דמעות, בעיקר) כנגד קבוצה אחרת של ילדים שבחוצפתה מעיזה להגיד שהיא זאת שמצאה אותו ראשון!
להיות בטוחים שאם יתנו לכם כאפה בראש בזמן שאתם פוזלים זה יתקע לנצח- וכל מילה מיותרת.
כשאתם בבריכה, להעמיד פנים שאתם אבודים בים ו/או שרודף אחריכם כריש- אני שכללתי את העניין וגם הייתי בטוח שאני סוג של אינדיאנה ג'ונס במקדש תת ימי וצריך לעצור את הנשימה עד לצד השני.
אם כבר ים- למצוא מדוזה על החוף ולדקור אותה עם מקל- ולכל הפית"אים למיניהם, הן מתות בשלב הזה ממילא!
טמגוצ'י- אחח, יצורים מרושעים שכמותם. אני חושב שלקטגוריה הזאת רצוי להוסיף את העובדה שאף אחד לא באמת הצליח לשמור עליהם בחיים יותר מכמה דקות.
וואנבי שרלוק הולמס- בשלב כלשהוא ילדים בטוחים שהם מרגלים/בלשים. אני, למשל, פיענחתי את תעלומת השלט האבוד של 1998. הוא היה מתחת לספה.
החיים הם סדרה! - הקטע הזה בילדות מחולק לכל מיני קטעים. יש את אלה שהופכים את החיים שלהם לסדרה נוסח דיג'ימון ובטוחים שיש להם כוחות על, ויש את אלה שבילדות היו ששמעו שיר מתנגן ברדיו או בדיסקמן היו בטוחים שהם בסדרה וזה הפתיח שלה/ מוסיקת רקע.
ועכשיו לחלק שלכם! נו, אתם כבר יודעים מה לעשות. עליתם על עוד קטע ילדות שפספסתי? תכתבו בתגובות, אני אוסיף לכאן. ובלי קשר, אני גם ארצה לדעת אם מישהו מכם עבר את הדברים האלה בכלל!
עריכה:
וכעת, לקטעים שלכם:
עדי- לבזבז מאות שקלים על קלפי יוגי הו.
until the end of the land- לשאול את אמא "את אוהבת אותי?", לאלתר על פסנתר, להיגעל מנשיקות.
The prostitute- לפתוח מיני חנות ליד הבית ולמכור לעוברים ושבים צעצועים משומשים, צמידים, בגדים, ובכללי כל מה שלא צריך יותר.
השחקנית הראשית- לפתוח חנות בבית ולהשתמש בכספי מונופול כדי לסחור, למתוח אנשים בטלפון, להמציא שמות מטופשים לחבורה שלך, לראות ארבעה בעקבות החג ולא לקלוט שזה אותם הפרקים כל שנה.
כמעט כולכם- לעשות חוקים בזמן שהולכים, כמו לא לדרוך על הקווים, או רק בתוך המשבצות (הערה שלי: רק על הקווים רק על הקווים...)
הנינג'ה הורודה- להמציא שפה משלך.
יוגב הפרפר הסגול- לעשות "הגענו כבר?" בזמן הנסיעה
מישו- להיגעל מבנות, לעשות הר של כריות
N_Z- לחפור להורים על היום שלך בגן
Miss snarcca- פארק מים בגינה
ולסיום, ברוח הפוסט, שיר של קנזס ושמו "שאלות מהילדות שלי".
,I want to make you understand ,Dabadndabaduah I´m gonna make you mine Yes I´m gonna make you mine It´s just a matter of time
בשמונה וחצי בערב התאספנו כולנו בבישולתה, המסעדה המפוארת של המשפחה של מאי לחגוג לי יום הולדת. התחרפנו, רקדנו, שיחקנו, שרנו, מה לא עשינו? ובכן, לא היינו בשקט. אניוואי, שיא הערב היה במשחק "החבילה" מפואר שההפתעה בתוך החבילה הייתה בצל (אני כזה מצחיק שזה נורא!) ושיר יקירת המסיבה רצתה נורא לזכות, לקחה לכולם את החבילה ובקיצור התנהגה כמו תינוקת, איזה מזל שהיא נדפקה בבצל!
טוב, אין לי עוד הרבה מה להגיד על מה שהיה שם, חוץ מתודה למאי הענקית שאירגנה לי את כל זה. הבה ניגש לתמונות!
איזה מוזר זה להיות בן חמש עשרה, עכשיו שאני יכול לראות סרטים בטלוויזיה שהם לא לגיל ארבע עשרה, זה עשה לי את היום! אבל חמש עשרה זה מין גיל שאף אחד לא מתייחס אליו, הוא סתם גיל בין גיל ארבע עשרה לגיל שש עשרה. איזה מעפן זה חמש עשרה. איכס. גועל נפש. בא להקיא!
וזהו. נראה לי! תודה לכל מי שבא ליום ההולדת ומי שלא אמן שישרף בגיהנום יא בן זונה מסריח מזדיין עם כלבים חתולים ועוד כל מיני חיות משק!
השבוע יהיה פוסט חגיגי לרגל השקת הפרק הראשון של בטיטול למעריב לנוער! נכון שכולנו שמחים כמו חציל?! יאלה, ביי!
מפתיחת הבלוג הועפו לכיווני כמה אצבעות מאשימות על כך שאני משקר אודות היותי מטורף ואידיוט. תגובות כגון "אתה בכלל לא מטורף!", "סבתא שלי מטורפת יותר ממך, והיא לא יודעת אפילו לאכול!", "תתבייש! ההפקה מתערבת בהכול! ואתה בכלל חיי בוילה ולא על אי בודד בקאריבים"!
ולכן, הכינותי רשימה של סעיפים מתורבתים ובהם הוכחות חותכות על היותי אידיוט גמור.
הוכחה מספר אחת- הארנק במקרר
לא מזמן ביקרתי במסעדה (אותה המסעדה שאכלתי בה את השרימפס והקלמארי) והופקד בידי לקחת את הארנק כי ההורים שלי החזיקו את התינוק.
ובכן, יום אחר כך קמתי ואימי הסתובבה בכל הבית בהסיטריה וגיליתי שהארנק נעלם. גורל העולם (או רק הארנק של אמא שלי) הופקד בידי.
ישבתי וחקרתי את עצמי שעות על גבי שעות וניסיתי לשחזר פרט- פרט איפה הוא נמצא.
ואז מצאתי אותו במקרר ליד החבילה של השוקולד.
ארנק אחרי יום במקרר הוא דבר נפלא, מכיוון שהשטרות קרירים מאוד.
הוכחה מספר שתיים- שכבתי על הכביש
כשהייתי עוד פעוט רבתי עם ידידה שלי. היא אמרה שפאוורינג'רס הכחול הכי שולט ואני אמרתי שהאדום (זו בדיוק הסיבה לעימותים בין ישראל למדינות ערב, אנחנו לא מסכימים איזה פאוורינג'רס הכי גרובי!). בכל מקרה, נורא רציתי שהיא תחזור בה כדי שארגיש צודק ושולט, אז נשכבתי על הכביש שליד הבית שלה ואמרתי שאם היא לא תגיד שהאדום הוא גרובי ושהיא לא מבינה כלום תבוא מכונית ותעשה עליי קאלאבוש.
אדם נורמאלי היה שמח מהעובדה שאני אהפוך לעיסה, ובכן- לא היא!
היא חזרה בה וכך העולם ניצל.
פאוורינג'רס! טם-טם-טם!!!! חוחו!!!!
הוכחה מספר שלוש- אכלתי כלנית.
ככל שאנו ממשיכים בהוכחות הן ניהיות יותר ויותר ביזאריות. ובכן, זה נכון. פעם אכלתי כלנית. אני יודע שכלנית היא פרח מוגן, אבל הייתי ילד קטן ופושטק שרצה ללמוד לנסוע על אופניים עם יד אחת כדי שיוכל לגעת לילדות בציצי עם היד השניה, תסלחו לי.
ובכן, אתם בטח שואלים מה הטעם. האמת היא שאני לא זוכר, אני רק זוכר שתלשתי עלה עלה ואכלתי את כל עלי הכותרת.
אני מצטער!
הוכחה מספר ארבע- החזקתי שלט הפוך במשך הצגה שלמה.
לוהקתי בהיותי ילד לתפקיד מהמם בהצגה לשבועות- בטור הילד שמחזיק שלט עם הציור של אחד משבעת המינים- הגפן. כולנו עמדו בצורת ח' והיינו אמורים להחזיק את השלטים לאורך כל ההצגה, ורק אני החזקתי את השלט שלי הפוך. כשאמרו לי להפוך אותו- הפכתי צד במקום להפוך מלמטה למעלה. וכך הרסתי את ההצגה.
העולם לא ניצל הפעם.
אתה תלמד לסלוח לי, עם הזמן!
עוד כמה דברים שעשיתי:
שברתי את היד במלון באילת.
נתקעתי בעמוד.
נכנסתי אל תוך מכונת כביסה.
נפלתי מספה בזמן ששכבתי עליה.
נקעתי את אותה האצבע חמש פעמים השנה.
אהבתי להדביק לעצמי מטבעות כשהייתי מזיע.
השתנתי בבקבוק של חומר ניקוי.
ניסיתי לדבר עם עקרב.
פתחתי בלוג ובו פירסמתי קומיקסים מטומטמים.
אני בטוח שכולכם עכשיו בשוק. אני צחקתי לאורך כל כתיבת הפוסט הזה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
