לפני שאתחיל את הפוסט, אני יודע שרוב הקוראים שלי ממש רוצים לסקול אותי בעשרים ושמונה אבנים ובקבוקי סמירנוף. הסיבה שלא עידכנתי כבר כל כך הרבה זמן (ושילמתי על זה בעמוד הסטטיסטיקות, דונט וורי) היא שהיה לי ג'ט לג. לכל אנשי המערות הבורים והנטל החברתי שלא יודעים מה זה, ג'ט לג בעברית צחה ונקייה הוא "ייעפת" וזוהי עייפות רצינית שנגרמת משינוי איזורי הזמן עקב טיסה. וכן, ציטטי את זה מויקיפדיה, אני לא באמת חכם. אז עכשיו, כהשהפסקתי לישון ביום ולחגוג בלילה (פחח, לחגוג! לטחון במבה ולראות מופע שנות השבעים עד שמרוב במבה אני משלשל את נשמתי!)  סוף סוף חזרתי מארצות הברית! *כפיים! כפיים!* אני בטוח שכולכם ממש בוכים עכשיו, כי אוף! חזרתי!

בשתיים עשרה בלילה אבא שלי הסיע אותי אל תחנת האוטובוס בבית הספר, ומשם עליתי על האוטובוס לנתב"ג. זו הייתה הטיסה הראשונה שלי, ולכן נורא התרגשתי, וחרפנתי אנשים אקראים באוטובוס. הגענו לנתב"ג, ואני צילמתי את שיר.

 עשו לנו בדיקה מקיפה וחיללו את פרטיותינו, ואז עלינו למטוס לבריטניה. ברוב הטיסה ישנתי, או צילמתי דברים מהחלון (כמו כותרת הפוסט).

בסופו של דבר הגענו לבריטניה. בריטניה! בריטניה! עם אנשים בריטים! עם מבטא בריטי! ואוכל בריטי! וחפצים בריטים! והומלסים בריטים! אעעע! אוי, סלחו לי. לרגע חטפתי התקף אמילי, זה קורה במשפחות הכי טובות. בכל מקרה, אחרי טיסה מייגעת ברמות מטורפות (איי מין איט, רמות ממש מטורפות) הגענו לסן פרנסיסקו אשר בארה"ב! תוך כדי הנסיעה אל האכסנייה בה נישן ללילה אחד, צילמתי כמה דברים מהאוטובוס.

ביום השני הגענו אל בית הכנסת הרפורמי (מין חילוני כזה) ואני ואיילון פגשנו את הילד אשר נתארח אצלו, ג'ייקוב הנדרסון!

כמה תמונות מבית הספר "ברנדייס"- בית ספר יהודי בסן פרנסיסקו.

ובשלוש בצהריים, נסענו אל הבית של ג'ייקוב. הנה תמונה מהמרפסת שלו:

ואז, ג'ייקוב ואימא שלו לקחו אותי, את מארק (חבר של ג'ייקוב) ואת איילון אל גבעה משם יכלנו לראות את כל סן פרנסיסקו.

ג'ייקוב מופתע מן הנוף!

מימין לשמאל: מארק, איילון, אני הלא פוטוגני, אמא של ג'ייקוב, וג'ייקוב!

ואחר כך, הלכנו לרחוב הייג' אנד האשבורי, שידוע כרחוב ההיפים הכי גדול בעולם! הלכנו לחנות דיסקים ענקית וקיניתי את דנפנטלי מייבי של אואזיס, ואז נגמר היום הראשון.

מהימים הבאים התמונות מתחילות להתדלדל, לא היה רגע לצלם. רק מכאן ולשם כל הזמן.

ביום השני עלינו על אוטובוס בית ספר צהוב. כן! כזה מהסרטים! אלוהים ישמור!!!!11אחתאחת

משם נסענו אל "גלייד", והכנו אוכל להומלסים. (אני גנבתי מהם את האוכל אחר כך! מוהא-הא-הא-הא) אחר הצהריים, משפחת הנדרסון לקחה אותנו לטייל על חוף הים, ועלינו על צוקים עצומים. וכשאני אומר צוקים עצומים, אני מתכוון ענקיים!

אל המסע הנפלא התלווה אלינו אלייז'ה, חבר טוב שלי ומסתבר שגם של ג'ייקוב. את אלייז'ה פגשתי בשנה שעברה, כשהכיתה שלנו באה אלינו לבית הספר. (זוכרים?) אז בכל מקרה, הנה אלייז'ה:

בלילה ביקשתי מאמא של ג'ייקוב לקחת אותנו אל חנות משחקי וידיאו כדי שאוכל לקנות לאחים שלי מתנות, קניתי להם את טקן 5, בודקאי 3, ומשחק של סטאר וור. ואז הלכנו לישון, והיום הבא היה יום חופשי עם המשפחות המאחרות.

משפחת הנדרסון לקחה אותנו בהתחלה לרחוב עצום מלא בציורים ממש מגניבים של אומני רחוב.

ומצאנו גם את הכיתוב הזה:

ואז הלכנו לקניון ענקי ואני קניתי חולצה מגניבה שמהבהבת ע"פ מקצב המוסיקה שהיא שומעת.

]

הלכנו לאחר מכן לצ'יינטאון, קניתי שורקנים (כוכבי נינג'ה) שהחרימו לי אותם בשדה התעופה, מקלות נינג'ה (נונצ'אקות), כדורי פעמונים לאימא שלי (היא אוהבת את השטויות האלה) ותמונות? לצערי הרב אין. המצלמה שלי שבקה חיים באותו היום, ברגע שאשיג תמונות אערוך ואפרסם.

בערב הלכנו למסיבה עם כל הילדים המארחים והילדים שבאו אלינו שנה שעברה, מה שגם אומר שאיזי- הילדה הכי מגניבה עלי אדמות, הגיעה!

תמונות מהמסיבה:

ביום הבא נפרדנו בצער מהמשפחות המאחרות ונסענו לקמפוס אחר של ברנדייס, מעבר לגשר הזהב- ב"מרין".

הגענו לברדנייס אבל לא קיבלנו שום קבלת פנים ענקית כמו שקיבלנו בסן פרנסיסקו. אולי זה כבמרין כולם נורא עשירים, עשירים הם אנשים נוראיים. אז תמונות מהמשפחה המארחת אין לי, אני רק אוסיף עליהם שהם מאוד נחמדים אבל ממש חנונים, אפילו יותר ממני.

ביום הבא ביקרנו בפארק הכי גדול בעולם, ועברנו אפילו ליד גן התה הסיני.

ביקרנו בעוד מקומות, וצילמתי תמונה מגניבה:

בדרך חזרה לאכסניה (שאותה הלכנו ברגל, היבלות ברגליים שלי יעידו על כך) ראינו סנטה כזה כמו בסרטים שילדים יושבים עליו ומבקשים מתנות. הסנטה הספציפי הזה, לקח סמים קשים.

וביום האחרון, הלכנו לאצטדיון של הג'ייאנט. (זוהי קבוצת בייסבול)

ואו, באמת שעברתי הרבה. ואי אפשר להגיד לא בתמונות ולא במילים את החוויה שעברתי שם, וכמה כיף היה לי.

בכל מקרה, להלן רשימת הקניות המפורטת שלי מארה"ב:

• חולצה שזוהרת על פי קצב המוסיקה שהיא שומעת.
• כוכבי נינג'ה ונונצ'אקות.
• חוברת קומיקס של משפחת סימפסון
• שלוש חבילות סיכות של הביטלס.
• דנפנטלי מייבי של אואזיס.
• אוסף של כל העונה התשיעית של משפחת סימפסון.
• כדורי פעמונים סינים.
• מחמם נייד של כוסות לאבא שלי, שהקפה ישאר חם!
• שלושה משחקי פלסטיישן ומשחק מחשב אחד.
• מחבט וכדור בייסבול מקצועיים.
• מכונית גדולה מהחיים שנוסעת על קירות ועל התקרה! (אשר נהרסה ע"י האחים שלי)

ואני חושב שזהו! היה כל כך כיף, כל כך נהנתי. ומעכשיו נחזור לשגרת עידכונים רגילה, וכולי.

בחופש חנוכה הזה: הסוף של עלילות ישראבצפר!

בתחילת השנה החדשה: עיצוב חדש!

חנוכה שמח לכולם!

 שישב בסן פרנסיסקו על המים...

אה, וכמובן... שפרה נצחה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! כן!!!!!!!! זין על כל הבובלילים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

בשמונה וחצי בערב התאספנו כולנו בבישולתה, המסעדה המפוארת של המשפחה של מאי לחגוג לי יום הולדת. התחרפנו, רקדנו, שיחקנו, שרנו, מה לא עשינו? ובכן, לא היינו בשקט. אניוואי, שיא הערב היה במשחק "החבילה" מפואר שההפתעה בתוך החבילה הייתה בצל (אני כזה מצחיק שזה נורא!) ושיר יקירת המסיבה רצתה נורא לזכות, לקחה לכולם את החבילה ובקיצור התנהגה כמו תינוקת, איזה מזל שהיא נדפקה בבצל! 

 טוב, אין לי עוד הרבה מה להגיד על מה שהיה שם, חוץ מתודה למאי הענקית שאירגנה לי את כל זה. הבה ניגש לתמונות!

איזה מוזר זה להיות בן חמש עשרה, עכשיו שאני יכול לראות סרטים בטלוויזיה שהם לא לגיל ארבע עשרה, זה עשה לי את היום! אבל חמש עשרה זה מין גיל שאף אחד לא מתייחס אליו, הוא סתם גיל בין גיל ארבע עשרה לגיל שש עשרה. איזה מעפן זה חמש עשרה. איכס. גועל נפש. בא להקיא!

וזהו. נראה לי! תודה לכל מי שבא ליום ההולדת ומי שלא אמן שישרף בגיהנום יא בן זונה מסריח מזדיין עם כלבים חתולים ועוד כל מיני חיות משק!

השבוע יהיה פוסט חגיגי לרגל השקת הפרק הראשון של בטיטול למעריב לנוער! נכון שכולנו שמחים כמו חציל?! יאלה, ביי!

יום הולדת שמח לי! ולך! ולך! וגם לך! וגם לך!

לך לא!

ובכן, אצלנו החסידה ביקרה. היא הביאה משהו אמנם חמוד- אבל רועש, מסריח, שביר, ומחרפן הורים. אחרי התרשמות של חודש אני יכול להשיק כמה מסקנות להמשך הדרך. הנה לכם כמה דברים שיקרו לכם אם יוולד לכם אח חדש, וגם כמה דברים שאולי לא.

הפוסט ילווה בתמונות של האח הקטן והמגניב שנולד לי. והו-כן, כמה שהוא חמוד.

הדבר הראשון שעליכם לדעת בכל הנוגע לאחים קטנים היא העובדה שהם מחרפנים את ההורים. ההורים הרגועים והשלווים יהפכו לעייפים ומרוגזים. אבל הכי- בפאניקה תמידית. אני הפלתי את המוצץ שלו והם הכריחו אותי להשרות את המוצץ שנפל במים רותחים לחצי שעה! (הם מחכים שהוא יימס לגמרי, "אם אתה לא רואה אותו אז כנראה שהוא נקי!") ומשם יגיע הנושא של הראש (כל תנועה לא הגיונית באיזור ראשו תהפוך למלחמת עולם שלישית).

הם הופכים להיות פריקים של הגיינה ומסיבה מוצדקת למדיי, אך הם עדיין נהיים מוזרים ומפחידים. אני צריך לשטוף את הידיים כל פעם שאני נוגע בו, לשים בד-חיתול על הגוף כדי שהוא לא ידבק במחלות המסוכנות שאני נושא עימי, כמו טפשת. כן, אתם עומדים להיות להורים שלכם מפגע סביבתי מלוכלך כמעט כמו משחקי כדורגל.

כדי שיתנו לכם בכלל להחזיק אותו, צריך הורים שסופר סומכים עליכם. ובשביל זה אתם לא צריכים לא לשרוף את הבית. משימה בלתי אפשרית, כמובן.

הדבר השני הוא היציאות, פליטות וחירבונים יציפו את הבית. האב במשפחה בדרך כלל מתלהב מאוד מהיציאות האלה- "איזו יציקה! ואי!", "ראיתם איזה שפריץ הוא עשה?!", "שמישהו יעלה ליוטיוב!", האמא תתחיל להתלבש כמו הומלסית מחשש שיפגע בחולצות היפות שלה.

אבל זה לא הדבר הבעייתי. הרי בכל זאת, כאחים מעל גיל שתים עשרה חובתכם המוסרית וההגיינית היא לעזור להורים בלהחליף להם את החיתול.

טוב, אני מודה. הדרך היחידה אי פעם שעזרתי להם להחליף חיתול הייתה לזרוק את המלוכלך לפח וגם זה אחרי התווכחויות וצעקות של "איכס!" "איכס!" "איכס!". אז אל תעזרו להם בזה, אבל תפסיקו להתבכיין. מה אתם, נקבות?!

לכל הנקבות שקוראות את הפוסט הזה, סליחה.

ולסיום, תינוקות הם לא עם שקט. לתינוק יש אלף סיבות לבכות, הגדולה ביותר היא כי הוא מניאק. הוא מניאק שרוצה שאתם תבכו יחד איתו.

דרכים להשתיק את התינוק?

• פלסטר יעשה את העבודה כשהכל ייכשל.
• ערוץ ביייבי הוא מקום מצוין. איפה עוד תמצאו מקום שמהפנט תינוקות להתשלט על העולם?... חוץ ממגלים עם דורה?
• תנו אותו לאימא ותברחו לטהיטי.
• שימו מוסיקה בקול ממש גבוה, ככה שלפחות לא תשמעו את הבכי.
• כנראה שהוא רעב, תניקו אותו. (אני נקרע שוב ושוב כל פעם שאני קורא את זה)

בכל מקרה, הבכי לא יפסיק לעולם. (הכוונה לעולם היא עד גיל שבע בערך).

שמתם לב למסורת החדשה, של משפט מגניב אחרי החתימה? כמו מן נ"ב מוזר ונחמד כזה?

אני לא...