אחרי החלק הראשון, והחלק השני, הריני מציג לפניכם את החלק השלישי והאחרון בטרילוגיית המדריכים הכי ותיקה (והיחידה!) בבלוג.

רק שהפעם חבריי, כניסיון נואש להוכיח לכם שיש לי חיים, אני אכתוב את המדריך על גם על חברים.

על סוגי האנשים הכי הזוים שתוכלו להכיר- בין אם באינטרנט ובין אם בחיים!

 וגם, הפעם אני עומד לפרט לכם הרבה יותר, הרבה יותר חברים, הרבה יותר הנאה! ג' יפית ממליצה! (לאן הלכתם?!)

אז עם מי כדאי להתחבר? וממי כדי להזהר? את מי כדאי לשלוח לסוף שבוע עם תוביק שתחרבן איתו ביחד? זאת ועוד במדריך המלא!

החבר הפסיכופט.

תמצאו אותו בעיקר: ישראבלוג ודרך חברים/ בבית הספר או בסמטה חשוכה.

הקשר איתו מחזיק מעמד: לנצח! ווי אול ג'אסט ליב פוראוור ביקוז ווי אר היי סקול שמוחזיקול!

סוג: חבר וירטואלי ורגיל.

לכל אחד מאיתנו יש פינה חמה (לוהטת מתשוקה!!1 אפילו) אל החבר הנחמד הזה.

החבר הזה צורח, מתחרפן, קורע אתכם מצחוק. צורח לזקנות שעוברות ברחוב "גברתת!" ומעביר את זמנכם.

תפטרו מהחבר הזה, הוא ירצח אתכם יום אחד וישתה לכם את המוח, מהר!!

חבר הכאפות

תמצאו אותו בעיקר: כשהחברים שלכם יכירו לכם אותו כדי לצחוק עליו ביחד/בית הספר וארץ הכאפות (טיפו)

הקשר איתו מחזיק מעמד: עד שנמאס לכם ממנו.

סוג: וירטואלי ואמיתי.

חבר הכאפות הוא חבר שאתם בעצם לא חברים שלו. הוא חבר שלכם כדי שתוכלו לצחוק עליו, לצחוק על דברים משיחות איתו עם חברים,

להשפיל אותי בפומבי ולעשות לו וודג'י (מה זה קשור שאי אפשר לעשות וודג'י באינטרנט?! תזהר! אני יודע איפה אתה גר! חוליגן!)

החבר הזה מתאפיין באופיו הבכייני ואפשר לבעוט לו בביצים. אם יש לו, כמובן, כי אם לא, הרגל שלכם עלולה להתקע לו בכוס.

אני והגורילות כדלקמן- תובל, יערה (אמילי), ופלסט-לינה, החלטנו להפגש שוב בזכות הצלחת המפגש הקודם. רק שהפעם החליטותי לא לנסוע עד תל-אביב והבנות המסכנות נאלצו לבוא אליי. כן, אל הקיבוץ. איפה שהפרות מחרבנות ולכל זקנה שניה קוראים שרה.

בכל מקרה, לאחר ציפיה של שנים על גבי שנים (שבוע בערך) הגורילות הגיעו לקיבוץ, נפגשנו קודם בארומה של הצפון (בית קפה עם שם צרפתי שגלידות הוניל נראות כמו זרע) ואחר כך נסענו אל הקיבוץ. היה מצחיק, ניגנו בגיטרה, אכלנו שניצל ואפילו הכתי את תובל.

בכל מקרה, החלטתי לחזור איתן באוטובוס וללון אצל תובל היקרה, וברגע שהגעתי אליה אחותה הסינית אמרה שאני קוף והלכנו לישון.

בכל מקרה, הפאנץ' ליין של כל המפגש הזה הוא מור (לא קילמי, אנאדר סייקו) הפסיכית.

מור היא ידידה טובה של תובל ומכרת- אינטרנט כזו שלי, מור אינה שפויה והיא זאת שגרמה לי להגיד "חוחו", "מהההה" ואפילו "עילגגגג" וכולי.

שלושתינו עמדנו על גג הבית של תובל, ולפתע מור ראתה אישה עם כובע קש שהלכה ברחוב ומור פשוט צרחה:

 "גברת!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!"

אלוהים ישמור, הרמת-שרוניקים פסיכים לגמרי, וזה עוד כלום.

החלטנו להזמין חברה של תובל ומור אלינו, התחבאתי בארון הענקי של מור (אזהרה, בדיחת קקי-פיפי-פלוצים לפניך, נדבר על זה אחר כך בכל מקרה)

החברה נכנסה אל החדר ואני... עשיתי קולות של פלוצים מתוך הארון.

היא נכנסה ללחץ אטומי והתחילה לבכות כשמור ותובל אמרו שהן לא שומעות כלום- היא צעקה שיש מישהו מתחת למיטה ושזה מישהו במחשב- ואז קפצתי החוצה וצרחתי והיא רצה משם בבכי וקראה לנו זונות מסריחות ואמן שנמות.

ונסיים את הסיפור בזה ששאלתי את תובל מתי היא תצא מהארון.

ובכן, זו הסיבה מדוע נעדרתי בימים הקרובים.

ועכשיו לנושא הבא, ולו אקרא:

"אני מקבל את דעתך, התנסחת בצורה חכמה ועניינית. אני אוהב אותך. 3>"

לאחרונה אני מקבל תגובות כגון "היחס לקוראים שלך השתנה, נהיית מגעיל לקוראים" או "הבלוג הזה לא מה שהיה פעם" וכולי, ראשית כל- אתם ממש טועים בקשר לזה שנהייתי מגעיל לקוראים. תמיד הייתי מגעיל לקוראים הטיפשים שבינכם, אלו שמפרסמים הודעות שרשרת או אומרים לי שהם מאוכזבים מהבלוג. אני משתדל, מי שלא אוהב מוזמן לצאת, אאלץ להתמודד עם הפרידה שלו ולבכות.

 ואפילו קיבלתי תגובה ש"בזכות הקוראים בלבד הגעתי לפעילים". אז זהו שלא, הגעתי לפעילים (ויצאתי ושוב נכנסתי וככה המשיך ) בזכות עצמי, בזכות זה שידעתי בדיוק אילו פוסטים לכתוב, בדיוק על מה לעשות קומיקסים, בדיוק איפה לתקוע קישור לבלוג ועוד.

אני מכבד את הקוראים שמכבדים אותי ויודעים שמעל לכל הכתיבה אני בן-אדם שלא חייב לאף אחד מלבד ההורים שלו שהביאונו עד הלום והאכילו אותו בביסלי.  ותוכלו למצוא בתגובות אנשים שכיבדו אותי, אמרו את מה שרצו בטאקט וידעו מה אפשר להגיד ומה יכול להיות מגעיל- ואני כיבדתי אותם.

מי שאמר לי משהו שלא הסכמתי איתו, או הפגין טיפשות- החזרתי לו.

(או שהייתי בבית של תובל והגבתי דברים בלי קשר לשום דבר מרוב שהייה ארוכה במצב כפית)

ובכן, מכיוון שאני רוצה לשפר את השהייה בבלוג אני אתייחס לבקשה שאמר הכותב בקישור פה למעלה שלכל קורא יש לי יחס אחר ולכן אתן לכם בדיוק את אותו היחס- כל מי שיכתוב לי נאצה, (וכשאני מדבר על נאצה כוונתי לתגובה שנכתבת במטרה לפגוע בי, להשפיל אותי, לזרוק לי חול לעיניים או לשים לי מלח בקולה- ולא מנסה לתת לי ביקורת בונה) יקבל את אותה התגובה ללא כל התייחסות אחרת:

"אני מקבל את דעתך, התנסחת בצורה חכמה ועניינית.

 אני אוהב אותך. 3> "

וזהו. כי מי שיקבל את התגובה הזו ידע שהוא טמבל רצח.

ציטוטיישן

מפלצתובל: אשחר! אתה קורא מחשבות! צריך לשלוח אותך לאן שהוא!

אשחר: למוסד אברבנאל לחולי נפש?

תמונות מהמפגש

תובל מקללת אנשים מהמסנג'ר שלי- כל מי שנעלב, זו היא.

זאת ג'ניפר לופז והיא שרה על זה שהיא אוהבת בוריטו וטאקו.

אין יותר תמונות, מכיוון והזונות (אמילי לא זונה או חשופית פשוט אבא שלה לא מרשה ) חושבות שפדופילים יאוננו על תמונות שלהן.

כאילו, מי ירצה בכלל לאונן על תמונות שלכן?! אתן נראות כמו חשופיות!

שמכבד את דעתכם וחושב שאמרתם אותה בצורה חכמה ועניינית.

ואוהב שניצל בניחוח פרדסים.

היי נאו! טל יו סאמפינג- איי ואנה הולד יור הנדדדד! איי ואנה הולד יור הנדדד!

נער תמים ומסכן, ג'ינג'י גמדי ומכוער, רץ לו בשיעור ספורט בזמן משחק כדור. הג'ינג'י הזה לא חכם כולכך, בזמן משחק כדור כדאי להוריד את המשקפיים , כי אם לא- אבוי! צרות צרורות בנוסח תובל! ובקיצור, כדור פגע לי בפרצוף, המשקפיים אומנם לא נשברו אף הזכוכית שלהם "ציירה" לי על המצח, עם הדם שלי, וזה ממש שורף, וזה ענקי. רוצים תמונה? תקבלו, חבורת פדופילים.

תתעלמו מהתאריך ומהכיעור.

אני נראה כמו הארי פוטר! או יותר נכון, הבן שלו ושל ג'יני!

יודעים מה טוב בשריטה הזו? שעשיתי את עצמי מסכן וקיבלתי מלא חיבוקים מכל מיני ילדות!

אבל יש גם חדשות טובות! (מנסה להזכר מהם) אה כן! הופעתי בדף הראשי של נענע, מישהו המליץ עליי לדף הראשי!

מי שהמליץ עליי, שידע שהוא בן אדם טוב, מי יתן ויהיו לו עוגיות ושמחה עד סוף חייו חסרי המשמעות!

חוץ מזה, התעודות עוד לא הגיעו אז אני עוד במתח, אנא אלוהים, עשה שאקבל תעודה טובה! לא עליתי לתורה? אני לא צם ביום כיפור חמש דקות? ובכלל, ביום כיפור אני ממש צדיק! אני לא נוהג במכונית ולא עובד!

ולסיום הפוסט המפגר והקצר הזה, ארצה לסיים בתמונה ממש מכוערת שלי, שיצאו לי בה עיניים אדומות ושעה ישבתי והחזרתי אותן לצבע המקורי שלהן! וגם לא יצאתי ג'ינג'י! החיים שלי קשים!