שלוש שנים שאני כותב בבלוג הזה, ובעצם מעולם לא העלתי את הנושא הזה.
טוב, אז אני היפוכונדר. משמע, אני מפחד ממחלות. זה לא פחד רציונאלי כמו
נגיד... להיחטף על ידי אנס אל תוך סמטה חשוכה. זה פחד שהוא הגיוני
לחלוטין, ואם האנס הוא (וכנראה שהוא) הולי סניה, אז בכלל.
לא, כהיפוכונדר אם אני אגלה שהשתנה מרובה מרמזת על סכרת, אני אתחיל
לבדוק בהיסטריה את כמות הפיפי שאני משתין. אם אני אגלה שדם שיוצא בשיעול
הוא תסמין של שחפת, אני אתחיל לבדוק את היד בכל פעם שאני משתעל. אני מפחד
מלחלות.
בעצם, אני חושב שהפחד האמיתי שלי הוא מלאבד שליטה בגוף שלי, כי אני לא
מפחד כל כך מלמות. מחשבות על נגיד, מוות-אפוקליפטי ממלאות אותי בהתרגשות.
בשנה שעברה, לקוראים יותר ותיקים- עברתי תאונת דרכים. (או בצורה יותר
מצחיקה: נדרסתי!) והיפוכונדר שעובר תאונת דרכים משתווה לארכנופוב שנעקץ על
ידי אלמנה שחורה.
אני עוצר את הנושא שניה.
אני חייב להגיד משהו, האח הקטן שלי התחיל לנגן לא מזמן על חצוצרה ובא לי לדחוף לו דינימיט לשם. כוסאמאשלו שינגן בחדר.
איפה הייתי? כן, אחרי שנדרסתי פתחתי עוד פחד-לא-רציונאלי בנוסף להיפוכונדריה שלי והוא היה מוטורפוביה- פחד ממכוניות.
כשאני חוצה כבישים, אני מרגיש כאילו יש לי פחד גבהים ואני הולך על חבל
דק מתחת לתהום. שני הפחדים האלה, הם הסיבה שלא עדכנתי בשנה שעברה. איבדתי
שליטה על הגוף שלי כשהייתי מגובס וחסר אונים. חוץ מהפער
הלימודי שצברתי (ועדיין לא הצלחתי להשלים) גם התחלתי להתחרפן כאילו הייתי
בבית-אח-גדול-משלי. לקח לי הרבה זמן להתאושש. אני אעצור את זה כאן.
אתמול הייתי בפגישת עיתונאים של וואלה zone בתל אביב. להסתובב בתל אביב זה בעיה בשבילי משלוש סיבות:
יש שם המון זקנים בודדים. זה מדכא אותי.
התלאביבניקים מגניבים מדיי בשביל לחכות ברמזורים אדומים, זה הופך אותי לפקעת עצבים.
היפסטרים.
אם יש משולש קדוש שגורם לי לסבל, זה זקנים, מעברי חצייה, והיפסטרים. זה
לא שאני שונא היפסטרים מהפוזה, אני פשוט נורא רוצה להכות אותם. עם מגב.
בכל מקרה, הופתעתי לטובה. העורכת שלי אדירה, הכתבים אדירים (ואני נשבע
שאף אחד לא מכוון לי אקדח לראש!!!) והיה ממש כיף חוץ מכמה דברים מטומטמים
שנאמרו שם, וקצת חרפנו אותי. קשה לי לא להגיב, או לא להגיד את המילה
האחרונה, ולכן הייתי צריך לשבת ולנשוך את שפתיי בשקט.
אחר כך (אוי ואבוי, זה הפך לתיאור יום! שמישהו ישתיק אותי!!) אכלתי עם
יערה וגל (זאת מהפעילים?) אני חושב שכסיכום אני עומד לנסוע לתל אביב הרבה
יותר. זאת הפעם האחרונה שאתם תקראו כאן תיאור "הלכתי, עשיתי" יש לי בחילה רק מלקרוא את זה.
זה פוסט מדכא קצת, לא?
השבוע היה לי חופש (משמע, גדנ"ע) ובכל רגע אני יותר ויותר מאושר שלא
הלכתי למערכת הפתטית הזאת כי פשוט לא הייתי מוכן לעשות את זה. אף מפקד
מושתן לא יגיד לי לעשות שכיבות שמיכה.
בעקבות שיחות עם אבא שלי ואח שלי, שניהם פטריוטים שזה משהו, פרסמתי קומיקס בוואלה (מעכשיו זה עומד להיות שבועי! כנסו! רחמים!)
הקטע המצחיק
הוא שבעקבות הקומיקס קיבלתי הרבה טוקבקים זועמים שהאשימו אותי בהומפוביה,
שמאלנות, הסטה, נבזות, וכו'. אני לא מתכוון לעשות את הנאום הפתטי של "אין
לי בעיה עם הומואים!" כי אם קיבלתם את הרושם שאני הומופוב מהקומיקס אתם
מטומטמים.
אז הנה הגיע לו הקיץ! עד כמה שאני סובל מכך, בקיץ בהחלט יש כמה יתרונות. אחד מהם, הוא סרטי הקיץ שיוצאים כל שני וחמישי. בכלל, הקיץ הוא גם זמן מעולה לסרטי אימה! הו, סרטי אימה. הסרטים האינטיליגנטים האמיתיים, יצירות המופת כמו "יום שישי ה13", "סיוט ברחוב אלם", "משחקי ילדים" ועוד סלאשרים נחמדים בהם מלמדים אותנו על אנטומית המתבגרים. ובכן, לצערנו, בשנים האחרונות החליטו תעשיות הקולנוע להפסיק כמעט לחלוטין עם סרטי האימה החדשים, וחזרו ל"מקורות"- התוצאה, כיום משתחררים בעיקר ריימיקים, ריבוטים, המשכונים, ריבוטים לריבוטים, ואז ריימיק לריבוטים של הריבוטים... בכל מקרה, מכיוון והמבוגרים נוטים לומר שהעתיד בידינו (אי לכך, אגב, העתיד אבוד) הגיע הזמן שאנחנו, המתבגרים, ניקח את המושכות, ונחזיר לסרטי האימה את תהילת העבר! מכיוון ולי יש ניסיון... אה... כלשהוא... נו! כמה זה יכול להיות קשה?! אני מתנדב לעזור לכל במאי האימה הצעירים למיניהם, שכל מה שיש להם הוא מצברוח טוב ומצלמה, להכין סרט אימה משלהם- והכל בעשרה שלבים!
שלב 1- הרעיון לסרט! זה החלק הקל. כדי לקבל רעיון לסרט אימה אתם יכולים פשוט לבהות בספגטי נרקב על המדרכה, או לצפות באופרה, או כל דבר אחר שיוערר בכם חלחלה. אבל כמובן שגם לסרטי אימה חייבים להיות קריטוריונים! ראשית כל, סרט חכם לא בא בחשבון! אנחנו מדברים פה על לעשות כסף, לא איכות! ולכן קיימות נוסחאות לסרטי אימה, ואם תחרגו מהן אני פשוט אצטרך להרוג אתכם...
לכל הסרטים האלה קיים מודל משותף, ועליו נדבר בהמשך. שלב 2- בוחרים את ה...אה... נקרא לזה שחקנים
חשוב לזכור את הכלל החשוב בבחירת שחקנים לסרט אימה- לשחקנים טובים אין מה לחפש בסרטי אימה! אנחנו מדברים פה על כסף, שוב, ולכן רצוי שישתתפו שחקנים מרובי ציצי וריבועים, אשר מותם ימהל בעונג מיני מסוים. דוגמה: פריס הילטון, ג'ארד פדלסקי, שרה מישל גלר, ואתם אפילו יכולים להיות יצירתיים! מיילי סיירוס, למשל. עוד פרט שחשוב לזכור: בסרט חייבת להיות כוסית בלונדינית ועליה נרחיב בהמשך.
שלב 3- לוקיישן לוקיישן לוקיישן חוף ים, למשל, לא ממש מתאים לסרט אימה. אלא אם כן אתם בונים פה על ריימיק אימה לbaywatch (לא שאתם צריכים, המקור מספיק מפחיד) אם כך, מהם המקומות המושלמים לצילום סרטי אימה? רצוי מקומות פסטורליים משהו, המסתירים בתוכם טוויסט מבעית. רעיון נהדר, הוא האיזור הדרומי של ארה"ב, ובעיקרו טקסס. טקסס על ביצותיה הרבות, והערבות הנטושות היא מקום מעולה לרוצחים מטורפים וחמדמדים. אם אינכם אוהבם את טקסס (מסיבה ברורה) תוכלו לבחור מקומות נטושים באשר הם -מוזיאונים, בתי מגורים, דירה בבניין פאר, ארגז חול נטוש, פינה אפלה בגינה הציבורית- הכל מתאים.
שלב 4- עירום נשי סרט אימה אינו שלם בלי ציצי. מצאו אחד.
שלב 5- הרציחות! קיימים שתי שיטות לרצח בסרטי אימה- מוטיב חוזר, או יצירתיות. במוטיב החוזר כל הדמויות ימותו באותה הדרך (הצלצול) וביצירתיות, לרוצח קיימת נפש של משורר ולכן קורבנותיו מתים בשלל דרכים מקוריות- גירוד קרנית העין עם כפית עד מות הקורבן, מקלחת חומצה, מרתון שמש.
שלב 6- תחילת העלילה
מבנה העלילה משתנה בהתאם לסוגי הסרטים שציינתי בשלב 1, לכן אתמקד בז'אנר ה"מתבגרים המרוטשים" האהוב. הנה לכם סדר העלילה כפי שהוא מתקיים כמעט בכלללללללל סרטי האימה. הסרט יתחיל בפתיח שמציג רצח של דמות חסרת תועלת, או מתמקד בעברו של הרוצח. לאחר מכן תיהיה התחלה האמיתית, תוצג קבוצת מתבגרים, לפעמים באיזור המגורים הרגיל שלהם, לפעמים בroad trip. קיימים היררכיה בקבוצה שלהם, זוגות, ושאר חרא שלא באמת חשוב לעלילה. לאחר הרבה דברים שיעמום בסגנון "אמריקן פאי", המתבגרים שומעים על הרצח, או שקורה להם משהו מוזר (באמצע הרואוד טריפ, למשל, האוטו נגנב!) והפחד מתחיל. ואז מגיע הרצח ראשון. חשוב: התמקדו בדמות הכי לא מעניינת. זכרו- לא זאת שאתם הכי פחות אוהבים, סוציומטים מתים בשלב יותר מאוחר! ולאחר מכן, בהלה! עכשיו המתבגרים המסכנים מתחילים להתבכיין! ועכשיו הגענו אל הדמות הראשית- הדמות הראשית תמיד תיהיה נערה ביישנית וחביבה, בלונדינית ברוב המקרים, עם חבר מעצבן שאותו היא מאוד אוהבת. בשלב ה"הבהלה" הנערה הביישנית תיהיה הראשונה להבהל, בעוד חבריה משליכים את העניין הצידה וחוזרים לתעסוקתם. רצח שני. רצוי שהרצח השני יהיה כפול, ויתבצע בזמן שחבר וחברה יבצעו סקס סוער, המשלב הרבה שדיים. (בסך הכל, הבתולים הם אלה ששורדים בסוף הסרט) בשלב הזה המתבגרים מודעים לרוצח, ווהעלילה תופסת תאוצה.
שלב 7- הבהלות סרט אימה אינו מושלם ללא ההבהלות הנדרשות! למשל, הנערה בחדר... שומעת קול מכיוון המקלחת, נכנסת בשקט... מוסיקה שקטה ומתגברת... היא רואה צל של איש מאחורי וילון האמבטיה! היא פותחת את זה בפחד... המוסיקה בשלב הזה צורחת!!!!!!! ואז היא מגלה שזה מטאטא. עם חולצה. ודלי מעליו. היא נושמת לרווחה, ואז הרוצח שעמד מאחוריה כל הזמן הזה פותח לה את התחת.
שלב 8- סדר המוות
לפני שנמשיך עם מבנה העלילה, הבה נקטלג את הסדר בו סטריאוטיפים של המתבגרים ימותו בסרטי אימה. נגיד שיש שבעה מתבגרים? הבה נהרוג אותם!
מתבגר חסר חשיבות. דמות של "חולצה אדומה", משמעותה שקיים בשביל למות ולקדם את העלילה.
חבר וחברה, לא הגיבורים! מתים בעירום.
דמות קומית. בשלב כלשהוא נמאס מדמויות קומיות בסרטי אימה, אז באמת שאין בעיה להרוג אותם בשלב הזה.
האנטיפט. בכל סרטי האימה קיים הג'רק הזה, וזהו שלב מצוין להרוג אותו. בדרך כלל לא יהרג על ידי הרוצח, אלא על ידי חבריו- לאחר שאיבד את שפיותו בניסיון להציל את עצמו.
עכשיו אנו מגיעים אל שלב בו נשארים רק החבר והחברה, וזה מוביל אותנו אל השלב הבא...
שלב 9- המרדף ההיי-לייט של הסרט נגמר במרדף המערב את הפרגית הראשית, מלווה בחבר שלה (או באחיה, אם החבר הוא האנטיפאט שכבר נפטר לו) ושניהם עסוקים בעיקר בריצה, עם היידים למעלה, קוראים לאימא. הדמויות יקבלו בסופו של דבר ביצים, כמובן, ויתחילו להחזיר לרוצח מכות.
שלב 10- הסוף המר בסוף המרדף מתרחש עימות בין הקורבנות לרוצח, בדרך כלל במקומות מסוכנים משהו כמו צוק, או מפעל לגיזום עצים, או מקדולנדס, ובו לסוף הרוצח ימות. הניצולים ילכו אל האופק בשלווה... ואז, בשוט האחרון התמקדו ביד של הרוצח, ותנו לה לזוז מעט. אנחנו בונים על המשכון, כן?
יצא לקולנוע הריימיק ל"סיוט ברחוב אלם." לכל מי שמטיל ספק האם בפוסט הזה קיימת פיקטיביות, מוזמן לראות אותו ולהגיד לי אם זה לא היה המבנה המדויק (:
וגם: בגיליון של מעריב לנוער שיצא ב14.04 מחכה לכם בטיטול של חמישה עמודים, בהשתתפותם הבלעדית של מדונה, יוסי בובליל, שלום אסייג, בר רפאלי, ביבי נתניהו אהובנו, אובמה, ומלך הלבבות- אביגדור ליברמן!
עריכה:
אם תשימו לב, הבלוג עבר כמה ריענונים בעיצוב.
מעכשיו הרשימות בצד ימין (כן, גם לי ייקח זמן להתרגל לזה )
כל כותרות הרשימות נזרקו לאשפתות והוחלפו בכותרות הרבה יותר מגניבות! (וגם סתם הורדתי כל מיני שטויות שכתבתי לפני שנתיים ברשימות וקלטתי כמה הן מביכות)
אל עמוד הכנופיה סוף סוף התווספו שתי דמויות חדשות, כנ"ל לגבי הלוגו. (אחת מהן תשתתף בפרק הבא של החיים כגאון מטורף, שהוא כבר מוכן אבל החלטתי לחכות איתו לאחרי יום השואה)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ולכן קיימות נוסחאות לסרטי אימה, ואם תחרגו מהן אני פשוט אצטרך להרוג אתכם...
