חיטטתי קצת בארגזים הנושאים את שמי במחסן. עד שעיניי נחו על ארגז ועליו היה כתוב "אשחר- ספרים". אבא שלי קרע את הדבק ואני מיד פשפשתי בכל הספרים המפוזרים שם, ומצאתי כמה ספרים. לא סתם ספרים, את הספרים שביססו את הדימיון שלי. את הספרים שמהם לקחתי את הכתיבה שלי, ההשראה שלי. ומצאתי גם את ספרי הארי פוטר, שלהם לא הייתה אף השפעה עליי, אך אני אוהב לקרוא אותם.

כפי שאתם רואים בתמונת הלוגו, זו ערימת הספרים הענקית שנחה לה על שידה ליד פינת המחשב. הערימה עצמה, יותר גדולה ממה שהיא מוצגת בתמונה- לא יכולתי להכניס הכל אל המצלמה. מי שיכתוב לי את השמות של כל הספרים המופיעים בתמונה (לא כולל הספרים שנחתכו בתמונה) יזכה בתמונה של עץ האשחר! ווהו!

וואי, איך גדלתי על הספרים האלו. הארי פוטר היה הספר הראשון ב"אורך מלא" (אם אפשר לקרוא לזה כך) שקראתי. בכלל, התחלתי את הסדרה מהשני, ורק לאחר הספר החמישי קראתי את הראשון.

בכל מקרה, מיום רביעי בערב לא אהיה במחשב או במסנג'ר, כפי שניתן לקרוא בפוסט למטה, וגם לא בחמישי. אתם מוזמנים לחרוש על פוסטים קודמים, לאונן על התמונות המקסימות שלי וללחוש בבכי תמרורים "למה הוא חתיך ואני לא"?

לפני שאמשיך בפוסט, אל no-r, העלתי פרק חדש של בטיטול שידבר על...חייזרים! ווהו!

 http://www.no-r.co.il/item.php?id=1077

מי שלא קורא ומגיב מכוער כמו גולום משר הטבעות!

מחר אהיה בתל אביב.

גאד, סליחה מראש לכל התל-אביב ניקים, אבל תל אביב היא עיר נוראה ואיומה! באמת שהייתי שם פעמים ספורות אך בפעמים האלו היא יצאה לי מכל חור וחור! (כל אחד! ממש כל אחד!) בפעם הקודמת שהייתי שם, הלכתי ברחוב ואיזה זקן סתם צעק לי "בואנה תעוף מהדרך יא חוצפן!!!" והוא היה בכלל על ספסל! בכלל לא עמדתי בדרכו!

מה הסיפור של תל אביב, לכל השדים והרוחות?

ועכשיו, ארצה לספר לכם סיפור קסום ונפלא על.... המשקפיים שלי!

המשקפיים הקסומים והשפיצים שלי ניתנו לי לאחר שאיבדתי את המשקפיים הקודמות שלי בבריכה ציבורית. (הו, משקפיים מסכנות! כעת לכודות הן בנבכי ישבנה של אישה שמנה שישבה עליהן בלי לשים לב!) אך המשקפיים שלי, שנראו בהתחלה תמימות ויפיפיות- התגלו כשטן בכבודו ובעצמו! כן! מה ששמעתם! נשמתו הבוערת של השטן כלואה בתוך זכוכית המשקפיים שלי, ותפקידה היחיד בעולם הוא למרר את חיי!

המשקפיים שלי, שימו לב לעדשות! רואים? זו הוכחה!

אז איך בדיוק, הנבלות ממררות את חיי? אז ככה- הן כל הזמן מתלכלכות!!!!111אחתאחת. אתם לא יודעים כמה זה מחרפן, לראות טלוויזיה שיש כתם שומן קטנטן שבן אדם נורמאלי לא היה מבחין בו, אבל אתם כן מבחינים! ולא משנה עם מה אתם מנגבים את זה, מתלית, מגבת, נייר טואלט, לבנת בטון- שום דבר לא מוריד אותו! אפילו חומר הניקוי למשקפיים שאבא שלי קנה לי, רק מלכלך אותן יותר! אני אובד עצות! אני מתחרפן! אני מאבד את שפיותי! אהההההההההההההההההההההה!!!!!11

*שיעול*

בכל מקרה, בואו נאחל לי בהצלחה שאוכל להתגבר על השטן הנורא ולהציל את המשקפיים שלי. הסתלק, שד ארור! הסתלק!

ולסיום, שיהיה לכולכם אה... שמחת תורה שמחתית.

בפוסט הבא- עלילות ישראבצפר! מה יקרה למטורף? האם הוא יתלבש?

חכו ותראו! ובינתיים, כנסו לבלוג של  המגיבה הקבועה והמאממת של הבלוג, "ארנב העומר"

שבכפרעותה ציירה אותי! (ציירה אותי דיי מכוער, כמו במציאות)

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=591005

החודש הזה ללא ספק היה אחד החודשים היותר גרועים שלי ואני שמח שהוא נגמר, למרות שגם החודש הנוכחי לא נפתח בשמחה כו גדולה.

אתמול בערב ראיתי סרט אצל אחד מחבריי (סאות'פארק הסרט, מומלץ בחום) שגר בקצה השני של הקיבוץ. זה היה לילה חשוך במיוחד, ואני נסעתי לי דרך כביש באמצע שדה קטן מלא בקוצים ותנים (בעצם הכביש הזה הוא הפרדה בין השכונה החדשה לישנה של הקיבוץ).

אני שמעתי מוסיקה מהפלאפון שלי שלפתע דוושות האופניים נתקעו, בזמן שניסיתי לתקן אותם בצבצו כמה ראשים משיחי הקוצים לידי, מתוכם יצאו כמה תנים חביבים למראה עם קצף על פרצופם שכנראה נראתי להם כמו שניצל מאמא עוף. תפסתי את האופנים ודפקתי את הריצה של החיים שלי, בעוד אני שומע את היללות המאוסות של התנים הפסיכוזים הנ"ל. בדיוק באותו הרגע אוזניות הפלאפון שלי נפלו והסתבכו עם גלגלי האופניים ונקרעו לגמרי, מה שגרם משום מה לדוושות להשתחרר ואני דיוושתי לי אל ביתי, שמח ומרוצה, כמו צופי גריז.

למחרת, זאת אומרת היום בבוקר, קמתי לי חמש דקות לפני בוא ההסעה ולכן נכנסתי להסטריה כללית ויצאתי ללא המשקפיים שלי מהבית, כשבאתי להסתובב ולקחת אותם בחזרה אני והאופניים נפלנו על הרצפה, אני קמתי במהירות כמובן ולקחתי את המשקפיים, עליתי מהר על האופניים, ונפלתי שוב. אלוהים ישמור, או שאני מטומטם בצורה מטורפת או שיש לי מזל נחאס, או שאני מטומטם עם מזל נאחס (מגיבי נאצה יקירים, השורה הזו מוקדשת לכם! כי לאחרונה לא קיבלתם מספיק אינפורמציה לרדת עליי ואני בטוח שזה מה שעושה לכם את היום, חוץ מהאוננות על התמונות של מרגול, כמובן)

לאח שלי יש חברים סוציופטים, אלוהים יודע איך ילדים קטנים יכולים להיות כאלה מעצבנים. לפני כשבוע הם אכלו אצלנו פיצה, נהנו וזה, ואתמול כשהם הגיעו הם תקפו אותי במיליוני שאלות של "איפה הפיצה משבוע שעבר" ו "למה אכלת אותה יא זבל" נו באמת, תגידו, זה הבית של אמא שלכם? לא, זה הבית של אמא שלי, אז רק לי מותר להתקיף את עצמי בשאלות מפגרות, אתם מבינים?

אני מתנצל על חוסר העידכונים המרושע שלי ולכן הפוסט הזה יהיה ארוך ונחמד, ולא במובן המיני, פדופילים.

אני עובד בימים אלו על שלושה פרוייקטים במקביל, אחד אתם כבר יודעים ושניים נשמרים בגדר סוד סודי לפרה ולסוס.

בכלל, למה אומרים פרה וסוס, למה לא חזיר ותרנגולת? תמיד דופקים את השחורים.

פינת החוכמה של תובל:

- אוון הפומפיה האיכותית הכוסיתעל - אומר/ת (14:43): אוו, אמרת סוד לפרה ולסוס? זה אומר שתגלה לי? DD:

כן.

סתם לסיום משהו שעשיתי בפוטושופ.

זה עם השיער הג'ינג'י מוסר לכם ד"ש.

ברגע שהבנו שאצלנו בקיבוץ לא ירד שלג, אני ומשפחתי עלינו אל ההרים כדי להנות עם החומר הלבן. לא דימה, לא סמים, שלג, בגלל זה הכותרת של הפוסט! *יפורסמו אך ורק תמונות שלי ושל הנוף, לא תצלומים של בני משפחתי*

קודם כל, נכער את הפוסט <:

מחפשים מקום מושלג לעצירה.

אגם קפוא, אולי הגרוק מהמומינים מגיעה ם:

אכן כן, הגרוק הגיעה!

תקפא, יא זבל.


אני עושה מלאך שלג, הילד הקטן באפור הוא אלי! חהחה, אתם לא רואים אותו!

עץ.

אנשים ניסו לבאס אותי בבצפר, השלג הזה שיפר הכול.