מאז ששברת את היד אתה לא בכושר! אין לך שרירים!" אמרה לי אמא שלי לילה אחד.
"אמא,זה תמיד היה ככה" עניתי לה,והלכתי לראות טלוויזיה.
כן,אני לא בכושר,אני ממש לא.
אז שלחו אותי למקום הנורא,האפל,המסריח,הרטוב,והמניאק.
חוג שחייה.
למה אני שונא חוג שחייה בעצם?
כי אני שונא בריכות,ספורט,ולחזור הביתה אחרי 6.
והחוג הזה הוא שילוב של שלושת הדברים,ככה שיש לי סיבה מצוינת לשנוא אותו.
אני מגיע,ועולה להסעה עם עוד שלושה ז'ניקים מעצבנים שצוחקים משטויות גמורות.
בסוף אנחנו מגיעים לקיבוץ על הר בגובה החרמון כמעט [אני רציני,בחורף תמיד יש שם שלג]
קור איימים,ואנחנו נכנסים לבריכה בתוך המבנה הרעועה הזה.
נכנסים ומחליפים בגדים,אבל תזכרו,כל פעם שתרצו ללכת להשתין בשרותים בבריכת,
תמיד שתגיעו הם יהיו תפוסים עם ילד שצריך לעשות נאמבר 2.
ואז תתמודדו עם הריח.
אנחנו מתחילים לשחות,שוחים,ושוחים ושוחים.
לכל אחד בחוג יש את המומחיות שלו.
מה המומחיות של אשחר? המ,לטבוע,אני מניח.
מיד אחר כך אנחנו יוצאים בקור לרוץ את כל הישוב,אני בדרך כלל עושה עיקוף קצר ואומר שסיימתי.
יום אחד הסיוט הזה יגמר,עד אז,אני טובע לי D;
עד כאן,
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
