חזרתי מהטיול שלי לנגב,עייף ומסריח אבל זה לא מונע ממני לספר לכם עליו.

ולא,אני אהיה מקורי ולא אפרסם פוסתמונות מעצבן.

הטיול לנגב התחיל בסערה,אני ועוד כמה בנים מכיתתי הרגשנו חופשיים מאוד לעשות שטויות.

עשינו לאנשים שלום מהחלון האחורי של האוטובוס,מי שלא מחזיר שלום,רואה תחת,וכשאני אומר תחת אני מתכוון לזה במלוא המובן. דווקא לשלב הזה אני לא הגעתי,ורק שלושה בנים הגיעו,והצטערו על זה מאוד מהר,מסתבר שנהג האוטובוס שעשינו לו זאת היה דתי וככה גם כל נוסעי האוטובוס,הוא עצר אותנו בצד והתחיל לצעוק על המורה ועלינו. התיישבו וכמו ילדים יפים,טוב כמו ילדים,היינו על הכיסא ואף אחד לא זכה לראות ישבנים יותר.  בסופו של דבר הגענו לנגב,ואין הרבה מה לספר,היה חם,ילדים חטפו כאבי ראש ואז הגענו למחנה לילה וארגנו שמירות בלילה. התעוררתי בסביבות שלוש לפנות בוקר והלכתי למדורה לשמור עם עוד ילדה,ואז המזל הרע הכה בי,אל המחנה נכנס תן קטן ונחמד,ניסתי לרדוף אחריו להבריח אותו והחלקתי על הפרצוף.

הבוקר ה גיע,ארזנו ת'דברים ויצאנו לשטח שוב,ובאמצע הטיול הגענו למעיין ועשינו הפסקה רטובה. הימים הבאים עברו כמעט אותו הדבר,רק חול ואנחנו. בדרך חזרה,כולם היו כולכך עייפים שאנשים התחילו לצחוק כמו מושגעים,ולשיר את השיר

"אחרי טיול,אני מסטול,אחרי טיול,צריך טיפול"

וזהו נראה לי,אסיים בעוד דבר אחד,גיליתי להפתעתי שחגגו עליי יתושים בטיול הזה,ממש חגגו.