כן, הנה זה קרה שוב. אחרי ששנה שעברה שיחקתי בתפקיד "הצייר העיוור עם המבטא הכאילו צרפתי שתקעו אותו בסוף ההצגה עם מונולוג קיטשי של ילדים אוטיסטים והוא יצא ממש מביך" החלטתי שלא עוד. לא עוד תפקידים בינוניים! לא עוד מבוכה כלל בית ספרית בתפקיד האתנחתא הקומית! ואז קיבלתי תפקיד בתור אח קטן קפיטליסטי שאוהב לשחק בברביות. החיים שלי נוראיים.
למזלי הרב, הברביות היחידות שנמצאו היו עירומות, וילד שאממ... מחכך ברביות ערומות אחת בשניה זה לא מראה חינוכי במיוחד. לכן מצאתי בבית בובה של ג'ירפה, והעולם ניצל שנית. ההצגה בה אני מופיע היא הצגה מעולה אותה כתבו ידידי האיכותיים בהחלט שי ומאי (תמונות זימה סקסיות שלהם מיום ההולדת שלי תוכלו לראות כאן) וההצגה היא משל (לא לאשראי, אני לא שי אביבי) לקפיטליזם. בהצגה, העולם כולו הוא לוח מונפול אותו מנהל מונופולי (הזקן מהמשחק פה למעלה, שציירתי מחדש לדף הוראות מונפול שחילקנו לקהל ) ומשפחה ענייה אחת מתחילה לצבור נכסים וקונה את כל העולם עד לסוף הבלתי נמנע. ככה טרגדי, ככה מקסים! אני הייתי הילד הקטן, שעובר תהליך התבגרות כואבת בזמן שמשפחתו נהיית מכורה לכסף והעולם מושמד על ידי מטאור ענקי ולמה אני נוהג להפוך הכול לדרמה?!?!?!
וזה היה נפלא, זה היה הסיבה שלא עידכנתי בימים האחרונים (חוץ מכמובן, מותה של הכלבה שלי)
חוץ מזה, אני שמח להודיע לכם שלמרות שקיבלתי את תעודת סוף השנה, אני עוד חי! בכל מקרה, הנה התעודה שחשבתי שאקבל (אין קשר בין הנכתב לתעודה למציאות, כי אם כן זה היה מאוד מאוד לא נעים להעלות את זה, נכון? אז הנה התעודה המזופית שלי, שעשיתי בעצמי, בפוטושופ! בסדר?!):
ולנושא הבא. בצער רב, אני רוצה להודיע לכם שאנו נפרדים השנה מעדן דג-דגן, ידידתי בעלת החזון לטובת חולון. אני אישית, לא מבין אנשים שרוצים לגור יותר קרוב למשה דן. אבל שיהיה לה בתיאבון. אל תלכי אלוהים אדירים!!!!!!!!!!!!!
היו לי פרידות דיי רבות השנה, קצת קשה לעכל את העובדה המצערת במיוחד שאני כבר לא ט'ניק, ששנה הבאה יהיו לי בגרויות (הבלוג, לצערי כמובן, יושפע מכך במידה מאוד קשה) והכי נורא וחשוב: שאני מתקרב בעוד צעד, להתבגר. הו, הו, הו.
לפני שאשקע בדיכאון תהומי, אני רוצה להמליץ לכם על סרט לכל המשפחה: סיוט ברחוב אלם! את הסרט הנוסטלגי ראיתי אתמול בשמחה ונהנתי לגלות שמדובר בקומדיה פארודית על ילדים עם קרי לילה ולא, על פי תקציר הסרט, בסרט אימה מצמרר על רוצח פסיכופט. המשחק המקסים של השחקנים (הו! אמא! לעזאזל עם השינה!) התסריט המשובח (הצילו, הצילו! רודף אחרי רוצח, אולי אני ארוץ אל תוך סמטה חשוכה?!) והאפקטים (אלוהים! הצילו! הרגל שלי נוטפת רוטב עגבניות! זה גם טעים וגם חלקלק! האימה!!!) באמת עושים את הסרט הזה לדבר הבא. הנה לכם טעימה קטנה ממנו! (בקרוב אגב, יעשו לסרט גרסה חדשה. אני מצפה לזה! מממ!)
"הו, פרדי קרוגר! אני לא מפחדת ממך יותר!"
"אעהעהעועהעעוהוהו!!!!"
"לא, פרדי! אתה לא עוד ניזון מהאנרגיה שלי! לא עוד!"
"טחול!!! מממ!!! דם!!!!"
"זה נגמר פרדי! תודה שהפסדת, תודה!!"
"אעאעעאהוהוהוהוהוהו!!!! טחוללל!!! טחול!!!!!"
אז זהו! קיץ!
זה אומר שאני מתפנה אל הבלוג, וזה עומד שעומדים להיות פה הדברים הבאים:
-
ביום האחרון של החופש, יגיע גם הפרק האחרון של מלחמת ישראבלוג 2. הקומיקס יימשך כל הקיץ!
-
בקרוב מאוד, כפי שהובטח, מישמיש וחברים חוזר!
-
מעתה והלאה, המנויים והמגיבים של הבלוג יתחילו לקבל כל מיני הפתעות (לא סרטוני זימה!) אל תיבת המייל שלהם. מדי פעם קומיקס, או איזה שלט מגניב לחדר, להנאתכם (:
בגלל שרובכם מסיימים רק בשישי, שיהיה לכם אחלה של יום אחרון! אני אשב בבית, ואחשוב עליכם, לומדים! 
בונוס מיוחד!
מכירים את הפרסומת לבדיקות לסרטן צוואר הרחם שמסתובבות פה בישראבלוג? שימו לב לבחורה מהפרסומת, ולמי היא דומה...
אכן!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אבא, איפה הכרס שלך?!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
