היה היה לפני יותר משנתיים...:
ביום הראשון בו הוא פגש אותי, הוא לא הצליח להרדם
דימיין שאני עומדת מולו ומדברת איתו.
יום אחד ישבתי בחוץ והוא נתן מכות לשק האיגרוף, אחר כך התיישב לידי ודיברנו
אני חושבת שחלק ממני עוד ממשיך להדחיק את התקופה ההיא...
לא זוכרת כמה שעות עברו, אולי ימים שלמים.
הוא היה אומר לי שאני הבחורה היפה ביותר שהוא פגש, שהוא מתקשה להאמין עד כמה שהיופי הפנימי שלי גדול אפילו יותר...
רציתי להיות שם בישבילו, אומנם לא הבנתי את הסיכון הכרוך בכך.
הוא סיפר לי את הסודות הכמוסים ביותר שלו, סיפר לי את האמת על החיים שלו, חשף את חולשתו הגדולה.
לא פחדתי, חיבקתי אותו, רציתי להיות איתו.
הוא תמיד שיבח אותי, צפה בי במרחק, דיבר על העתיד.
הוא רצה שאיהיה דברים שלא יכלתי להיות, שלעולם לא איהיה. הוא השליך עליי את כל הסיבות לאושר שלו, הוא ניתלה בי, היה אובססיבי.
אני זוכרת איך הוא היה בוכה בגללי. זוכרת איך הוא היה כועס עליי.
לא יכלתי להציל את החיים שלו. בקושי הצלחתי לאחוז בשלי... אחותי צדקה, כולם צדקו.
כשהוא עזב הוא ידע שלא אצלצל יותר.
אני מרגישה כל כך אשמה, עדיין... איך אפשר למנוע לב שבור? הייתי כנה, הייתי אמיתית, הייתי חלשה... מה הוא חושב עליי היום? היכן הוא?
האם אני משלמת את המחיר?
לא היה זה המקום הנכון לאהבה, רגשות לא צומחים בכלובים.
ומה קורה היום?...:
האקס האחרון לא מבין למה אני נירתעת ממנו כשאנחנו ניפגשים.
הוא לא היחיד... אני פשוט לא מתקרבת לבחורים יותר. לרוב זה נעשה אפילו באופן לא מודע.
החבר הטוב ביותר שלי הוא בחור (שאפילו לא נימשך לנשים..) וגם אליו לא מצליחה להתקרב, אפילו לא נותנת חיבוק כשאנחנו מתראים.
כשמישהו עומד לידי אני נוטה להתרחק טיפה, כשמישהו עובר לידי ברחוב אני מעדיפה לעבור לצד השני. לא יכולה להסביר את החרדה הזאת...
אני לא מתכוונת לפגוע, אני פשוט לא מצליחה לתת בהם אמון אמיתי יותר.
אולי בגלל זה אני לוקחת קשה את מה שקרה בשבועות האחרונים...
פעם ראשונה מזה זמן רב שנתתי למישהו להיות קרוב, לגעת בי, להיכנס לרגשות שלי... והוא זילזל בזה... הוא בחר ללכת
אני מרגישה רע עם עצמי, אני מרגישה מגעיל שנתתי לזה לקרות.
נכון שהיה לי משהו אליו כבר זמן מה, אבל שום דבר מזה לא היה מוחשי, גם לא ציפיתי שיהיה
אבל פתאום המצב השתנה ורק רציתי את האמת, לא יותר מזה, רק שיהיה אמיתי איתי ולא ימרח אותי.
ועכשיו כשאני חושבת עליו, אני נזכרת בכל האחרים, אני פשוט לא לומדת...
אין דבר כזה באמת, כולם מחפשים אותו דבר.
אומרים לי שלא כולם ככה, שיש אחרים, בחיי לא פגשתי אף לא אחד.
אני לא יודעת איך למצוא דרך אחרת להסביר לאקס, בלי לגרום לו להבין שגם למעשים שהוא עשה יש חלק נכבד מהרתיעה שלי.
אני לא יודעת אם אני פוגעת בחבר הטוב, למרות שהוא יודע שאני אוהבת אותו.
אני לא יודעת איך להתגבר על הפחדים
לא יודעת אם עדיף פשוט להמשיך להתגונן.
לא יודעת איך לשכוח...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
