פרח
הוא עומד איתן, מעל כל המהומה.
זוכר את הרגעים שאני מתאמצת לשכוח.
רעידות בלילות
אנחה חדה פרצה, ניזרקה אל תוך האפלה.
פרח נושק לפרח
ואני נישכחתי...
הרמתי את עיני מהדף
היא אמרה שאני מרגשת אותה.
הפה שלי מוכר לה ניצנים
בעודי מספרת על הפרחים החבואים בתוכי.
חלומות אסורים, על מקום ירוק
נשכבתי על האדמה ושורשיו ניכרכו סביב רגליי
שפתיי נעקצו מדרדריו הנסתרים
רק אחר כך החל הדימום.
היא שרה לי
אותה התמונה רק במסגרת חדשה
סיבה טובה לתת לאלפים לפרוח
יש להם סיבה לאהוב.
לא עוד אשליות
פרח נושק לפרח, עוד שעות ספורות יעלה הבוקר
ואני איני שם, ואני ישנה
אני נישכחתי...
הוא זוכר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
