מי שלא ניסה .

אוקי , לא הייתי פה הרבה זמן , ביגלל הלימודים והלחץ .

אולי זה לא תרוץ אבל זה קרה .

תשמעו . מהיום היו שנים או שלושה פרקים בשבוע

מתאים ?

פרק 19 :

ביל חזר הביתה . הוא היה כבר מיואש מהאהבה הזאת . בדרך התקיפה אותו כמות לא קטנה של מעריצות .

שחשו בדאגה למצבו של ביל הנראה בוכה .

הוא נכנס הביתה . סוגר את הדלת בחוזקה .

"מה קורה אחי?" שאל טום .

"מי היא חושבת שהיא ?, מי היא בכלל ?" אמר ביל

"ואו , אחי , לאט" ענה טום

"מי זאת האמילי הזאת שאני כ"כ מאוהב בה . אני לא צריך אותה .

אני יכול להסתדר בעצמי . היא יכולה לטוס , לטייל , להזדיין אם מי שהיא רק רוצה !

שתעזוב אותי כבר !" קרא ביל ועלה לחדר .

יום הנשף הגיע . אמילי לבשה את השימלה שהיא ואליז קנו ביחד . את הנעליים . ואת הטבעת שאבייה קנה לה לכבוד הסיום הגדול של התיכון .  לכבוד הנסיעה שלה .  וכמובן לכבוד הבגרות שלה .

לבשתי את השימלה את הטבעת שאבא קנה לי ואת הנעלים . הייתי מוכנה אם התסרוקת והאיפור והשעה הייתה כבר תשע . הנשף התחיל בהרבה יותר מוקדם . שבע וחצי . ישבתי בספה . מחכה לאליז שתבוא .

לא לי ולא לאליז היו בני זוג . לא רצינו אף אחד חוץ מביל וטום .

בעודי יושבת על הספה ומחכה לבואה של אליז . והלימוזינה שהזמנו רק לשנינו . התעמקתי במחשבות

הרגשתי הרגשה של ריקנות . של פיספוס . לא ידעתי של מה . פשוט הרגשתי ככה .

זה לא יכול להיות בקשר לביל . הרי אני רציתי שהוא ילך . אבל למה רציתי בכך ?

הרי אני מאוהבת בו , הוא מאוהב בי , אני יודעת , ככה הוא אמר לי בעצמו .

אז למה עשיתי את זה?

אולי בגלל שהאהבה הזאת מסתורית ומפחידה מידי ?

אני כבר לא יודעת מה לעשות . אני אבודה בתוך עצמי , בתוך ההחלטות שלי .

הדפיקה נשמע בדלת . פתחתי אותה . אליז כמובן עמדה בפתח הדלת , כ"כ יפה  .

הייתי מוכנה להיות בן הזוג שלה . אבל לא העזתי חחח

נכנסו לתוך המכונית , לימוזינה . לא שזה מה שעניין אותי . כסף בעייני כבר היה כלום .

הייתי מרותקת לכסף . הוא לא עניין אותי .

המכונית עצרה . אני ואליז לבשנו את החיוכים שלנו .

שנמחקו ברגע שנכנסו לאולם וראינו את ביל אם אליז ואת טום אם אחת הבנות שמתרוצצות סביבם .

אליז יצאה ישר מהאולם ואמרה לי שאני לא יצא אחריה וכיבדתי את זה .

אני מכירה את אליז שהיא צריכה להיות לבד . 10 דקות ולא יותר מזה .

ביל הרים את ראשו וקלט אותי .הוא היה בשוק לראות אותי

היה לא מבט כזה המום שכאלו הוא אף פעם לא ראה בת.כנירא שהוא התרשם מהמראה שלי

בישבילי זה היה עוד משהו לא חשוב בלעדיו . התקדמו אחד לשני

הוא עבר אם אליז ועצר לידי ולחש באוזניי "תפגשיי אותי עוד חמש דקות במקום"

המקום ? כמה זמן לא הייתי בו . התחלתי ללכת לעבר המקום .

הוא בא גם כן לאחר שתי דקות שחיכיתי שם .

"חשבתי שלא תגיעי ." אמר לי

הסתובבתי לראותו

"גם אני לא האמנתי שאני אבוא" עניתי

"אותה אמילי . לא השתנתה מהפעם הראשונה שראיתי אותה , אותה מסתוריות בעניים, אותה התמימות המתוקה

אותה ההרגשה" אמר והתקרב אלי .

"אותם השפתיים ", התקרב ונישק אותי

הפסקתי אותו "ביל מה אנחנו עושים ?" אמרתי לו

"אמילי , אני אוהב אותך . ואני לא מאמין שאת לא אוהבת אותי יותר" אמר והביט בי , כ"כ קרוב .

התשוקה בערב מימני .

"אז אתה טועה , אני לא מי שהייתי פעם " אמרתי לו , עוד שניה בוכה

"את משקרת . אמיל , אני רואה את זה . אל תשכחי מי הכי מכיר אותך" אמר לי

"די ביל אני לא יכולה יותר" אמרתי לו הוא הביט בי במבט שואל

ואני פשוט נישקתי אותו .

"אני אוהבת אותך ביל ! אני אוהבת אותך הכי בעולם ! , אני לא יכולה יותר!" צרחתי את זה. כבר מלאה בדמעות

התחיל לרדת גשם . הכל היה מושלם . לא התסרוקת והנעלים והשמלה . אבל הייתי אם ביל .

עברו כבר שלוש שעות "אליז!" פתאום ניזכרתי .

הלכנו לחפש אותה . טוב מצא אותנו בדרך .

התפצלנו . הלכתי הלכתי הלכתי ולא מצאתי כלום . עד שנזכרתי במקום שאליז ואני היינו מבלות אם האבות שלנו

ליפני שהם היו בנסיעות כל היום .

הלכתי לשם . וביל וטום הלכו אחריי . לא מבינים לאן אני רצה . השעה הייתה כבר שתיים וחצי בלילה .

ודאגתי . עליתי לצוק ופתאום צרחתי "אההההההההההההההההההההההההההההההההההה !"

התחלתי לבכות ביל וטום באו וראינו את אליז צפה לה על המים . .

טום ישר קפץ אליה ...

הוא פתח לה את השימלה . והקריב את החזה שלה לאוזנו

"אני לא מאמין . היא לא.. היא לא נושמת" אמר טום . הלב שלי הלם בחוזקה .

לא האמנתי .