אחד היתרונות הבולטים בלהיות מובטלת,הוא ערמת הפינוקים וה"ניחומים"
שהיא גוררת אחריה בלי שאפילו תבקש.דניאלה כבר טרחה לעדכן את הוריי
במצבי החדש,ובבוקר שאחרי הפיטורין המתינה לי על השולחן בסלון סלסלה
מלאה בחום אמהי וכסף אבהי.אחרי הכל אבא הוא בכל זאת גבר ואיזו דרך
יש לגבר להגיד "אני אוהב אותך" אם לא בצ'ק שמן?
החום האמהי כלל בנוסף לשלל קונפיטורות ביתיות(ומשמינות,אמא נו באמת,
שכחת שבעיר הגדולה אנחנו חיות על קיבתנו הריקה?)גם את רשימת
ההצעות לחתנים פוטנציאליים,בה הייתי חייבת לעיין מדיי פעם,רק כדי
לא לאכזב את החברות של אמא לגמריי(הרי בת מוצלחת שכמוני חייבת לפחות
לשקול את אחד הבנים המקסימים שלהן). טקס העיון היה תמיד מאוד קצר
ותכליתי.שמן,קירח,עני,ערבי(אמא באמת!),כחוש מדיי,פוזל.לעיתים קרובות
רשימת הלוזרים הכילה גם כמה מהבוסים המתחלפים שלי.
אך באותו הבוקר,העיון לפתע נתקע בחתן הרביעי.היד שלי שערבבה את הסוכר
בקפה נדמה מתדהמה.הוא מושלם.הוא אפילו לא בוס.בהחלט יש כאן סוד,
איזה פגם שהחושים של אמא לא חשפו.לקחתי את הכרטיסיה שלו
"נועם אמריליו-עו"ד" והשארתי אותה אצל דניאלה בחדר,בצירוף הפתק:
"משהו פה לא בסדר" ושמתי פעמיי לחברת כוח האדם הקרובה לביתי.
כן...קשים הם חייו של מובטל.
בכוח אדם התקבלתי כמו תמיד כאורחת של כבוד(אחרי הכל,כמה אנשים יכולים
להגיד שיש להם תא אישי משלהם בחברה,בגיל 22?) חיבוקים,כוס קפה,
תפיחות על השכם וסיכום כל ההתערבויות שנעשו בחברה בענייני. עמוס,
העובד החביב עליי,שתמיד ידע להמר בדיוק של שעות ספורות מתי אפוטר,
ספר את הרווחים בעודו סורק את מסך המחשב בחיפוש אחר הקורבן הבא שלי.
חיפוש כזה היה לוקח בד"כ כמה ימים שאפשרו לי להנות מתענוגות האבטלה,
אבל לא הפעם.כעבור מספר דקות עמוס עצר ונראה כאילו עיניו מתמקדות בדבר מה.
"קרה משהו?" שאלתי. "אני תוהה..." התחיל עמוס להגיד בהיסוס "..אם לספר
לך על מה שמצאתי או לא" לא ממש הבנתי על מה הוא מדבר "מה הכוונה?" שאלתי.
עמוס ציחקק "אני עושה המון כסף על ההתערבויות שלך.את מימנת לי בשנתיים האחרונות
חופשה באירופה,ומספר לא מבוטל של דייטים לוהטים". חייכתי "חבל שלא דרשתי אחוזים".
עמוס צחק "מצאתי לך ג'וב מעולה".המשכתי לחייך וחיכיתי שהוא ימשיך את דבריו.
הוא לא אמר דבר."נו?" שאלתי. עמוס היסס ואז ענה "אני צריך לחשוב על זה".
ישבתי שם המומה."עמוס,אתה לא רציני,זה לא משחק,זאת עבודה!אני צריכה עבודה!"
הוא פרץ בצחוק מתגלגל "את כל-כך תמימה..." גלגלתי את עיני "חהחה.אידיוט".
הוא הגיש לי דף מודפס טרי."משרד עורכי דין-אמריליו את אמריליו" נשנקתי.
"ממתי מחפשים עורכי דין בחברות כוח אדם?" תהיתי בקול רם.עמוס צחק.
"הם מחפשים מזכירה".הייתי חייבת להודות,התאכזבתי. במה העבודה הזאת
שונה מאחרות? ממה יש לעמוס לחשוש? והוא כאילו קרא את מחשבותיי ענה,
"זה יהיה שינוי מרענן בשבילך.לעבוד עם אנשים רציניים.והבוס לא מטריד מינית.
עדיין.שזה פלוס בשבילך ומינוס בשבילי." גיחחתי "למה?את רוצה להיות מוטרדת
מינית על ידו?" שאלתי בהבעת תימהון מזויפת.
"אני וכל בחורה בתל אביב" הוא ענה ברצינות גמורה.
הומו.בד"כ אני לא הומופובית אבל משהו בו לא הסתדר לי עם עליזות.
"תודה בייב" אמרתי בהכנעה, "אל תדאג אני עוד אחזור" ויותר מהר משאתה יכול לדמיין.
יצאתי מהחברה והלכתי לכיוון השוק,קניות זה בדיוק הדבר לעשות בשעות אחרונות
של אבטלה מבורכת. בדרך חשבתי,למה אמא שלחה לי כרטיס של הבוס הבא שלי?
ולמה עמוס כל-כך בטוח שזה יעבוד הפעם?אחרי הכל כבר היו לי מעסיקים תמימים לכאורה,
וכולם התגלו בסוף כשמוקים.הם הרי גברים.כולם שמוקים.
כשחזרתי הביתה בערב,ראיתי שדניאלה לא התפנתה לפתק שהשארתי לה.
לקחתי אותו בחזרה וטמנתי עמוק בארנק.כנראה שאני אצטרך לגלות בעצמי מהם
הפגמים של אדון נועם אמריליו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Mrs. Lovette