פרק 2:
אשלי התעלמה ופתחה את הדלת,
"אני יכולה את טום בבקשה?.." שאלה אשלי ועל פניה היה חיוך מנצח,
"כן, הטח..." אמרה גברת הרפר והאכזבה הגדולה הדגישה את הקמטים שהופיע מסביב לזוויות עיניה,
"פוף.. זה היה קרוב.." אמר טום שנשען על הקיר, הפחד נראה על פניה וכך גם ההקלה,
"תגיד תודה שהצלתי אותך." סיננה אשלי לכיוונו והחלה להתרחק ממנו שלובת ידיים עם אלכס.
"אני לא מאמין שפספסתי הזדמנות לראות אותה ערומה..." אמר טום בקול בכיין כמו תינוק..
"אל תדאג, זה שהיא הצילה אותך אומר שהיא חולה עלייך.." אמר אחד הבחורים שקראו לו ג'סי,
"צודק.." הפטיר טום וחזר לעמידתו, הוא שוב הרגיש בעל עוצמה,
הוא חייך ואמר לעצמו:
"את עוד תהיי שלי, אשלי פרקר, אני מבטיח.".
ההבעה החגיגית שהייתה על פניו לא ירדה ממנו לכל אותו יום.
"אז זה בטוח בסדר שאנחנו ניפגש אצלך, כן?.." שאל אלכס בחשש,
הוא תמיד הרגיש מעט לא בנוח כשהוא ופיט נאלצו להפגש אצלה,
הם לא יכלו להפגש באף מקום אחר בגלל שפיט עדיין חי עם אחותו שארלוט שהייתה מספרת לכולם על זהותו המינית של אלכס וגם לא באף מקום אחר, מחשש שמישהו יראה אותם..
"אמרת לך עוד לפני שבועות! אתם שניכם מוזמנים תמיד.." אמרה אשלי,
קולה המזמין עורר חמימות אצל אלכס,
הוא שמח שהיא חברה שלו,
כשהוא הגיע לבית הספר לפני כשנה איש לא דיבר איתו בגלל המראה שלו,
הוא היה נער מאוד ביישן ולכן גם לא ניסה ליצור שיחות,
אלמלא אשלי שהייתה מתחברת איתו הוא כנראה עדיין היה לבד.
"תודה אשלי" אמר אלכס ברוגע וחיבק קלות את אשלי ביד אחת,
"בבקשה.." אמרה אשלי בחיוך שאחרי מספר שניות נמחה מפניה ובמקומו עלתה הבעה מזלזלת,
"שארלוט.. אני רואה ששוב הלכת לעזור להומלסים וקנית מהם את הבגדים שלהם.." אמרה אשלי בזלזול טופחת קלות על חולצת הכותנה ששארלוט לבשה,
"זאת חולצה של גוצי, לא שאת מבינה בזה.." אמרה שארלוט שהביטה באשלי במבט חודר,
"אני באמת לא מבינה.. ככה זה כשיש לך בראש עוד דברים חוץ מבגדים וליפגלוסים.. אני צריכה להסביר לך פעם על ההרגשה.." אמרה אשלי באותה נימת טון כמקודם,
"את אומרת שאני ריקנית?!" שאלה כמעט בצרחה שארלוט,
"אני?? מה פתאום.. כנראה פשוט היהלומים המזויפים באוזניים שלך הפריעו לך לשמוע,
אמרתי שאת מאוד מתוקה.." אמרה אשלי ושמרה על נימת קול שווה שעצבנה אפילו עוד יותר את שארלוט,
"את!.. את!.. אההה!!!!!!..." פלטה שארלוט צווחה שזעזעה את העוברים במסדרון..
"המורה שלך לפיתוח קול פשוט מדהימה!.. את מגיעה לטונים ממש גבוהים.." סיננה אשלי בזלזול לעבר שארלוט שהחלה להתרחק בכעס,
"תודה.. רגע.. את העלבת אותי?" שאלה שארלוט ופניה עטו הבעה חלולה,
"חס וחלילה.." אמרה אשלי בחיוך מזויף,
"אהה.. אז תודה.." אמרה שארלוט והמשיכה ללכת, קול טפיפות העקבים של שארלוט המתרחקת נשמע לאורך כל המסדרון והכה בראשה של אשלי כפטישים,
"אוח.. אני שונאת את הנעליים שלה.." אמרה אשלי בייאוש, מנסה נואשות לכסות את האוזניים שלה,
"גם אני.. גם אני.." אמר אלכס ונאנח בכבדות בעוד הם מתרחקים משארלוט וכמה שיותר מעקביה הנוקשים,
הם התרחקו והגיעו לחצר האחורית,
שם אלכס התיישב ישיבה מזרחית על הדשא הרך ואילו אשלי נשכבה והניחה את ראשה על ברכיו,
"נראה לי שהוא באמת דלוק עלייך.." פלט לפתע אלכס,
"הוא בטח רוצה להפוך אותתי לעוד אחת ברשימה שלו.." אמרה אשלי, האכזבה הייתה ניכרת בקולה,
"את אוהבת אותו, נכון?" שאל לפתע אלכס, קולו היה רציני ושקט,
"מה פתאום?! איזה שטויות!! טוב אולי קצת.." הודתה אשלי ועל פניה נפרש חיוך נבוך מעט,
"תדברי איתו.." אמר אלכס,
"נראה לך? הוא ישר ינסה להשכיב אותי.." אמרה אשלי בבוז קל,
"ואם לא? מה יש לך להפסיד?" שאל אלכס,
"כלום.. חוץ מהכבוד שלי כמובן.." אמרה אשלי בציניות,
"הכבוד יותר חשוב לך מאהבה?" שאל אלכס והזדקף פתאום, מישיר את מבטו לעברה,
"כן." אמרה אשלי נחרצות וחזרה לשכיבתה כמו שהייתה מקודם.
_______________________
נו איך? אהבתם? אני מקווה שכן..
תזהרו יש לי חברים מאפיונרים! XDD
טוב אז הסיפור של ושל קים כבר התחיל בבלוג שלה והנה הכתובת:
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=485914
בואו לקרוא ותגידו אם אהבתם D:
3333>
ניק.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
