הייתי אצל פסיכולוגית קלינית,

הצגתי לה כבר בטלפון את הבעיה,

הדרך להגיע אליה הייתה רצופה במכשולים,

לא, אני לא מגדירה את הגשם  "כברכה",

השיחה היתה קשה לי, אבל הכרחתי את עצמי לעמוד בה.

בסופה היא אמרה שיש לי טראומה ממנו,

כדי להתגבר אליה, אצטרך לשלם, והרבה.

אני לא יכולה יותר,

לא יכולה לישון,

לא יכולה שנייה לא לחשוב,

על הפרצוף המפלצתי שלך,

על המבט הרע שלך,

על השיער המתולתל והמדובלל שלך,

על האף הנשרי והצולע,

לא יכולה להפסיק לרעוד מפחד

לא יכולה לעצור את עצמי מחרדה

לא יכולה, חרף העובדה שהצלחתי עד עכשיו לברוח,

אך הפעם אין יותר דרך חזרה,

ראיתי אותך,שמעתי את קולך בלי הכנה,

אני שונאת אותך שונאת כמו שבחיים לא שנאתי,

במקום להרדם בלילות אני מדמינת כיצד אני רוצחת אותך

ואתה נשאר בכל זאת כציפור האש, חיי ונושם,

אני שונאת אותך שונאת כמו שבחיים לא אשנה לעולם.