אני יודע שמי שהמנויים (אם עדיין יש כאלה) די מופתעים מכך שחזרתי לכתוב אחרי שנה וחצי?! בערך

הרגשתי לרגע שאני חייב

וכמו שאומרת הכותרת של הפוסט הזה - חזרתי לחיים, כי באמת חזרתי

גיליתי משהו מאוד קשה על עצמי, משהו שאולי ידעתי תוך כדי, אבל לא באמת ידעתי עד שלא היתה לי את היכולת להשוות

גיליתי שהייתי שרוי בדיכאון עמוק במשך 5 וחצי שנים, מדובר על אבחנה קלינית, אני הייתי חולה בדיכאון 5 וחצי שנים

כל החיים שלי ב-5 וחצי השנים האחרונות הושפעו עמוקות על-ידי הדיכאון העמוק בו הייתי

כל מה שכתבתי בבלוג הזה, שהוא תמצית החיים שלי בשנים האלו, הכל היה חלק מאותו דיכאון ארור

בכל הזמן הזה הרגשתי מדוכא, אבל לא ידעתי עד כמה

בכל התקופה הארוכה הזאת הרגשתי שאני זה לא אני, אבל כבר שכחתי איך זה להרגיש חי, אז פשוט השלמתי עם זה

בעצם, איבדתי 5 וחצי שנים מחיי הבוגרים, ואני אומר איבדתי כי באמת איבדתי אותם

חייתי פיזית באותן השנים, קמתי, דיברתי, אכלתי, אבל לא הרגשתי באמת חי

הייתי זומבי מהלך, חולה פיזית, עצוב, אומלל, חסר חיים, חסר חיוניות, פיתחתי פחדים מהחיים, מאנשים, מהחברה

ואז... קרה הנס של חיי, ומי שלא יצא מדיכאון עמוק כל כך, לא יודע כמה כיף זה לחזור ולגלות שיש חיים והם נראים אחרת לגמרי

ההבדל היום הוא הבדל שמיים וארץ

אני קם בבוקר עם שמחה בלב

אני מדבר עם אנשים בבטחון

אני צוחק מכל הלב ובשמחה אמיתית

אני יוצר, בונה, עושה דברים ומצליח להינות !

זה מדהים אותי כל בוקר מחדש, ואני מודה לאלוהים כל בוקר מחדש שהחזיר אותי לחיים

לרובכם אין מושג מה זה דיכאון עמוק, רוב האנשים חושבים שמדובר על מצב של קצת עצב

או חוסר תקווה, אבל זה ממש לא דיכאון !! דיכאון כמו שהייתי שרוי בו, זה העונש הכי קשה שאדם יכול לחוות

זה חוסר רצון לקום בבוקר, זאת תחושה מגעילה כל היום, זאת התקווה שהיום כבר ייגמר ואוכל לחזור למיטה

זה שיתוק של החושים, של הרגשות, של המחשבות, של היכולת להינות, זה פשוט לחיות במנהרה חשוכה

היום אני לא בוכה על מה שאבד, אני פשוט שמח שהצלחתי לחזור אל החיים שהיו לי

שהצלחתי להחזיר את החיים שלי למסלולם

זה היה תהליך ארוך ומורכב, שחלקו טיפול פסיכולוגי וחלקו טיפול תרופתי

שניהם עשו את העבודה והצליחו

היום אני בלי תרופות, ובלי טיפול פסיכולוגי, ופשוט נהנה מהחיים.

ואמנם אני מבין שיכולת הכתיבה שלי שריגשה רבים בעבר כבר לא תוכל לחזור על עצמה

כי היא נבעה מאותו תסכול, מאותם ימים קשים, הם נתנו לי את המוזה, את היכולת

המקום הזה היה המפלט שלי, הדרך למשוך עוד שעה של התעסקות במשהו אחר

אני כבר לא מסוגל לכתוב בצורה מרגשת כמו פעם, אני כבר לא מצליח להביע את אותן התחושות

אבל כל זה לא חשוב, לפחות עבורי

כי זכיתי בחיי מחדש

אני ממליץ מכל הלב, לכל מי שמרגיש מדוכא, חסר אונים, חסר תקווה וחסר הנאה

לגשת לטיפול פסיכולוגי, לעשות את הצעד

אין כאן שום בושה, תשכחו מסטיגמות, תשכחו מדעות קדומות

מי שסובל מדיכאון זכאי לחזור ולחיות את חייו בצורה מיטבית

מי כמוני יודע שאפילו במקומות הקשים ביותר שאדם יכול להימצא בהם - תמיד יש תקווה

ותמיד יש עתיד טוב יותר

אשמח לשמוע תגובות

אלירן