אז אחרי הפוסט הקודם (והמפתיע?)

הנה קישור אליו למי שפיספס

ואחרי שגרמתי גם לעמית לכתוב פוסט חדש אחרי כל כך הרבה זמן.

הנוסטלגיה גרמה לי לשוב לכאן שוב, משהו בי רוצה לחיות, לאכול את העולם מחדש

לעשות כל כך הרבה, לפצות את עצמי על הזמן האבוד

חלק מהתחושות האלו, גורמות לי לרצות לכתוב כאן שוב

להפיח רוח חדשה בבלוג הוותיק שלי, לנסות ולחזור איתכם לימים אחרים

ולרגע, רק לרגע לדמיין שאני שוב אי שם באותו ליל סדר של 2003

עם התחושות, והריח, והקולות, והצלילים, והחיוכים, והמצות, והקציצות, והגפילטע (בעעעעע)

יכול להיות שאלירן של 2003 היה כותב את הפוסט הזה אחרת אם הוא היה כאן לידי

אולי הוא בכלל היה מתחיל אותו בסיפור עצוב, אולי בזיכרון ילדות.

אבל אלירן של 2003, למרות הרצון התמידי שלי לחזור לעבר

נשאר אי שם ב-2003, הוא מתאים לאותה שנה, דמותו מתאימה לזמן ההוא

הוא עדיין יושב שם בחיוך ילדותי, בשולחן הסדר וחושב איך יראו חייו בעוד עשור מהיום

או בעצם מהרהר לעצמו כמה הוא היה רוצה לחזור לקיץ של 1996

זהו אני בעצם, כשאני בהווה, אני תמיד רוצה את העבר

העבר קוסם לי כל כך, שאי אפשר להסביר במילים,

אני פשוט מנסה ללמוד איך לשים את העבר במקומו הראוי ובכבוד הראוי לו

ולחיות את חיי ההווה, כי אלה הם בעצם חיי האמיתיים.

עבר... שוב פעם חזרתי אליו

איפה הם אותם יקיר הבלוג ששמם רשום בטור בצד ימין

אותם אנשים שדאגו תמיד להגיב לכל פוסט, לספר כמה הם נהנו וכמה הם הזדהו

ולפעמים גם כעסו. איפה אותם אנשים יקרים היום

איפה הנסיך הקטן, הילד, הנער, הבחור המקסים הזה

שאני זוכר כנער מבולבל בן 16 עם כישרון כתיבה שהשאיר אותי פעור פה כל פעם מחדש

עם יכולת לרגש ולהעביר את תחושתיו בצורה מצמררת.

ואיפה רנן, הקיבוצניק שהיה שואל אותי שאלות שרק הוא יכול לשאול

תמים כל כך אבל גם פיקח כל כך.

ומישור... מישור בבירה, האחד והיחיד

וכמובן גל, יקירת הבלוג, הקוראת הוותיקה ביותר שלי

מהיום הראשון היא היתה כאן, תמיד מפרגנת, וכשהיא לא, היא עושה את זה בטוב טעם :)

מעניין איפה היא היום..

ואפילו בתגובות הקודמות, פתאום קלטתי שגם 'סבבב' שזכור לי כל כך מהתגובות

וגבי של לילות ללא נוח - שאני חקוק אצלה כילד מתבגר ומבולבל

וגם בחור שקרא לעצמו 'השגריר' , ואחר כך גם הסביר לי למה.

ואני כל כך מצטער אם בשעת לילה מאוחרת זו, שכחתי כמה אחרים וטובים לא פחות...

נוסטלגיה...

שוב חזרתי לעבר, בלי ששמתי לב

כנראה שזה חזק ממני.

לילה טוב

שלכם,

אלירן