אני זוכר כשהייתי בן 9 סבתא שלי אמרה לי שאם אי פעם אני אראה כוכב נופל אז כדאי לי מיד מיד לבקש

משאלה וכדאי שהמשאלה תהיה כזאת שתעזור לכולם ולא רק לעצמי.

בגיל 10 זכיתי לראות כוכב נופל, אבל לא זכיתי לספר לסבתא שלי, היא נפטרה חודשיים לפני.

שהכוכב נפל, חרגתי קצת ממה שאמרה לי סבתא וביקשתי שתי משאלות:

1. שאף אחד שאני מכיר לא ימות לעולם

2. שסבתא שלי תחזור לחיים

מיותר לציין ששתי המשאלות לא התגשמו...

הבנתי  מכך שני דברים

1. כל האנשים מתים בסוף

2. כוכבים נופלים לא באמת מגשימים משאלות :)

כשגדלתי קצת והייתי לנער בן 15, שכבתי בלילות במיטה, בחושך

וביקשתי רק משאלה אחת - להיות כמו כולם.

מיותר לציין שגם המשאלה הזאת לא התגשמה מעולם.

לפעמים אני שמח שהיא לא התגשמה, כי מאוחר יותר הבנתי שהשוני שלי עושה אותי לאדם מיוחד יותר

את האמפטיה לבני אדם כנראה קיבלתי מסבתא שלי שתמיד לימדה אותי להתחשב באנשים אחרים

להזדהות איתם, לבכות איתם, להביע רגשות

היא תמיד אמרה לי שצריך להיות אדם אמיתי, אחד כזה שפיו וליבו שווים.

בעצם שני ההורים שלי וגם סבתא שלי השפיעו ועיצבו את אישיותי יותר מכל

אמא שלי בעיני היא סמל ומופת לאנושיות, רגש אין סופי, אמפתיה ואהבה שאין לה גבולות

אבא שלי בעיני הוא סמל ליושר והגינות, אדם שורשי וערכי

ממנו קיבלתי את החינוך לאהבת הארץ, הזהות היהודית התמידית והציונות שהיא חלק מדמי

בסך הכל אני יכול להגיד שהמשפחה שלי היא באמת המשפחה הכי טובה שקיימת (בעיני כמובן)

לא הייתי יכול לבקש משהו טוב יותר, ואני גם לא מאמין שיש דבר כזה.

היום כשכוכב נופל, אני כבר לא מבקש משאלות

אני רק נזכר באילו שאינם איתי, אבל תמיד בליבי.

לילה טוב,

אלירן