טוב..כן..אתמול לא עידכנתי.
אממ...יש לי גם הודעה
אני לא יכולה להמשיך לעדכן את הקבועים.
יש לי עומס מטורף ואני בקושי מעדכנת בבלוג.
ועוד הודעה.
בעונה השנייה יהיו 28 פרקים וזה סופי.
הפרקים נכתבו.
ויש מעט כי פשוט אין לי זמן.
אני מצטערת.
פרק 18- עונה שנייה
"יש לי רעיון!" אמרתי
"מה?" הוא שאל
"אם אני ידריך אותך אתה תדע לנסוע?" שאלתי
"כן.."
הדרכתי אותו
"לאיפה הגענו?" הוא שאל כשיצאנו מהמכונית
"בוא איתי" החזקתי בידו והתקדמנו
"מה זה המקום הזה?" הוא שאל
"לא יפה??" הסתכלתי על הנופים המשתרעים לרגליי
"מקום יפה...?כן..."
"אז מה צריך יותר?" נשכבתי על הדשא
"אוקי" הוא שכב לידי
"למרות שחורף עכשיו, השמש זורחת פה" אמרתי
"אני רואה" הוא אמר
"באתי לפה כמה פעמים...ו...תמיד שמעתי את המוזיקה שלכם, זה הרגיע אותי אפשר לומר" אמרתי
"ממה היית צריכה להירגע?" הוא שאל אותי
"היו לי בלגנים בראש באותו זמן" אמרתי ונמנעתי מלפרט
"ואיך הם נפתרו?" הוא שאל
"בזכותך" אמרתי
"באמת?מה עשיתי?" הוא שאל
"המון...אבל בקיצור...החזרת לי את החיים" אמרתי...קמתי ועכשיו הייתי מולו. שתי הידיים שלי משני צידי גופו
נישקתי אותו ארוכות.
הנחתי את ראשי על בית החזה שלו ופשוט עצמתי עיניים, מתמכרת לרגע הזה.
שנינו יחד, שוכבים על הדשא, ובאמצע החורף... השמש מחממת אותנו.
***
צלצול הטלפון העיר אותי
"הלו?" עניתי
"מה קורה?" זה היה ג'ף
"בסדר..."
"הערתי אותך?" הוא שאל
"אפשר לומר" אמרתי
"אחלה...!נפגשים עוד שעתיים אצל פייר...תגיעי"
"טוב בסדר" אמרתי
"יאלה ביי"
ניתקתי..ישר התקשרתי לסבסטיאן
"היי" הוא ענה
"מה קורה?" שאלתי אותו
"אחרי ששמעתי אותך הכל טוב" הוא אמר
"חנפן" אמרתי לו
"מודה באשמה...את באה לפייר?" הוא שאל
"כן..הרגע ג'ף הודיע לי...קרה משהו?" שאלתי
"לא יודע...נדע כשנגיע לשם.." הוא אמר
"כן..טוב..נתראה שם"
"טוב.יאלה בי"
אחרי כמה זמן התחלתי להתארגן ויצאתי לפייר
הגעתי כמה דקות באיחור
"היי" עדי פתחה את הדלת
"כולם כבר הגיעו?" שאלתי
"כן..כנסי" היא אמרה
נכנסתי והם ישבו בסלון
"פטריק אבל בשביל מה זה היה?" צ'אק אמר..כנאה שהם היו באמצע וויכוח
"כי המנהלים חשבו שזה יהיה טוב בשבילכם" הוא אמר
"היי" נישקתי את סבסטיאן והתיישבתי לידו
"נזכרת לבוא?" הוא לחש לי
"התעכבתי.." אמרתי "על מה הם מתווכחים?" שאלתי
"על סבב ההופעות הקודם...את זוכרת שהיה ממש בלאגן באחת ההופעות?" הוא שאל
"כן.." אמרתי
"זו הייתה כנראה החלטה שגויה של מישהו..אבל בסוף הכל תוקן" הוא אמר
"אוקי.." אמרתי
"אני צריך להראות לך משהו" הוא אמר
"מה??" שאלתי
"הפתעה...אבל שכחתי את זה בבית תצטרכי לבוא אליי.." הוא אמר
"אתה לא הולך לגלות לי?!" שאלתי
"לא.." הוא חייך
"אוף!" אמרתי
"טוב בסדר אבל זה לא משנה עכשיו...לא קרה כלום, אין לזה תוצאות..אני רק אומר שזה קטע שעיצבן אותי" דיויד אמר
הם המשיכו בוויכוח שלהם ואני ועדי היינו במחסן
"את יודעת שעד עכשיו אני ופייר ניסינו אבל לא נכנסתי להריון?" היא אמרה פתאום
"אולי כנראה זה לא זמן מתאים בשבילכם...הרי הוא גם ככה בסיבובי הופעות..והימים שלהם עמוסים"
"כן..את צודקת"
"יש משפט שפעם אמרו לי...כל דבר לטובה" אמרתי
"וזה עזר לך?" היא שאלה בתקווה
"כן...מאוד" בכלל לא...אמרו לי אותו כשקרה מה שקרה עם סבסטיאן...
ואת חושבת שזה עזר לי?
חע
"יש בזה משהו" היא אמרה
"אני יודעת!פשוט תזכרי שיש לכם זמן...אתם לא זקנים. וזה יקרה" אמרתי לה
"כן את צודקת..אני לא מבינה למה בכלל העליתי את זה.." היא צחקה
"טוב שאת צוחקת" אמרתי לה
"כן...גם טוב לראות אותך צוחקת..."
"כיף לצחוק" חייכתי
"בזכות סבס נכון?בגללו את שוב ככה" היא אמרה
"כן..אני יודעת בוודאות שאם לא היינו חוזרים הייתי נשארת טיפוס דכאוני...אין לי הסבר לזה.."
"יש לי בשבילך..את אוהבת אותו, ככה זה אהבה...ככה אני ופייר...ותראי, הוא בעלי!זה הדבר הכי טוב שקרה לי" היא אמרה
"אני עדין כל יום עם נקיפות מצפון..שאני יהרוס לו את הסיכויים להיות אבא" אמרתי
"שיר, תאמיני לי שאם זה היה מפריע לו לא הייתם חוזרים...הוא נלחם עליך גם לאור המצב שלך. הוא אוהב אותך...והוא ימשיך לאהוב אותך."
"כמה שאת מעודדת אותי" אמרתי לה
"גם את מעודדת לא רעה..יאלה ניכנס כבר..."
אחרי שכולם הלכו מפייר אני הלכתי לסבסטיאן
"נו אז מה רצית להראות לי???" שאלתי
"בואי למעלה.."
עלינו לחדר שלו
"תראי..." הוא הוציא מהמגירה קופסת תכשיטים קטנה
"מה זה?" שאלתי
"תפתחי" הוא אמר
פתחתי את הקופסא
פרק 19- עונה שנייה
פתחתי את הקופסא..הייתה שם שרשרת זהב
"מוכרת לך?" הוא שאל
"מה...זו השרשרת שקנית לי ליום הולדת 18 נכון?!" שאלתי
"כן.." הוא חייך
"מה היא עושה אצלך??" שאלתי המומה
"עשיתי אתמול סדר בחדר וראיתי את זה...כנראה שכחת את זה פה"
"וואי...תענוד לי אותה" הבאתי לו אותה
"תסתובבי.."
הסתובבתי..הוא ענד לי את השרשרת..מגע האצבעות שלו בעורף גרם לי לצמרמורת.
"עדיין מהממת..." הוא אמר
"כן.." העברתי יד על השרשרת
"לא השרשרת...את" הוא נישק אותי
"אולי נצא?" שאלתי
"לאן?"
"לא יודעת...נצא לאכול משהו...אני גוועת" אמרתי
"את לא רוצה להכין פה משהו?" הוא שאל
"שכחתי כבר איך המטבח שלך נראה.." אמרתי
"אז נשה לך היכרות מחודשת.." הוא חייך
ירדנו ובסוף הכנתי פסטה...
~כן, כן, אני הכנתי...אחרי שחזרתי לגור עם ההורים, רוב זמן האיכות שביליתי עם אחי היה לימודי בישול..שהוא העביר לי כמובן~
~וכן, עם כל לימודי הבישול ממש התחשק לי על פסטה~
"בתיאבון" אמרתי לו
"גם לך"
*
"אבל...ההורים...שלי...ידאגו...לי" השחלתי בין נשיקה לנשיקה
"הם לא.." הוא אמר.
נשכבנו על המיטה
הנשימות שלנו נהיו כבדות.
הוא הוריד את החולצה שלי ואני את שלו, כל פעם אני מתחרפנת מהגוף שלו מחדש.
"את חושבת על מה שאני חושב?" הוא שאל
"אתה רוצה מה שאני רוצה?" שאלתי בתגובה
.
.
.
*
"בוקר" אמרתי כשהתעוררתי וראיתי אותו מתלבש
"בוקר טוב" הוא החזיר
"אתה יודע שהייתי אמורה להיות בבית בבוקר?" שאלתי
"עכשיו רק 12" הוא אמר
"ההורים שלי ידאגו" אמרתי
"אני חושב שהם יודעים איפה בילית את הלילה.." הוא אמר
"אולי.." אמרתי
"רוצה שאני יסיע אותך?" הוא שאל
"אתה זוכר שכבר יש לי רישיון...ומכונית?" שאלתי
"כן אני זוכר, אני רק מנסה להרוויח עוד זמן" הוא אמר
"עוד זמן?" שאלתי מבולבלת
"איתך" כפרה עליך
"יאו...נשמה שלי" קמתי וחיבקתי אותו
-
"ביי" נישקתי אותו ונכנסתי למכונית
נסעתי הביתה, ואז נזכרתי שלא ביקרתי במקום מסוים לפחות 3 חודשים.
מאז שאני וסבסטיאן יחד.
והמקום הזה?
הים.
השקט, עם קול הגלים המתנפצים שסוחפים אותי למערבולת של רגשות.
הבטחתי לעצמי שמחר, מחר אני בטוח נוסעת לים.
החורף על סף סיום, ואמרו בחדשות שלא יהיה קר...כן, מחר אני אסע לים.
-
"לאן זה?" אבא שלי שאל אותי
"לים" אמרתי
"את רצינית?!" הוא שאל
"כן אבא, ביי, ביי"
יצאתי מהבית
החניתי מול הים.
הורדתי את הנעליים.
ונתתי לחול לעטוף את כפות רגליי.
היה מונח שם כיסא נוח, הנחתי את הדברים שלי ונשכבתי על הכיסא.
צלצול הפלאפון העיר אותי
"היי" זה היה סבסטיאן
"היי" אמרתי
"מה קורה?"
"הכל טוב...משעמם לי בלעדיך" אמרתי
"אולי תבואי אליי?" הוא שאל
"לא..תבוא אתה אליי..בעצם..לא ממש אליי...אני בים" אמרתי
"מה את עושה בים?" הוא שאל מבולבל
"מחכה לך" אמרתי
"חחחחחחח בעיר שלך או שלי?" הוא שאל
"שלך...ליד המזח" אמרתי
"טוב אני בא.."
אחרי חצי שעה הוא ישב בכיסא לידי
"אין שמש בכלל" הוא אמר
"יש..העננים מסתירים אותה" אמרתי
"לא קר לך??" הוא שאל
"לא.." אמרתי "מה קר לך??" שאלתי
"קצת" הוא אמר
"בוא לידי.." סימנתי שישב בכיסא שלי
"לא יהיה מקום" הוא אמר
"זו הכוונה..שנצטופף" חייכתי
"אם ככה"
הסתכלתי לו בעיניים היפות ופשוט נישקתי אותו
"וזה היה בשביל?" הוא שאל
"סתם.." אמרתי "מה אסור סתם לנשק אותך?בלי סיבה??"
"בטח שמותר, אבל בד"כ את מחפשת סיבות" הוא אמר
"אז מעכשיו אני לא יחפש" אמרתי ונישקתי אותו שוב
"בואי נסתובב קצת על החוף" הוא אמר
"יאלה"
החזקנו ידיים והלכנו על שפת הים
"שיר...יש משהו...שממש מציק לי, ואני רוצה לשאול אותך כבר כמה זמן.."
בבלוג זה
בכל הבלוגים
