אני חייבת להתייחס לזה
עכשיו אני שומעת בחדשות שהיה פיגוע גדול בלב ירושלים
יש יותר מ40 פצועים ו 6 הרוגים..
אין לי מילים אפילו.
פשוט...שוק.
טוב...שני פרקים (גם מחר)
פרק 20 – עונה שנייה
"שיר...יש משהו...שממש מציק לי, ואני רוצה לשאול אותך כבר כמה זמן.."
"מה..?" שאלתי קצת חוששת
"בזמן שלא היינו יחד...בשנתיים הכי נוראיות בחיים שלי...היה לך מישהו?"
"לא...לא היה אף אחד" אמרתי "ולך?" שאלתי
"אף אחת, התנהגתי כמו נזיר, תמיד ידעתי שאני יראה אותך שוב, לא ידעתי מתי זה יהיה...וחיכיתי...הייתי מוכן לעשות הכל למענך...ואני עדין מוכן"
"אז מה אתה אומר בעצם...שאתה אוהב אותי?" שאלתי בציניות
"הכי שבעולם" הוא הרים אותי
"אמא!!משוגע..תוריד אותי..!"
"בתנאי אחד.." הוא אמר
"מה?" שאלתי
"תנשקי אותי"
נישקתי אותו והוא הוריד אותי.
ראינו חבורה של בנות מתקרבות אלינו
"אתה...אתה...ס..מהלהקה סימפל פלאן נכון?!" אחת שאלה בהתלהבות
"זה סבסטיאן!!!!" מישהו צרחה
"אני לא מאמינה...! פגשתי את סבסטיאן בחוף ים!" מישהי דיברה כאילו לעצמה
"איפה כל השאר??" מישהי שאלה
"הם לא איתי" הוא אמר
"אז אתה רק איתה?" היא שאלה
"כן.." הוא אמר
"היא החברה שלך?!" הן כולן התנפלו בשאלות
"אני מצטער אנחנו הולכים.." הוא אמר ומשך אותי משם
"ואו.." אמרתי
"כן..." הוא אמר
"הן הרסו לנו את הרגע איזה באסה" אמרתי
"לא נורא...תבואי אליי...נמשיך את הרגע הזה אצלי" הוא אמר בחיוך
"בכיף" אמרתי
*
הבית שלו כל כך ריק ממה שהייתי רגילה...
מיילי חסרה לי, בטח ממש משעמם לו...
רגע אחד....יש לי רעיון!
"על מה את חושבת?" סבסטיאן שאל אותי
"סתם..כלום.." אמרתי
הפלאפון של סבסטיאן צלצל
"היי...וואי...שכחתי לגמרי..כן, בסדר...לא היא כבר אצלי, לא צריך...בסדר...אבל...טוב, בסדר...חצי שעה..ביי"
"מי זה היה?" שאלתי
"פטריק" הוא אמר
"קרה משהו?" שאלתי
"לא...פשוט, שכחתי שנפגשים היום אצל פייר, נתארגן ונזוז" הוא אמר.
תוך חצי שעה, כמו שאמר לפטריק בטלפון, הגענו לפייר.
הם היו במחסן, ובעיקר חזרו על השירים.
אני ועדי נשארנו בבית
"את שומעת עדי..חשבתי על משהו...אני רק רוצה את הדעה שלך בסדר?" שאלתי
"אין בעיה, דברי"
"אוקי, את יודעת ש...הרדימו את מיילי..?" שאלתי
"כן, זה היה סיפור כואב, כולנו אהבנו אותה" היא אמרה
"ו..אני לפחות ממש מרגישה בחסרונה..ואני חושבת שגם סבסטיאן, הוא היה ממש קשור אליה..ו..חשבתי אולי..."
"לקנות גור.." היא השלימה
"כן!מה דעתך??" שאלתי
"רעיון נהדר!גם אני ופייר חשבנו לקנות לו...אבל לא יצא לנו ממש..."
"מעולה!" הייתי שמחה
"מה קרה?" פייר סבסטיאן וג'ף נכנסו בדלת
"כלום!" אמרתי ישר
"מה כל כך מעולה?" פייר שאל
"להיות יותר משבוע בעיר...בארץ!" עדי השלימה
"הבנתי את הרמז!זה לא אשמתנו שהלוח זמנים צפוף.."הוא אמר
"אז בגלל זה אנחנו שמחות..." עדי אמרה
"מתי טסים שוב?" סבסטיאן שאל את פטריק
"עוד 4 ימים...ביום ראשון" פטריק אמר
"לאן הפעם?" שאלתי
"אני חושב שלשבדיה"
"אוקי...אני יעמיד פנים שכבר שמעתי את השם הזה בעבר.." אמרתי
-
"אז מה את עושה מחר?" סבסטיאן שאל אותי כשיצאנו
מחפשת גור כלבים לקנות לך
"שום דבר מיוחד.." אמרתי "בבית"
"אנחנו מחר באולפן עד שעה 5...אולי אני יבוא לאסוף אותך אחר כך?"
רעיון גרוע....בעצם, רעיון טוב. מאוד.
"אין בעיה בכלל...אני יחכה לך" נישקתי לו ונסעתי הביתה
למחרת התקשרתי למירי
תוך חצי שעה מצאנו את עצמנו נוסעות ברחבי הארץ בחיפוש אחר מקום שניתן לאמץ חיות.
אחרי 45 דקות של סיבובים מצאנו, מקום לא קטן אבל גם לא גדול
"שלום.." מירי אמרה כשנכנסנו לחנות
"שלום...איך אפשר לעזור לכן?" אחת המוכרות ניגשה אלינו
"אני מחפשת גור...מגזע גולדן רטריבר" אמרתי
"בואו אחריי"
היא הובילה אותנו לחדר בו היו מס' גורים
"הם נולדו לפני כחודשיים בערך...האמא...נפטרה בלידה...עד עכשיו אימצו שלושה גורים, את יכולה להרים אותם.." היא אמרה ויצאה מהחדר.
כל הגורים סוקרנו ורצו אליי ואל מירי נרגשים, מחפשים את הבעל החדש שלהם, את מי שיעניק להם חום ואהבה.
"תראי אותם...כמה חמודים הם יכולים להיות" מירי אמרה ברחמים
כל הגורים באו אלינו, חוץ מאחד, ששכב בפינה, מבודד.
"תראי אותו.." הסתכלתי עליו ברחמים
אבל היא הייתה עסוקה בשאר הגורים, אני הלכתי לגור הבודד.
הוא עכשיו הרים את הידיים שלו והניח אותן מעל העיניים, כאילו מנסה להסתתר
הוא נראה כל כך עצוב, ובודד.
הרמתי אותו והחזקתי אותו
הרמתי אותו מול הפנים כדי לראות את העיניים העצובות שלו
הוא ליקק לי את האף בתגובה
"חחחחחחחח איזה מתוק הוא..." צחקתי
"אני רואה שנקשרת אליו..." המוכרת עמדה בפתח הדלת "דווקא אליו?" היא שאלה
"למה?" שאלתי
"הוא בד"כ דוחה אנשים אחרים, מתבודד בפינה, וכל אחד שמתקרב הוא כמעט נושך אותו, אני מניחה שמצאת חן בעיניו" היא אמרה
"גם הוא מצא חן בעיניי" אמרתי "אני חושבת שאקח אותו"
לקחתי אותו לבסוף...היא הביאה לי אריזה גדולה...עטופה למתנה...היו בה חורים
הלכתי לפייר לקחת את המפתח לבית של סבסטיאן
הוא חוזר עוד חצי שעה...לפני שהוא ייכנס בדלת אני אניח את הגור בקופסא.
~
שמעתי את המכונית שלו מחנה בחוץ...
הנחתי את הגור בקופסא
ואז נשמע סיבוב המפתח בדלת
הוא הופתע לראות אותי
"מ...מה?"
"בוא רגע" אמרתי לו
"היי גם לך" הוא נישק אותי
"יש לי הפתעה בשבילך" אמרתי
"באמת??מה ההפתעה?" הוא שאל, הבאתי לו את הקופסא
הוא פתח את הקופסא...
פרק 21- עונה שנייה
הגור שכב בשקט...מכונס בתוך עצמו
סבסטיאן היה המום
הוא לא אמר מילה ופשוט החזיק את הגור
"נו...איך ההפתעה?" שאלתי
"אני...אני...אני לא יודע מה לומר" הוא אמר
"מה, הוא לא חמוד?" שאלתי
"הוא...הוא מדהים...אני באמת לא יודע מה לומר" הוא אמר
"אין לו שם..אתה תבחר"
"איך..מתי..אני לא מבין" הוא אמר
"היה חסר לי שמישהו מסתובב בין הרגליים...בעיקרון מיילי הייתה חסרה לי, ולך היא בטח חסרה הרבה יותר, אז חשבתי שיהיה רעיון טוב לקנות גור..." אמרתי
"הוא כל כך קטן" הוא אמר ונישק את האף שלו
"חמוד נכון?" שאלתי
"יותר מחמוד..אני לא מאמין שעשית את זה בשבילי"
"זה כלום, זה ממש כלום" אמרתי
הוא הניח אותו על הספה וחיבק אותי
"תודה" הוא אמר
"אין על מה"
נישקתי אותו
"תראה איזה חמוד הוא!" הרמתי אותו מהספה
הוא החזיק אותו
"איך נקרא לו?" הוא שאל
"אתה תבחר..." אמרתי
"האמת, יש לי שם בראש"
"נו..."
"ספייק...היה לי כלב בשם ספייק כשהייתי קטן" הוא אמר
"ספייק זה שם מהמם" אמרתי "שמעת חמוד..קוראים לך ספייק" ליטפתי אותו
"הוא יצטרך להתרגל לסביבה החדשה שלו"
"ולשם שלו" הוספתי
"אני מקווה שהוא יאהב את המלונה.." הוא אמר
"סבסטיאן!מה פתאום מלונה!הוא ישן איתך במיטה!" אמרתי
"מה??"
"כן!הוא גור בן חודשיים!!אתה לא יכול להשאיר אותו במלונה...ממש לא" אמרתי
"טוב בסדר...אמא!הוא ישן איתי" הוא אמר
"אחלה!" אמרתי
הוא הניח אותו והתקדם לעברי, הוא החזיק במותניי והסתכל עליי בלי לומר כלום
"מה?" שאלתי
"אני אוהב אותך" הוא אמר ונישק אותי ארוכות
*
יום ראשון, 8:30 בבוקר
"אני עדין לא מאמין שאת לא רוצה לבוא" הוא אמר
"אני ישאר עם ספייקי פה...אל תדאג לי"
"למה לא יכולנו לקחת אותו איתנו?" הוא שאל
"כי היו משאירים אותו בתא מטען במטוס!הוא קטן!הוא לא יכול להישאר שם לבד...אני נשארת איתו פה..."
"אבל חודש...!חודש אני לא יראה אותך!" הוא אמר
"אתה תשרוד את זה..יאלה לך אתה תאחר"
"ביי שיר"
הוא נישק אותי והלך.
"איי ספייקי, ספייקי, ספייקי...מה שלומך קטנצ'יק??" שאלתי אותו
"לא ראיתי אותך כמה ימים..איך אתה מסתדר עם סבסטיאן?" שאלתי אותו. כאילו הייתי מבינה אותו במקרה והיה עונה לי
"אתם מסתדרים טוב?הוא דואג לך??" שאלתי
"בוא נצא לסיבוב קטן" אמרתי ולקחתי אותו
הלכנו לגינה שהייתה באזור, הוא התרוצץ בגינה ושיחק עם גורי כלבים אחרים.
ניסיתי לקרוא לו אבל כנראה שהוא עדיין לא התרגל לשם שלו...
לקחתי אותו והסתובבנו באזור
אחרי שעה חזרנו לבית, הלכתי לראות טלוויזיה והוא התיישב צמוד אליי, מצפה לפינוק וליטוף.
**
"מישהו כאן?!?!" שמעתי את סבסטיאן צועק, הוא חזר!!
אני וספייק היינו בקומה העליונה, ספייק רץ אליו.
"היי קטנצ'יק" הוא הרים אותו והשתעשע איתו
ירדתי מהר, הוא הניח את הגור על הריצפה וחיבק אותי חזק
"התגעגעתי אליך" אמרתי לו
"גם אני" הוא נישק אותי
"איך היה???" שאלתי
"מעייף..אבל כיף" הוא אמר
"ספייק התגעגע אליך" אמרתי לו
"ראיתי שהוא רץ אליי...ואני רואה שעכשיו הוא מתרוצץ בבית" הוא אמר
"הוא מאושר שחזרת" אמרתי
"נכון, אבל לא ראיתי אותו אף פעם ככה" הוא אמר
"מה זאת אומרת?" שאלתי
"הוא שקט כזה, הוא תמיד נראה לי עצוב או משהו" הוא אמר
"באמת?!הוא היה דווקא בסדר גמור" אמרתי
"אולי את גורמת לו לאושר..כמו שאת גורמת לי" הוא הצמיד אותי אליו
"אולי.." נישקתי אותו
"תראי אותו" הוא צחק כשראה את ספייק יושב ומסתכל עלינו
"חחחחחחח בוא לכאן ספייק" הרמתי אותו
"הוא התגעגע אליך!תפנק אותו!" אמרתי והבאתי אותו לסבסטיאן
"הוא יכול לחכות...אני רוצה לפנק אותך קצת" הוא הניח אותו על הספה ונצמד אליי כשהוא מחזיק בי בגב
"חודש לא ראיתי אותך ואני כמעט התחרפנתי...כמה התגעגעתי אליך" הוא אמר
"אתה יודע שעוד שבועיים יש לנו חצי שנה?" שאלתי אותו
"בטח שאני יודע...אני סופר את הימים, אבל טכנית זה יהיה 3 שנים וחצי שאנחנו כבר יחד, אני לא מאמין כמה שהתגעגעתי אליך!" הוא אמר שוב
"אבל עכשיו אני מולך" אמרתי
"נכון.."
"ואתה לא עושה כלום" אמרתי כדי להתגרות בו
"כלום אה..??" הוא נישק אותי ארוכות
"בואי נעלה לחדר שלי" הוא משך אותי למעלה
התנשקנו על המיטה שלו
פתאום ספייק ככנס לחדר והשמיע קולות בכי
"תראה אותו, הוא מקנא" אמרתי וצחקתי
"אני לא יוותר לו....ספייקי, אתה נשאר בחוץ לכמה זמן...יש לנו עניינים של גדולים.." הוא הוציא אותו וסגר את הדלת
"אתה אכזר!" אמרתי לו
"מה לעשות...שלא יפריע לי כשאני מנשק אותך.." הוא אמר
"אבל.." הוא נישק אותי
.
.
.
התעוררתי בחדר של סבסטיאן
"בוקר טוב" הוא אמר לי
"בוקר" פיהקתי
"מה להכין לארוחת בוקר?" הוא שאל
"מה..?" הייתי עדין ישנונית
"אני מת מרעב, מה להכין?" הוא שאל
"חכה, עוד לא התעוררתי..." אמרתי ושפשפתי את העיניים שלי
"רוצה שאני יעיר אותך??" הוא שאל
הוא התקרב לדגדג אותי
"לא!אני התעוררתי...!רואה.."
פתחתי את הדלת, וספייק היה מחוץ לדלת
"מה..נשארת פה עד עכשיו?!" הרמתי אותו
"תביאי אותו קצת..התגעגעתי לקטנצ'יק הזה"
הבאתי אותו לסבסטיאן
"סוף, סוף אתה מראה לו אהבה!"
"מה זאת אומרת סוף, סוף?!תמיד הראתי לו שאני מת עליו" הוא אמר ונישק אותו באף
"וואי...אני צריכה לעוף הביתה, אמרתי לאבא שלי שאני חוזרת אתמול" נזכרתי
"שיר...?"
"מה?"
"אני לא יודע אם תסכימי או לא, אבל אני ייקח סיכון"
"מה?" שאלתי
"את רוצה לעבר לגור איתי?"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
