פרק 22- עונה שנייה
כל החששות, מהפעם הקודמת
כל העצבות, מהפעם הקודמת
כל הטעויות, מהפעם הקודמת
הכל חוזר אליי...ובגלל משפט אחד קצר
"מ...ה..?" הצלחתי להוציא מפה
"אני יודע שפעם שעברה..לא נגמרה הכי טוב, אבל את לא יכולה לומר שלא היה לנו טוב יחד. אני מוכן לנסות שוב, אני מוכן לנסות כמה פעמים שרק צריך"
"סבסטיאן אנחנו רק חצי שנה יחד...אני.."
"נכון, אנחנו רק חצי שנה אבל אני מרגיש שאנחנו יותר מרק חצי שנה...אני לא יודע איך את מרגישה אבל אני ממש רוצה שננסה שוב, אני יודע שהפעם זה יצליח" הוא אמר
"אני לא יודעת מה להגיד.." אמרתי
"את לא צריכה להגיד כלום" הוא נישק אותי "פשוט תחשבי על זה...בסדר?"
"אוקי" אמרתי
כשהלכתי מסבסטיאן ישר נסעתי הביתה
"שיר?" אמא שלי קראה לי
"כן?"
"דוני חיפש אותך...הוא אמר שתתקשרי אליו מחר"
"אוקי"
למחרת כשהתעוררתי נסעתי לדוני
"הופה, אחותי..החלטת לקפוץ לביקור אה?" דוני פתח את הדלת
"התגעגעתי אליך אח שלי" חיבקתי אותו
"מה קורה?" הוא שאל ונראה טוב, טוב מאוד
"קרה משהו? אתה נראה מאושר כזה.." שאלתי
"כן!את לא תאמיני למה שקרה!" הוא אמר
"נו ספר לי..!"
"יש לי מסעדה!" הוא אמר
"מה?" לא הבנתי
"כן!!!!מנהל המסעדה שעבדתי פה התפטר...ואני עבדתי הרי כעוזר שלו...וגם הייתי מבשל, הוא נתן לי את הפיקוד על המסעדה!!!" הוא אמר בהתרגשות
"אני...אני לא מאמינה!!! ואווו! זה מדהים!!!!!!" בירכתי אותו
"כן..ואני גם רוצה לשאול אותך עוד משהו" הוא אמר
"דבר"
"בתור מנהל של המסעדה המצליחה ביותר בעיר הזו, אני מציע לך עבודה" הוא אמר
"מה?!?!?!" כמעט צעקתי
"כן..." הוא אמר
"אבל מה לי ולמסעדות??" שאלתי
"דבר ראשון את אוכלת בהן הרבה..דבר שני, נהיית ממש טובה בבישול" הוא אמר
"כן?מאיפה לך?" שאלתי
"אמא ואבא אמרו לי שאת מכינה מאכלים של גן עדן בבית...ואני מאמין להם..חוץ מזה, אני לימדתי אותך לבשל, את לא יכולה להיות גרועה"
"ואו!תודה על הנימוק המפורט!" אמרתי
"נו..בקיצור...את רוצה או לא?" הוא שאל
"אבל אני לא יודעת איך עובדים במסעדות..מה עושים..איך..."
"אני ילמד אותך הכל.." הוא אמר לי
"כנראה שהגורל שלי זה לעבוד איתך.."
"לא סתם לעבוד איתי..אלא במסעדה!"
"בסדר...מתי אני יתחיל?" שאלתי
"את האמת, מתי שבא לך" הוא אמר
"חודש הבא?" שאלתי
"למה?" הוא שאל
"כי אני נוסעת איתם מחר!שכחת?עוד סבב הופעות"
"אה...אז אחלה.."
"טוב, אז..שיהיה" אמרתי
"טוב אני חייב לטוס למסעדה, רוצה לבוא איתי לראות איך המקום עובד?" הוא אמר
"יאלה"
נסעתי איתו למסעדה
הסתכלתי במשך 3 שעות על הלך העניינים שם, ואז נסעתי למירי,
בהפתעה ארן היה אצלה
"היי חבר'ה!" צעקתי, הם יצאו מהחדר ונראו מוזר
"הי.." הם אמרו טיפה בחשש
"תירגעו, כאילו אני לא יודעת על הרומן שלכם, מפגרים" אמרתי
"מה?!" מירי שאלה
"יקירתי..תזכירי לי ממתי אני מכירה אותך?כיתה א'?גן חובה?אה לא!מהפעוטון! את יודעת כמה זמן זה?!20 שנים לעזאזל!!" אמרתי לה
"ומה איתי?" ארן שאל
"אתה פשוט שקוף" אמרתי
"למה את מריחה כמו מטבח?" מירי שאלה
"אל תשנו נושא!מתי חשבתם לספר לי?" שאלתי
"מתישהו...את עכשיו ממש עסוקה, ובקושי איתנו" ארן אמר
"מה זאת אומרת??" שאלתי
"את כל הזמן איתם" ארן אמר "או עם סבסטיאן..."
"או עם עדי" מירי הוסיפה
"אז מה אם אני מבלה איתם הרבה.." אמרתי
"ממש הרבה, את בקושי איתנו, אין לך זמן אלינו בכלל" הוא אמר
"אני לא חושבת שאתם צודקים, הייתי איתם הרבה בזמן האחרון בגלל ההופעות"
"וגם עוד חודש אתם נוסעים שוב?" מירי שאלה
"כן" אמרתי
"נו כמובן!" היא אמרה
"מה?!" שאלתי
"עזבי" היא אמרה
"לא תגידי לי.." ביקשתי
"כשאני מתקשרת אליך את תמיד עם עדי, או עם דיויד, או פייר, או עם סבסטיאן" היא אמרה
"אבל.." ניסיתי לדבר
"ו..לא יודעת, את פשוט נעלמת" היא אמרה
"אבל באתי עכשיו.." אמרתי
"למה באת?" ארן שאל
"אני צריכה את העזרה שלכם" אמרתי
"במה?" הם שאלו
"סבסטיאן הציע לי לעבור לגור איתו, שוב.."
"נו ברור שזה קשור אליו!" מירי אמרה
"מה זאת אומרת??" שאלתי
"שזה תמיד קשור אליו איכשהו!" מירי אמרה
"זה לא נכון.." אמרתי
"זה כן...כל התקופה שהיית בדיכאון היינו רוב הזמן יחד, ותמיד בכית על סבסטיאן.."
"כי הייתי צריכה אותך" אמרתי
"ועכשיו?" היא שאלה "עכשיו את איתו..!ומה איתי?שכחת ממני.." היא אמרה
"כי.." היא קטע אותי שוב
"כי את כבר לא צריכה אותי!את איתו...מה אני בשבילך כבר? כלום!" היא אמרה
"מה את אומרת??שניצלתי אותך??" הופתעתי
"כן..שיר, אולי לא שמת לב, אבל ככה אני מרגישה, ועכשיו, התרחקנו, ואת באה רק כשאת צריכה את העזרה שלי!וגם זה על סבסטיאן" היא אמרה
"אולי זו באמת הייתה טעות לבוא אליך" אמרתי והלכתי.
פרק 23- עונה שנייה
"אני מניחה שזו באמת הייתה טעות לבוא אליך" אמרתי והלכתי ממירי כשתחושת מועקה עצומה בלב שלי.
נסעתי לעדי
"היי שיר" היא פתחה את הדלת
"מה קורה?" חיבקתי אותה
"היי גם לך!" פייר אמר מהסלון
"היי..מה קורה אצלכם?" שאלתי
"הכל מעולה" פייר אמר
"אני...אני צריכה עצה שלכם" אמרתי
"אני אומר שכן" פייר אמר
"עוד לא שאלתי כלום" הופתעתי
"סבס סיפר לי...שאלתי את עצמי מתי תבואי" הוא צחק
"מה...אבל...אני..."
"כן, תעברי...את יודעת כמה זמן הוא כבר מתלבט אם לשאול אותך?!כל פעם אחרי שאת אצלו הוא מתקשר אליי וכועס על עצמו שהוא לא היעז לשאול אותך" הוא אמרתי
"אבל.."
"תראי, מה כבר יכול לקרות?הדבר הכי גרוע כבר מאחוריכם..חוץ מזה, זה יהיה כמו לפני שנים, את תהיי יותר אצלו מאשר בבית שלך, אז תעברי וזהו"
"הוא משלם לך לעשות את זה?" שאלתי
"אם כן הוא לא שילם לי משכורת חצי שנה כבר" הוא צחק
"נו..אז את עוברת?" עדי שאלה
"אני מניחה שכן" אמרתי
"מעולה...אם ככה אז לכי כבר ספרי להורים שלך...ולמירי ולארן" פייר אמר
"אמ...יש בעיה קטנה" אמרתי
"מה הבעיה?" עדי שאלה
"רבתי עם ארן ומירי" אמרתי
"בסדר..לכי ספרי להם ותשלימו בדרך" עדי אמרה
"אני מתכוונת שממש רבנו, לפני שעה הייתי אצלם, ואני לא חושבת שנשלים, היא אמרה לי דברים מגעילים" אמרתי
"מה?!מה כבר קרה??" עדי שאלה
"באתי אליה, וכשהגעתי ראיתי אותה ואת ארן יחד, כאילו..כזוג, וזה לא הפתיע אותי..כי ידעתי מזה, אני הרי מכירה אותם, ואמרתי להם שאני יודעת ממזמן ושתהיתי באמת מתי הם יספרו לי, הם אמרו שהם ניסו וזה כאילו לא עניין אותי, שאני אגואיסטית ושאני באה אליהם רק כשאני צריכה אותם..ומירי אמרה לי שהיא מרגישה שניצלתי אותה, שהיא חושבת שאני נצלנית פשוט, אז הלכתי משם" סיימתי
"מה זה השטויות האלה?!כבר עברתם את הגיל המטומטם הזה!לכי תשלימי איתם!" פייר אמר
"אני לא יכולה! מה שהם אמרו פגע בי..מאוד" אמרתי
"גם הם נפגעו ממך בדרך כלשהי נכון?עכשיו לכו תמצאו משהו אחר לריב עליו"
"נראה" אמרתי ויצאתי "בכל מקרה, תודה על העזרה"
"ביי" עדי ופייר אמרו
השעה הייתה שעת ערב מאוחרת, הייתי צריכה קצת שקט, לחשוב טיפה, לים אני לא ילך, ואין מקום אחר, לגבעה אני ילך אולי מחר, עכשיו אני רוצה לישון, לנוח.
למחרת סבסטיאן רצה שאני יבוא אליו
ספייק רץ אליי ישר כשנכנסתי בשער
"אפילו הוא התגעגע אליך" סבסטיאן אמר
"היי ספייקי..." הרמתי אותו
"הוא נהיה פתאום כבד" סבסטיאן אמר
"הוא גודל.." אמרתי
"את יודעת את יכולה להניח אותו בצד" הוא אמר
הנחתי את ספייק ונישקתי את סבסטיאן
"יאלה בואי ניכנס"
נכנסנו וישבנו מחובקים בספה
"עוד שבוע זה יום ההולדת של פייר את זוכרת?" סבסטיאן שאל אותי
"מה?!אני לא מאמינה ששכחתי מזה!די..הוא עושה משהו?" שאלתי
"הוא לא אמר לנו כלום"
"מה זאת אומרת?!אבל זה יום ההולדת שלו..אתם לא יכולים לארגן מסיבה או משהו?" שאלתי
"ננסה.."
"אה וסתם שאלה..מה נעשה עם ספייק כשנהיה בהופעות שלכם?" שאלתי
"הוא יהיה אצל ההורים שלי" הוא אמר
"מה כבר ארגנת איתם את הדברים?" שאלתי
"כן...כל פעם שניסע הוא ישאר אצלם" הוא אמר
"אה..אז בכיף" אמרתי
"ואז זוכרת ששבוע אחרי יום ההולדת של פייר זה חצי שנה שלנו??" הוא שאל
"בטח!" אמרתי
צלצלו בפעמון
ספייק כנראה היה עייף מדי כי הוא לא נבח כשהפעמון צלצל
סבסטיאן פתח את הדלת ודיויד נכנס לסלון, ספייק הבחין בו והתחיל לנבוח ולקפץ סביבו
"אההה!!!" דיויד נבהל וקפץ לספה, אני וסבסטיאן התחלנו לצחוק
"תירגע" אמרתי לדיויד וצחקתי
"איך הוא נבהל" סבסטיאן צחק
"חחחחחחח ווי דיויד הכל בסדר?" שאלתי אותו
"מה זה?!" הוא הצביע על ספייק שעכשיו קפץ על הספה והתקרב אליו
"זה ספייק" הרמתי את ספייק מהספה והחזקתי אותו
"הוא עשתה לי הפתעה" סבסטיאן אמר
"איזו הפתעה...ולא חשבת לספר לנו?" דיויד שאל
"לא סיפרת להם בכלל?" שאלתי מופתעת
"לא יצא לי ממש" הוא אמר
"טוב אני מניח שנצטרך לעשות לו היכרות איתך.." הבאתי את ספייק לדיויד
"אם הוא מלקק לי את האף איזה מן סימן זה?" דיויד שאל וניסה להרחיק את הלשון של ספייק מהאף שלו
"שהוא רוצה לנשוך אותך" אמרתי
"מה?!" הוא הרחיק אותו עוד יותר
"בצחוק...זה סימן שמצאת חן בעיניו" אמרתי
"אה..אז בסדר"
"אז מה קורה דיויד?הכל בסדר?" סבסטיאן שאל אותו
"הכל מעולה..באתי לביקור, אם זה לא מפריע"
"לא, מה פתאום" סבסטיאן אמר
"טוב את האמת אני בדילמה..אתה זוכר שיש לפייר עוד שבוע יום הולדת?" הוא שאל
"בטח שאני זוכר" סבסטיאן אמר
"אני לא יודע מה לקנות לו!" דיויד אמר
"בדיוק חשבנו על זה כשבאת" אמרתי
"אז בואו נחשוב יחד!" דיויד אמר בציניות
"דיויד!" סבסטיאן הביא לו צ'פחה לראש
"אוקי בסדר...אבל הצלחתם לפחות לחשוב על משהו?" הוא שאל
"לא ממש..." סבסטיאן אמר
"ואי אז צריך לחשוב מהר.." דיויד שאל
"טוב תקשיבו, אני ינסה לחשוב על משהו, אני הולך לדבר עכשיו עם ג'ף..נראה אם יש לו רעיון, ונדבר כבר" הוא אמר
"אוקי"
הוא הלך
"סוף סוף!" סבסטיאן אמר
"מה?!" הופתעתי, ממתי הוא לא סובל את דיויד?
"להיות אתך לבד!" הוא הצמיד אותי אליו, אוקי, לפחות זה לא קשור בדיויד
אבל אז ספייק נבח
"בואי נעלה לחדר" הוא משך אותי למעלה
"אנחנו...שוב...משאירים...אותו...בחוץ" השחלתי בין נשיקה לנשיקה
"אז מה, אני מתחרפן כי לא ראיתי אותך המון זמן ואכפת לך מספייק?" הוא עשה פרצוף נעלב והפסיק לנשק אותי
"לא, לא, דיי..אל תעצור" משכתי אותו ונישקתי אותו
"ידעתי שאת גם לא תוכלי להתאפק" הוא אמר וצחק
"דיי לצחוק אני מנסה לנשק אותך!" אמרתי ונשכבתי מעליו במיטה.
.
.
.
התעוררת למחרת בשעה 11
שפשפתי את העיניים ופיהקתי, סבסטיאן לא בחדר.
לבשתי מכנסון וגופיה וירדתי לסלון
"אתה פה?" שאלתי
הוא נכנס לפתע מהדלת
"התעוררת, בוקר טוב" הוא נישק אותי
"איפה היית?" שאלתי
"במחסן.." הוא אמר
ספייק נכנס לפתע גם מהדלת
"שמעתי רעשים מהמחסן...אז התעוררתי, יצאתי לראות מה קורה שם וזה היה ספייק...שהחליט לשחק עם הגיטרה שלי" הוא אמר
"מה הוא עשה לגיטרה?" שאלתי
"הגיטרה בסדר..אבל אני לא חושב שספייק יכנס למחסן שוב" הוא אמר וצחק
פיהקתי
"את עייפה?" הוא שאל אותי
"בוא נלך לים" אמרתי
"מה?" הוא שאל
"כן..בוא נלך לים" אמרתי
"יש לך פה בגד ים בכלל?" הוא שאל
"לא...לא ניכנס למים" אמרתי
"אוקי, אין לי בעיה"
"ונביא את ספייק" אמרתי
"אני חושב שהוא לא יתנגד"
נסענו לים, רצנו עם ספייק לאורך החוף
"תראי אותו" סבסטיאן אמר לי אחרי שהוא קפץ עליו
"אני מציעה לך להיזהר כי כשהוא יגדל הוא יפיל אותך" אמרתי וצחקתי
"ספייקי!בוא לפה" סבסטיאן התחיל לרוץ
ספייק רץ אחריו
פייר התקשר אליי
"מה קורה?" הוא שאל
"הכל מעולה" אמרתי
"איפה אתם מסתובבים?" הוא שאל
"אנחנו בים" אמרתי
"במאי??" שמעתי את דיויד ברקע
"עזבי אותו " פייר אמר "אנחנו יוצאים היום לאיזה מועדון..תהיו אצלי ב9" הוא אמר
"אוקי" אמרתי "נתראה ביי"
"ביי"
"סבסטיאן!!!" צעקתי, הם כנראה התרחקו
תוך כמה דקות הם הגיעו אליי
"לאן נעלמת?" הוא שאל אותי
"יוצאים היום, אצל פייר ב9" אמרתי
"למועדון?" הוא שאל
"כן.." אמרתי
"אולי תשני אצלי היום?" הוא שאל
"כבר ישנתי אצלך אתמול" אמרתי
"כן..בקשר לזה...את זוכרת שאת צריכה עוד להחזיר לי תשובה?" הוא שאל
ברור שאני זוכרת שאני צריכה להודיע לך אם אני עוברת לגור איתך!אבל אני צריכה להחליט איך אני מודיעה להורים שלי!
"בטח שאני זוכרת..." אמרתי "אני פשוט צריכה להודיע להורים שלי..אני לא יודעת איך הם ייקחו את זה" אמרתי
"את כבר מספיק גדולה" הוא אמר
"אני יודעת...אני מבטיחה שאני ידבר עם אמא שלי היום..אחרי שאני ידבר איתה העניין עם אבא שלי לא ידאיג אותי כבר" אמרתי
"אוקי"
נסעתי הביתה, אני צריכה להתארגן ואז אני יפגוש את סבסטיאן אצל פייר
"איפה היית?" אבא שלי שאל אותי כשנכנסתי הביתה
"אצל סבסטיאן" אמרתי
"מאתמול?" הוא שאל
"כן.."
"חזרתם?" הוא שאל
"כן.."
"אוקי" הוא אמר
"אממ...אמא, אבא, אני צריכה לדבר איתכם"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
