פול גז בניוטרל. |
| 7/2007
כבר חודש חדש.
בכלל לא הרגשתי את זה. ככה עבר כמעט חודש שלם בלי שכתבתי פה אף לא מילה אחת!
אז נגמר בצפר. זהו. הרומן שלי עם בצפר דרור הגיע לקיצו.
עם כמה שחיכיתי לזה, יש בזה משהו עצוב. כי בכל זאת הייתי שם ארבע שנים, כל החברים שלי שם, ואפילו שאני שונאת אותו, יש איזה הרגשה חופשית של בית. שאני יכולה לעשות מה שאני רוצה וזה יהיה לגיטימי, ואני יכולה לעשות בלאגן ואני יכולה לא כי זה הבית שלי.
ואני גם קצת מפחדת שהדמוקרטי לא יענה על הציפיות. ואז באמת אין לי מושג מה אני אעשה. אני מקווה שיהיה בסדר בכל מקרה.
אני צריכה להחליט אם לנסוע לפולין. אני לא יודעת. זה לא ממש מתאים לי. בטח ירגיז אותי. לא יודעת. אין לי כוח לחשוב על זה בכלל.
בכלל אין לי מה לכתוב. המוח שלי ריק ממחשבות בצורה מדאיגה. וגם יכולת הריכוז שלי לא בשיא.
[הכל בגלל הקיץ!]
אז הימים עוברים להם, ויש לי מצבי רוח הפכפכים, כמו תמיד.
ואני צריכה לסדר את החדר.
לפעמים זה נחמד, מזכך כזה. כי בכל זאת, כרגע גם פיזית אני חייה בבלאגן.
לפחות שהחדר יהיה מסודר, לא?
וגם כשאני מסדרת, אני תמיד מוצאת המון דברים ישנים וקוראת או מסתכלת וזה נחמד לי. לא יודעת, אני די נוסטלגית.
ואז אני שמה לי מוזיקה מהתיקייה הישנה שלי, שהיא באמת ישנה, וכל השירים שם מזכירים לי.
או מדיסק ישן, שכל שיר שם מזכיר לי מקום מדוייק בדרך להוד השרון בבוקר.
אז אני אוהבת את זה. להסתובב לאיטי בחדר הבלתי אפשרי הזה, ולהשכב על המיטה המבולגנת עם איזה משהו שכתבתי בכיתה ה', ואני פשוט זוכרת את זה כלכך טוב, ואז להסתובב על המיטה ולראות את מה שכתבתי על הקיר בקטןקטן, באיזה התקף עצבים ובכי כזה או אחר.
אז אני אסדר. הוא יתבלגן די מהר ואני אנטוש אותו לעוד כמה חודשים, אבל זה כל היופי.
[איזה מוזר זה לגלות שאני עדיין יודעת מילים של שירים שנורא אהבתי בכיתה ז', ומפאת הבושה אני אפילו לא אגיד איזה שירים אלו.]
בכל מקרה, ימים מוזרים עוברים עלי.
כמו תמיד, אני מניחה.
יחסית לאורך של הפוסט הזה, הוא לוקח לי ממש הרבה זמן.
לאיודעת. אני אוהבת לקחת את הזמן.
אבל רק שתעריכו את זה!
כי אני משקיעה.
או משהו.
בא לי לגדל צמחים. פרחים. או סתם צמחים. אולי אני אנקה גם את המרפסת שלי ואגדל שם צמחים. זה יכול להיות נחמד.
אולי אפילו משהו אכיל. לא יודעת איזה דברים אכילים יכולים לצמוח בעציץ, אבל לפתוח את החלון ולקחת לי איזה ירק נשמע טוב.
או שירקות אפשר לגדל בחצר.
מה אני מבינה בזה כבר.
אז אני מניחה שאני אלך להתחיל לסדר את החדר. למרות שאני אוהבת להתחיל בבוקר ועכשיו כבר צהריים ולא נראלי שאני אסיים עד הערב, ואני אוהבת לסיים הכל ביום אחד, אבל לא נורא, נשתדל.
[ואי, ממש לא אמרתי כלום בפוסט הזה. הראש שלי לא עד כדי כך ריק.]
המשך יום נעים.
| |
| כינוי:
cookie dough.
בת: 21
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
