מי צריך ילדה שאף פעם לא מדברת...שעיניה צבועות בעפרון שחור,שנמצאת כל הזמן בחדרה..אוכלת פעם בשנה...ולא אוהבת לצאת?...

אפילו סבתא שלה חשבה כך.

עכשיו היא חושבת על בית יתומים מתאים כדי לשים את הילדה...בכל מקרה אם היא לא מוציאה עלייה הרבה..אז זה עוד יותר טוב,התקציב של בית יתומים מתאים

אמיי לי...ישבה בחדרה על מיטתה וציירה יער,הוא היה חשוך...הוא מת..והוא היה מלא במתים...זהו בית קברות.

כשהיא ציירה היא נראתה מאוד קשורה לזה,היא לא עזבה את העפרון וכמעט בכלל לא השתמשה במוחק.

***

"אני בטוחה שאפשר למצוא לילדה הזאת בית יתומים,אני לא מבקשת משהו יוקרתי או מנזר של רק בנות...נסתפק במשהו פשוט".

דיברה סבתא שלה אם אחד העובדיה מהבית.

"טוב גברתי אם את חושבת כך,ולדעתך זאת ההחלטה הכי טובה בשביל הילדה,אפשר לשלוח אותה אפילו היום".

הם עשו טובה שדיברו בכלל...נכון שזה עדיף לילדה וזה באמת לטובתה...והיא נורא תשמח.

גב' לינדה ישבה על כורסתה לקחה לגימה מהקפה של בוקר והסתכלה על ליאו.

"ובכן...תקרא לאיימי"..היא ביקשה ממנו...הוא ישר הסתובב ויצא מהחדר האורחים.

בזמן הזה איימי לי ישבה על מיטתה וחידדה את העיפרון,כמובן שלא בדיוק היו לה זכויות בבית הזה או כיבוד ולכן ליאו אפילו לא דפק בדלת ונכנס כאילו זה היה  חדרו.

איימי הרימה את ראשה והסתכלה לתוך עיניו,היא שתקה וחיכתה שהוא יגיד לה משהו.

"איימי גב' לינדה רוצה לראות אותך,תזדרזי לרדת למטה..היא בחדר האורחים"

הוא יצא וסגר אחריו את הדלת

איימי לי קמה, לקחה את כל הציורים שלה את העפרונות..ושמה מתחת לכרית,היא הסתכלה במראה ובדקה אם האיפור לא נמחק או נמרח...היא סידרה אותו בשביל לא לשמוע על הבוקר נאומים...סידרה את השיער....הלוואי ואני אלך מהבית הזה כבר,הלוואי והיא מצאה לי מקום אחר לחיות בו,רק לא פה...חשבה איימי...היא לא דיברה אבל היא חשבה לפחות..זה.

הסתכלה על הכרית שלה בפעם האחרונה לפני שיצאה,סגרה את הדלת וירדה במדרגות...המ..חדר האורחים זה שם או שם..??היא שאלה את עצמה בזמן שמצביעה לעצמה באצבע לצד ימין ואז לצד שמאל...היה ריח של סיגריות...והוא בא בכלל מצד אחר...היא הלכה בעקבותיו והגיע לחדר אורחים...מה שבאמת מוזר שלינדה  לא מרשה לאף אחד לעשן בתוך הבית..אבל בעצמה היא כמובן עושה כל מה שבא לה..היא פתחה את הדלת,ונכנסה לתוך החדר...לינדה הסתכלה עליה...

"בוקר טוב ילדה...גם היום את ללא מצב רוח?"

גם היום?...כאילו היא מכירה אותי שהיא מדברת על מצבי הרוח שלי

  להתעלם ממנה היא לא יכולה...זה דין מוות...לכן היא חייבת להמציא משהו,שהוא לא בדיוק ענינייה אבל זה גם יהיה הגיוני.

"לא סבתא דווקא היום המצב רוח שלי נורא טוב"

היא התחרטה שאמרה את זה,היא חייכה עלייה כאילו הן חברות טובות.

"יופי אני שמחה,כי תמיד דברים חדשים מתחילים אם מצב רוח טוב,ואגב...אל תקריאי לי סבתא,אני לינדה"