איזה סופ"שים עלובים היו לי בשבועיים האחרונים, לא להאמין פשוט.
כל הזמן יוצא לי להיות רק בבית, או סתם בחוץ ולהשתעמם.
זה כ''כ מדכא שאני לא מכירה פה מקומות לצאת אליהם,
מקומות שיהיו יותר מעניינים מסתם לשבת בחוץ בקור המעצבן הזה!
או לפחות שיהיה מצחיק ביציאות, גם זה לא קורה בזמן האחרון, אוף.
לפחות כנראה ששבוע הבא יהיה לי סופ"ש מעניין,
כי אני מתכוונת לנסוע לחברות שלי באריאל, חברות שלא ראיתי כבר המווווווווון זמן.
ואולי גם על הדרך לנסוע לאיזה מסיבה בת''א, נקווה שזה יצא לפועל. 
בזמן האחרון אני גם מרגישה שהראש שלי נורא ריק,
אני שונאת להעביר את הימים שלי בלעשות כלום.
ככה זה שהראש ריק ממחשבות, מהתעסקויות, מאהבה
ובכלל, אהבה... כבר שחכתי מה זה.
אני לא בטוחה שבכלל יצא לי להרגיש מה זה אהבה,
כי עכשיו שאני מסתכלת אחורה, אני לא בטוחה שזה בכלל היה זה.
אבל עדיין, אני נורא מתגעגעת להרגשה הזאת,
של הפרפרים בבטן, של הגעגועים לבן אדם, לציפיות ולהכל בעצם.
כמו שזה נראה כרגע, אין גם שום דבר באופק, איזה דיכאון!
בכל מקרה, עד כמה שזה מבאס, צריך לחכות,
כי אני יודעת טוב מאוד שזה בא ברגעים שהכי לא מצפים להם, אז אין לי מה לעשות בנידון.
אני מקווה שלכם יש אהבה, כמה כייף למי שחווה את זה עכשיו,
אני נורא צריכה את זה.