ברגע זה ממש בא לי לסלק מהמפה כמה נקודות סוררות. תקראו לזה התנתקות בגרסא הנחושה והלא רגישה. תקראו לזה טרנספר אלגנטי של כמה אנשים ממש, אבל ממש, מעוררי הקאה בלתי רצונית , שמן הראוי לשלח לאזור בים שמזוהם ממיטב הרעלים. סתם ככה כי אני רעה ואלימה מטבעי, בדיוק כמו שאר בני האדם. גם לי מותר.
אם עוד פעם אחת, אחת ויחידה, מישהו צבוע, מרושע, מניפולטיבי, מתייפף, מתחנן, אובססיבי, קנאי, חסר רגישות וחולני להחריד עומד בדרכי - אני ממש, אבל ממש, לא מרחמת.
נגמרו הימים הטובים...
ומי שחושב שהוא קצת כזה, שיפנים שמדובר בו.
הרהור לפני השינה: לפעמים אני חושבת, שהכול יכל להיות אחרת, אם הייתי קצת פחות אני. קצת מישהי אחרת. או מינימום: אם לפני כמה חודשים הייתי מוציאה את עצמי מהמיטה, שמה על עצמי משהו ויוצאת מהבית בעשר בלילה באמצע השבוע כשיש לי צבא למחרת. מה כבר היה קורה? אז מה אם הייתי קצת יותר עייפה למחרת? אולי לפחות הייתי מתעוררת עם חיוך, ולא מתמרמרת על זה עכשיו כמו סבתא שמשחזרת אירוע שהיה לפני 70 שנה בפרצוף חמוץ.
עכשיו אני רוצה להרוג מלא אנשים, וזה סתם אלים ולא בוגר מצדי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
