ביום רביעי הקרוב אבא ואני משכימים קום נורא מוקדם ונוסעים לתל אביבה, לחתום על חוזה שכירות שמן. כפי הנראה, אני הולכת לחלוק דירת סטודיו ברח' טאגור שנושק לאת"א עם סטודנטית שאני עדיין לא מכירה (לא, לא קרית אתא זרויית האימה, אלא קיצוריקו של אוניברסיטת תל אביב). עדיין לא ראיתי את הדירה, ויש בהחלט מצב שמדובר במחזה קשה לצפייה, אבל היא נמצאת במרחק חמש דקות הליכה צולעת של מישהי שנקעה את הרגל בשיעור ספינינג מהפקולטה לאמנויות והמחיר מצחיק יחסית למיקום האסטרטגי, אז אני חוטפת. ככה זה בעיר הכי צפופה ויקרה בארץ, צריך לחזור בתשובה על כל מטר רבוע פנוי, ועכשיו אני נחשפת לזה במלוא החיפאיות התמימה שלי.
כמו שאני מכירה את עצמי, אחרי יומיים אני חוזרת לחיפה עם הרים של כביסה, נזרקת על המיטה הנעימה שלי עם דלי של גלידת צ'אנקי מאנקי וחוזרת ליומיות ברכבת. עד כמה שכיף להיות עצמאי, בלי דין וחשבון לאף הורה, בלי ריבים, בלי טלוויזיה שבוקעת מהסלון בקולי קולות, בלי בעיות כשהחבר קופץ לביקור, עדיין פחות כיף כשלא באמת מרגישים כמו בבית, בלב המדינה, כשמתחת לחלון נוסעות מכוניות גם באמצע הלילה והכמה עצים שיש ברחוב לא ירוקים בהרבה מהצמחים מפלסטיק שנמכרים במחיר מבצע בהום סנטר. חוץ מזה, שזו פעם ראשונה שאני הולכת לגור לבד, ואני לא ממש יודעת מה עושים כשקולטים ג'וק חוצה את החדר או כשיש סתימה באמבטיה. או מה עושים כשממש כואבת הבטן ואבא לא נמצא באזור להכין לי את התה ציפורני חתול המשונה שלו. ובכלל, אין לי מושג בכל מיני מטלות בסיסיות, כמו: לקנות אוכל, להכין אותו, לנקות, לסדר וכל מיני דברים בסגנון. זה לא שאין לי באמת מושג, אני בכל זאת לא בטטה מוקרמת ומפונקת, אבל בין הלימודים לעבודה וללימודים חוזר חלילה אצטרך למצוא זמן גם לדברים שאני רגילה שיש הורים בשבילם.
כל מיני אנשים אומרים לי שהם רואים אותי מתקלקלת יופי בעיר הגדולה, הופכת להיות תל אביבית לכל דבר ועניין תוך חודש מרגע המעבר. מקסימום חודשיים. אני לא רואה איך זה קורה. כבר שירתתי שנתיים באזור הקריה, גרתי על חשבון משלם המסים באזור, הסתובבתי עם חבר'ה במקומות הבילוי השוקקים (מקס ברנר, עזריאלי וכאלה) ונשארתי אותה חיפאית לאורך כל הזמן. כזאת שהולכת לישון עם הוי.או.די בעשר בלילה ולא נכנסת לפיק אפ ברים בלי אישור הורים. וגם עם אישור (כי הם דווקא בעד שאני אמצא חתן עשיר בשנה הקרובה) אני לא הכי בעניין. אני יותר בקטע של טרו לאב וכל החרטא מעורר הקיא הבלתי נשלט הזה.
עכשיו אני קצת באי וודאות לגבי כל מה שהולך להיות, מה שאומר שאני מתנהגת כמו פולנייה לחוצה, שבמקרה גם צריכה לקבל מחזור השבוע, אבל זה כבר באמת טו מאץ אינפורמיישן. שלא יובן לא נכון - אני מאוד שמחה לעבור לתל אביב, אני הולכת ללמוד שם מה שאני הכי אוהבת - קולנוע, ואני מאמינה שזו הולכת להיות תקופה יפהפיה ושונה לחלוטין מקודמותיה. רק שיהיה קשה בהתחלה, או לפחות מאוד מוזר, ואני אקטר הרבה או שאמצא דרכים אחרות לשחרר את הקיטור, אולי אני פשוט אמצא לעצמי חבר חדש שיצטרך לספוג את כל מצבי הרוח שיהיו לי, ואם הוא יעמוד בזה בגבורה, ועדיין לא ירצה להיפרד בגלל זה, זו תהיה הוכחה ניצחת שהוא לא מחפש רק סקס.
אז תל אביב, הנה אני מגיעה, רק אל תברחי לשומקום, כן?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
