גן העדן של ילדות

איזה יום שמח לי היום. איזה יום? יום של שמש, ים, גלידה ובחור אחד שעושה לי נעים בלב. בלי כל הקיטש, או בעצם קצת עם, המון זמן לא היה לי כל כך כיף עם מישהו. כבר שכחתי עד כמה שזה יכול להיות מדהים ומשכר. למשך כמעט יום שלם הרגשתי שהזמן נעצר, שאני נמצאת ביקום אחר משולל עבודות ותרגילים להגשה, נטול לחץ עירוני, חסר דאגות בדבר התחממות כדור הארץ. ממש כמו במיוזיקל קלאסי, שום דבר מהעולם החיצוני לא חדר פנימה והעיב על הדיאלוג המקסים שהתפתח, ואף כמיטב הז'אנר לפני יומיים זייפנו על הבוקר עם הגיטרה ופצחנו במרתון שירי להקות צבאיות בדרך ליפו. לאבלי. בקרוב המופע החדש...

אולי הגיע הזמן שיקרה משהו טוב. לשם שינוי אתאהב בבחור שראוי לאהבה ממני, שלא יתפוס רגליים קרות בגלל שטויות, שהקרח יישבר ובבד בבד אמס כמו קרטיב לימון ביום שרבי. לא אטריד את עצמי בשאלות מסורבלות כמו מה עשיתי לא בסדר, האם שוב חזרתי על טעות טיפשית. בלי ויכוחים או ריבים, בלי דרמות מיותרות. בלי חשש להיות אני ולהגיד מה שבלבי. פשוט חמים ונעים.

אולי זה מה שקורה עכשיו. אמנם יש אופוזיציות בינאריות מובהקות, אבל גם יש אנומליה שעושה אותנו קצת שונים מאנשים אחרים ומאפשרת לנו להתחבר ולנווט ביניהם. בינתיים זה עובד ממש יפה. עדיין לא מצאתי אצלו פאקים שממש מוציאים אותי מדעתי. זה לא שלא מצאתי כאלה, הוא לא בדיוק טלית שעברה השרייה עם אבקת טייד, אבל הפאקים שמצאתי דווקא מוצאים חן בעיניי, מתקבלים בחינניות. אפילו לא אכפת לי שהוא יותר פולני ממני (תיזהרי לא להחליק/ ליפול/ לחטוף דלקת ריאות/ להפוך לצלי עוף בשמש). נראה לי שזה כבר סימן טוב.

ייתכן שלמדתי מטעויות העבר – לא למהר לשפוט כמו שופטי הדוגמניות, לא להתעצבן כמו נערה מתבגרת בשיא המחזור, לא להחמיר עם עצמי כמו דוסה מבני ברק, לא לעשות דרמה מכל דבר כיאה לכותבת טלנובלות ממורמרת ובעיקר, אבל בעיקר, לקבל בהבנה דברים שאני לא מבינה. ויש הרבה כאלה אצלו, אבל לפחות הוא מנסה להבין אותי, ודיי מצליח בכך, אז אין סיבה שלא אתאתגר גם (הממ, פועל קצת מוזר). נראה לי שהטעות העיקרית שלא כדאי לעשות שוב היא לחפש קאטצ'ים נחבאים, אלא פשוט להנות מכל רגע קסום ומתוק.

מקווה שיהיו לנו עוד כמה ימים כאלה, ואם אפשר, אז רק כאלה. עד כמה שזה פיירי טיילי, נראה לי שלפעמים מותר להיות אופטימיים. זה לא נאיבי או ילדותי או חסר טעם, זה פשוט משהו שקשה מאוד להיות.

הפעם יהיה טוב! לא יודעת למה, אבל אני יודעת...