I'd like to be myself for a little while.

יש לי יותר מדי חשק. זה מה שהרוסי שלי אמר. זה תפס אותי בהפתעה, לא הייתי מוכנה לזה. אחרי שהשתובבנו לנו כהרגלנו במשך אחר צהריים עצל אחד בשבת , והכל נראה לי דופק , נורמטיבי ורגיל לגמרי- הוא זרק את הפצצה הזו לאויר.

נדמה שהיה בקול שלו שמץ של חוסר סבלנות לדרישות הגופניות שלי, כאילו הבקשות שלי לספק אותו מעיקות עליו. 

"די, כואב לי כבר" הוא מרחיק את היד שלי מהאזור, "את לא רוצה לנוח קצת?".

לגעת בו מרגיש לי קרוב יותר. כשהוא חוזר לצבא לכל כך הרבה זמן אחר כך , אני שוקעת בזכרונות האלו של יד בין הרגליים שלי ,ראש מגיח מלמטה, 

איך הפנים שלו נראות במבט מלמעלה. איך זה מרגיש לשבת עליו. לרדת לו -  איך אני אוהבת את הקולות שהוא מפיק ואת הפרצופים שהוא עושה.

אני אוהבת כשהוא נהנה ונדמה שלו כבר נמאס.

שונאת מילים כמו אוהבת ומתגעגעת ,  אבל אני באמת.