I'd like to be myself for a little while.

אני יודעת שזה מוזר, אבל אלו הגבות. הן נותנות לו מן מסגרת כזו לפנים המוזרות שלו, ואני אוהבת אותו, אבל באמת יש לו פנים מוזרות. 

כשהראש שלי על הברכיים שלו והוא מסתכל עלי מלמעלה, כל שאני רואה זה את צורת הגבות המוגדרת היפה שלו ואת הריסים הארוכים שמסוככים על עיניים מעט מלוכסנות חומות. האף הנשרי הגדול שלו סוגר עלי כאילו אני טרף. כמו נשר, רק עם עיניים טובות. כמו צב, רק עם אף נשרי.

משחק הסרקסטיות הזה מתיש אותי, והסתרת הגעגועים קשה לי. חשבתי שמשחקי האגו נדחקים הצידה בשלב מסוים.