ממלכת החלומות שלי...

בשבוע שעבר בעודי מטיילת לי להנאתי במדרחוב הירושלמי, פנה אליי בחור חביב והתחיל איתי בצורה המקורית ביותר שנתקלתי בה.
כמו מרבית מהירושלמים - אני מגיעה למדרחוב ומסתובבת לי בין רחוב בן יהודה לבין רחוב יפו בערך אחת לשבוע, הרבה מה"סידורים" שאני עושה מתרחשים שם. בשבוע שעבר סיימתי את כל הסידורים והתחלתי לנוע לכיוון תחנת האוטובוס שלי כשאני יודעת שזה עניין של דקות ספורות עד שהאוטובוס שלי יגיע אליה. לפתע, עצר אותי בחור צעיר ואמר לי "סליחה, אני יכול לשאול שאלה?" ואני בתור בחורה שקשה לה מאוד להגיד 'לא' הסכמתי "תגידי, את עובדת פה באיזו חנות במדרחוב?" "לא, למה?" "כי פשוט יצא לי כמה פעמים בעבר לראות אותך ותהיתי אם את עובדת באיזור" גיחכתי לעצמי וחייכתי "פשוט, אני יושב מידי פעם ב'קפה רימון' או בקפה 'הלל' ויצא לי להבחין בך, אז הפעם אמרתי שאני חייב לדבר איתך". ניהלנו שיחה קצרה ביותר ואז קטעתי אותו בעדינות ואמרתי לו שיש לי אוטובוס להגיע אליו.

הוא ביקש טלפון, אמרתי לו שאני תפוסה, הוא ביקש להשאיר אצלי את המספר שלו, כתבתי.
ועכשיו אני תוהה - מה נותנת לגבר הידיעה שמספר הטלפון שלו נמצא אצל בחורה שסביר להניח שלא תשתמש בו? אני חושבת לעצמי שאפילו אם הייתי תוך כמה זמן נהיית "רווקה", לא הייתי מעזה להתקשר למישהו שניהלתי איתו שיחה חפוזה תקופת זמן קודם לכן מהחשש (הדי ודאי) שהוא לא זוכר מי אני... אם כך, מה יוצא לגבר מכך שהוא מחלק את המספר שלו למישהי אקראית ברחוב?
וסתם בלי שום קשר - אני כרגע עובדת קשה כדי לסיים את כל חובותיי הלימודיים לתואר. את הלימודים הסדירים כבר סיימתי, נותרו לי "רק" כמה עבודות להכין ולהגיש (מתוכן כמה סמינריוניות). אם יש צדיק שיכול להגיש עזרה (אפילו נפשית-רגשית-מנטלית) - אני אשמח  : ) 

בהצלחה לכולנו, והמשך שבוע מצוין.
(וכן, אני מתכננת לחזור ולכתוב בתדירות גבוהה יותר - זה פשוט לא כ"כ יוצא...)