כל פעם מתעוררים לי הספקות האלה לגביי התפקיד שוב ושוב,

כאילו... יכול להיות שהיה הרבה יותר טוב אם כן הייתצי בוחרת באופציה הקלה והייתי עושה יומיות.

בכל מקרה, את השיחה שרציתי לנהל עם הקצינה שלי אני אנהל כבר בשבוע הקרוב.

אני אשב, ואכין לעצמי נקודות- שלא אשכח שום דבר.

אני צריכה לעבוד על האסרטיביות שלי.

כי בלי זה דורכים ע ליי, בכל מקום שאני מגיעה אליו.

כי היא יודעת שממני היא יכולה להרשות לעצמה לבקש דברים שמהמשקית השנייה היא לא הייתה מעלה על דעתנה לבקש.

כך או כך, צריך לזכור שאת הדבר החשוב באמת יש לי- את החבר המקסים שלי.

שממלא אותי באושר, בטחון ויציבות.

אני מאושרת שיש לי אותו. וזה מה שחשוב.

כי מה שמסביב זה חרטה.

דברים הולכים ובאים, משתנים כל הזמן. 

והאהבה נשארת..