סתם מעבירה יום ועוד יום השחרור.

מין תקופה כזאת של בין לבין..

אתמול דיברתי עם אחת הבנות מהדירה,

והבנתי שבאמת קשה לי עם חברות שלי כי בשנה וחצי האחרונות,

חוויתי חוויה אחרת ושונה לגמריי ממה שכל אחת מהן עברה.

ולכן גם הראש שלי נפתח לכיוונים אחרים ולצורות מחשבה שונות,

ומעבר לזה שגם יש לי חבר כבר 7 חודשים.

בקיצור, אני במקום אחר לגמריי מהן.

וקצת קשה לי להשלים עם זה שחברות זה דבר זמני ומתחלף.

כי זה באמת ככה כנראה..

אני מחפשת את השלווה ולא תמיד כל כך קל למצוא אותה.

אני לא מצליחה לחיות את ההווה. רק מחכה שדבקים יעברו, וחושבת על העבר.

אז איך משנים את זה? אני באמת לא יודעת.

ולכל אדם יש תחליף. ואני רואה את זה אצל חברות שלי.

הן מצאו מישהי אחרת שתצא איתן למסיבות וברים בימי שישי כשאני איתו,

זאת אומרת שאני לא כל כך מיוחדת עבורן כמו שהן הציגו את זה.

פשוט מילאתי איזה שהיא פונקציה.

ואנחנו עדיין שומרות על משהו שהוא כבר לא ממש רלוונטי,

וזה מרגיש לי צבוע וסתמי.

אבל אולי עוד כמה שבועות כשהוא יתחיל לסגור, זה יהיה שונה.

נחכה ונראה.