לה הוא עשה את זה וכבר חודש וחצי עבר ולא דיברנו על זה.
אני לא מבינה אותו בכלל. ואני לא רוצה ליזום אם הוא התחרט או משהו.
לה אין תקשורת? למה? אני כזאתי פחדנית.
ולמה דווקא אותי הוא נישק?
לאזל יש לו כ"כ הרבה ידידות. מה הוא מצא בי.
אני לא מוצאת בי כלום, אני מכוערת מבפנים ומבחוץ. אני לא הייתי עושה את זה.
הנאדם כמעט לא מכיר אותי, יצא לנו לדבר קצת, לא יותר מזה.
אז בטוח שזה לא בגלל הפנימיות. אז למה? אם אני כ"כ מכוערת למה?
סמק אני שונאת את השנאה העצמית הזאתי אבל אין מה לעשות, לא מצליחה להשתלט על זה. כל פעם שאני מסתכלת במראה זה חוזר אליי.
אין לי ביטחון בגרוש וזה אחד הדברים שאני הכי שונאת בעצמי, אני יודעת שצריך להאמין בך וכל החרטה הזה, אבל אני לא מצליחה.
גם זה לא שאנשים "קרובים" תומכים ומפרגנים לי בזמן האחרון, אני לא יכולה לשתף אותם בדברים כאלה.
אני כל הזמן לבד, גם כשאני עם אנשים אני לבד. ודיי התרגלתי לזה כבר ממזמן, אבל הייתה תקופה יותר טובה. נעבור את זה.
זה לא שרע לי ממש ואני מראה את זה, כי אני מנסה להיות נחמדה לכולם כדי לא לפגוע באנשים, אבל הייתי רוצה מדי פעם שמישהו יראה שרע לי. גם אם אני לא ממש אומרת את זה.
אני פשוט מרגישה שאין מישהו שמבין אותי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: