הבלוג הזה.
כן,אני אשאר אנונימית..
וכאן אני אכתוב את הדברים שלי,
ואתם??תגיבו=]
המים האלה עמוקים מידי,
ואין ביכולתי לצלול לתוכם,
לא אוכל לגלות את כל מסתורייך
ולעזור לך לדלג על כל פחדייך.
כשדיברת אליי,
בתקווה שאני אנסה להבין,
החיוך המזויף שעלה על פנייך,
גרם לי לתהות אם בעצם
אני צריכה להאמין.
כל השבוע,
רק על זה חושבת
שפספסת את הרכבת
ושלעולם לא תוכל להעביר את הזמן לאחור
ולהגיד לדמעות לא לחזור.
ועכשיו כשאני מסתכלת דרך החלון
והגשם לא מפסיק לרדת
אני מבינה שעשיתי שטות
ושלא הייתי צריכה להגיד לך שאני אוהבת.
אני לא מוצאת את דרכי בין כל סימני השאלה
לא מצליחה לראות איפה זה נגמר,ואם זה באמת,
עשיתי הרבה שגיאות,
אבל אני בחיים לא אתחרט,
שהכנסתי אותך לחיי
כי לימדת אותי איך לאהוב,ולטעות.
כל השבוע,
רק על זה חושבת
שפספסת את הרכבת
ושלעולם לא תוכל להעביר את הזמן לאחור
ולהגיד לדמעות לא לחזור
להת'3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
