הם מזמזמים באוזנייך כמו צרצרים

אך את לא מנסה להעלים, להשתיק

רק בוהה בנקודה אקראית על קיר מתקלף

ועינייך זגוגיות כמו בובת ראווה

את לא שם

לא מוצאת את עצמך

לא מרגישה כלום

חיה באשליה שחייך מלבלבים

כשבעצם את נובלת

אינך יודעת כעס עצב או אכזבה

אינך מאוהבת מאושרת מצפה

רק בוהה רק תוהה

היא מנערת אותך ואת לא מגיבה

כמו תקועה בבועה

ולא מצליחה לצאת

האדישות תופסת משרישה ריקנות

ואת לא מצליחה להתעורר

צורחת ולא מרגישה שלחשת

בוכה ולא מרגישה ששתקת

בפנים ריקות מעבירה את ימייך

כאילו היו האחרונים