ההצלחה האמיתית

אוקיי,עכשיו יש לי פרו... *אושר*

אז אני אנסה להחליף עיצוב כל כמה זמן שלא יהיה משעמם

ואני אנסה לשים פרקים בקצב של כל יומיים שלוש

אולי אפילו כמעט כל יום

אני רק מחכה שיהיו יותר תגובות וכניסות

והקדשה לשלושת האחיות האבודות שלי XD

פיצ'י,איילוש,ואורני!!! D:

שנותנות לי מוטיבציה להמשיך,וקוראות את הפרקים שלי לפני כולם

בעיקר פיצ'י חחחח

וכמו ששמתם לב שמתי קצת פרטים עלי בצד עם תמונה

ואני אנסה לשים עוד פרטים בהמשך ולהחליף את רוב התמונות

אני עכשיו בשלבי חיפוש תמונות מהממות מבלוגים שונים

אז אם תראו תמונות שיש לכם בבלוג,ואם לקחתי אותו במקרה ממכם

תודיעו לי ואני אשים קרדיט,פשוט יש מלא בלוגים שלקחתי מהם תמונות חחח

ונעבור לפרק הנחשק XD

אחרי יומיים:

התעוררתי בבוקר עם צלצול הפלאפון.

"אוף..מי יכול להתקשר בשעה כזאת?רגע מה השעה?"

קמתי והסתכלתי בשעון,10 בבוקר.

'טוב,אולי זו שעה די טובה לקום,

בכל מקרה צריך להתרגל לקום יותר מוקדם'

ועניתי לפלאפון:

אני:"הלו?!" שאלתי בעניין לדעת מי זה יכול להיות עכשיו.

- :"שלום,מדברת ליבי טל?" שאלו בקול מהוסס.

אני:" כן,מי זה?" שאלתי קצת חוששת.

- :"אני רון מסוכנות זמרים מתחילים,

שמעתי אותך לפני יומיים שרה במועדון,

ותאמת ממש אהבתי את מה ששמעתי."

      אוקיי, עכשיו כבר לא ידעתי מה לחשוב.

אני:"תודה,אבל מה הסיבה שהתקשרת אלי?"

' מה הוא רוצה ממני?'

רון:"הייתי רוצה להחתים אותך על חוזה,

אם את רוצה להיות זמרת כמובן,

ולהציג את השירים שלך".

אני:"כ...כן.... בטח!" פה כמעט צווחתי משמחה,

לא האמנתי,זה כמו חלום שמתגשם!

רון:"יופי,אז בתור התחלה אני צריך לדעת

 כמה פרטים עליך,והכי חשוב,בת כמה את?"

אוהו,פה זו בטח תהיה בעיה...

אני:"בת 15,יש בעיה עם זה?"

רון:"כן,בערך... אני צריך אישור

 של ההורים שלך בשביל להחתים אותך על החוזה."

 ידעתי שמה שהוא יאמר,והתחלתי לדאוג...

מרוב עצבים התחלתי ללכת מצד לצד בחדר שלי.

אני:"אה.....אז אתה צריך את המספר שלהם?"

 שאלתי בחשש,ידעתי שהם בחיים לא ירשו,

במיוחד שעכשיו מתחילים ללמוד עוד שבועיים.

רון:"בטח,זה יכול להיות טוב בתור התחלה"

 והוא צחקק קצת.

אני:"אז... המספר הוא.............."

רון:אוקיי,אני אתקשר אליהם,

הם כבר יודיעו לך את השאר,ביי"

אני:"ביי,ותודה"

 'טוב,עכשיו רק צריך לחכות לגזר הדין'

'יופי,מה אני עושה עכשיו?אני רוצה להיות זמרת,

וזה באמת מרגש שהתקשרו אלי,אבל....ההורים

בחיים לא ירשו לי,אלא אם אני הוציא את זה

מהם בהבטחות.' חשבתי לעצמי.

הייתי צריכה לדבר עם מישהו אז התקשרתי ליעל.

אני:"יעל!! את לא מאמינה מה קרה לי כרגע!"

 ישר אמרתי כששמתי לב שהיא ענתה.

יעל:"ליבי,אולי תתקשרי יותר מאוחר?"

היא אמרה בקול עייף.

'אוקיי,מה הולך פה?יעל אף פעם לא מנפנפת

אותי בטלפון,אולי באייסי או במסן בצחוק,

זה לא נשמע כ"כ בצחוק.'

אני:"יעל,קרה משהו?את לא נשמעת טוב."

יעל:"פשוט רק עכשיו קמתי,ואני צריכה לדבר

 עם מישהו,אבל לא בטלפון,את יכולה לבוא אלי?"

ושמעתי אותה כמעט בוכה לי בטלפון.

אני:"10 דקות אני אצלך" אמרתי לה מהר וניתקתי.

קמתי ישר לבשתי גופיה לבנה ומכנס קצר אפור,

את נעלי הבובה השחורות שלי עם הגולגולות,

סידרתי קצת תשיער,שמתי איליינר ויצאתי,

אפילו לא שמתי לב ששכחתי את הפלאפון בבית.

יעל כבר הייתה עם דלת פתוחה וחיכתה לי,

ברגע שראיתי אותה,ראיתי שמשהו לא טוב קרה.

"מה קרה,יעלי?" אמרתי בקול מודאג יחסית,

אפילו שניסיתי לשמור עליו רגיל.

"אני...אבא....ג...גרו..."

להמשך חכו לפרק הבא!!!!

מקווה שאהבתם,ואם לדעתכם הפרקים טיפה

קצרים מדי תגידו לי.