ההצלחה האמיתית

אוקיי,עכשיו יש לי פרו... *אושר*

אז אני אנסה להחליף עיצוב כל כמה זמן שלא יהיה משעמם

ואני אנסה לשים פרקים בקצב של כל יומיים שלוש

אולי אפילו כמעט כל יום

אני רק מחכה שיהיו יותר תגובות וכניסות

והקדשה לשלושת האחיות האבודות שלי XD

פיצ'י,איילוש,ואורני!!! D:

שנותנות לי מוטיבציה להמשיך,וקוראות את הפרקים שלי לפני כולם

בעיקר פיצ'י חחחח

וכמו ששמתם לב שמתי קצת פרטים עלי בצד עם תמונה

ואני אנסה לשים עוד פרטים בהמשך ולהחליף את רוב התמונות

אני עכשיו בשלבי חיפוש תמונות מהממות מבלוגים שונים

אז אם תראו תמונות שיש לכם בבלוג,ואם לקחתי אותו במקרה ממכם

תודיעו לי ואני אשים קרדיט,פשוט יש מלא בלוגים שלקחתי מהם תמונות חחח

ונעבור לפרק הנחשק XD

אחרי יומיים:

התעוררתי בבוקר עם צלצול הפלאפון.

"אוף..מי יכול להתקשר בשעה כזאת?רגע מה השעה?"

קמתי והסתכלתי בשעון,10 בבוקר.

'טוב,אולי זו שעה די טובה לקום,

בכל מקרה צריך להתרגל לקום יותר מוקדם'

ועניתי לפלאפון:

אני:"הלו?!" שאלתי בעניין לדעת מי זה יכול להיות עכשיו.

- :"שלום,מדברת ליבי טל?" שאלו בקול מהוסס.

אני:" כן,מי זה?" שאלתי קצת חוששת.

- :"אני רון מסוכנות זמרים מתחילים,

שמעתי אותך לפני יומיים שרה במועדון,

ותאמת ממש אהבתי את מה ששמעתי."

      אוקיי, עכשיו כבר לא ידעתי מה לחשוב.

אני:"תודה,אבל מה הסיבה שהתקשרת אלי?"

' מה הוא רוצה ממני?'

רון:"הייתי רוצה להחתים אותך על חוזה,

אם את רוצה להיות זמרת כמובן,

ולהציג את השירים שלך".

אני:"כ...כן.... בטח!" פה כמעט צווחתי משמחה,

לא האמנתי,זה כמו חלום שמתגשם!

רון:"יופי,אז בתור התחלה אני צריך לדעת

 כמה פרטים עליך,והכי חשוב,בת כמה את?"

אוהו,פה זו בטח תהיה בעיה...

אני:"בת 15,יש בעיה עם זה?"

רון:"כן,בערך... אני צריך אישור

 של ההורים שלך בשביל להחתים אותך על החוזה."

 ידעתי שמה שהוא יאמר,והתחלתי לדאוג...

מרוב עצבים התחלתי ללכת מצד לצד בחדר שלי.

אני:"אה.....אז אתה צריך את המספר שלהם?"

 שאלתי בחשש,ידעתי שהם בחיים לא ירשו,

במיוחד שעכשיו מתחילים ללמוד עוד שבועיים.

רון:"בטח,זה יכול להיות טוב בתור התחלה"

 והוא צחקק קצת.

אני:"אז... המספר הוא.............."

רון:אוקיי,אני אתקשר אליהם,

הם כבר יודיעו לך את השאר,ביי"

אני:"ביי,ותודה"

 'טוב,עכשיו רק צריך לחכות לגזר הדין'

'יופי,מה אני עושה עכשיו?אני רוצה להיות זמרת,

וזה באמת מרגש שהתקשרו אלי,אבל....ההורים

בחיים לא ירשו לי,אלא אם אני הוציא את זה

מהם בהבטחות.' חשבתי לעצמי.

הייתי צריכה לדבר עם מישהו אז התקשרתי ליעל.

אני:"יעל!! את לא מאמינה מה קרה לי כרגע!"

 ישר אמרתי כששמתי לב שהיא ענתה.

יעל:"ליבי,אולי תתקשרי יותר מאוחר?"

היא אמרה בקול עייף.

'אוקיי,מה הולך פה?יעל אף פעם לא מנפנפת

אותי בטלפון,אולי באייסי או במסן בצחוק,

זה לא נשמע כ"כ בצחוק.'

אני:"יעל,קרה משהו?את לא נשמעת טוב."

יעל:"פשוט רק עכשיו קמתי,ואני צריכה לדבר

 עם מישהו,אבל לא בטלפון,את יכולה לבוא אלי?"

ושמעתי אותה כמעט בוכה לי בטלפון.

אני:"10 דקות אני אצלך" אמרתי לה מהר וניתקתי.

קמתי ישר לבשתי גופיה לבנה ומכנס קצר אפור,

את נעלי הבובה השחורות שלי עם הגולגולות,

סידרתי קצת תשיער,שמתי איליינר ויצאתי,

אפילו לא שמתי לב ששכחתי את הפלאפון בבית.

יעל כבר הייתה עם דלת פתוחה וחיכתה לי,

ברגע שראיתי אותה,ראיתי שמשהו לא טוב קרה.

"מה קרה,יעלי?" אמרתי בקול מודאג יחסית,

אפילו שניסיתי לשמור עליו רגיל.

"אני...אבא....ג...גרו..."

להמשך חכו לפרק הבא!!!!

מקווה שאהבתם,ואם לדעתכם הפרקים טיפה

קצרים מדי תגידו לי.

כמו שכל העולם כבר שם לב

לא עידכנתי כ"כ מהר כמו שהבטחתי

אז זה חד פעמי,כי אני כותבת פרקים בקצב רצחני!

בשיעורים משעממים XDDD

ועוד לא תפסו אותי בנס,טוב אולי רק אתמול בשיעור אנגלית.

זו טעות שאני לא אעשה שוב,אכתוב מימין לשמאל בשיעורי אנגלית XDDD

ואז המורה לא תשים לב,או לכתוב מתחת לשולחן חחחחחח

אז בלי יותר זיוני שכל,הפרק המבוקש!

מי שלא זוכר מה היה יכול להציץ בפרק הקודם חחח

כשפתאום...

שמעתי מישהו קורה לי מאחורה,הסתובבתי וראיתי את דור ויעל

צועקים לי בהצלחה,ומנסים להרגיע אותי.

עליתי לבמה עם הגיטרה,נעמדתי מול המיקרופון,מאחורי כבר עמדה

הלהקה של המועדון,זו ששבוע שעבר נתתי להם את התווים לשיר שלי

כדי שיוכלו ללוות אותי.

"שלום,אני יעל טל,ואני פה כדי לשיר לכם את השיר שלי" הודעתי המיקרופון.

"3...2...1..." והתחלנו לנגן,נסחפתי עם השיר,ושרתי הכי יפה ששרתי

אי-פעם.

הכול יצא מושלם,לא זייפתי אפילו פעם אחת,הרגשתי כמו באירוויזיון.

ובלי ששמתי לב השיר כבר ניגמר,מחיאות הכפיים היו הכי סוערות ששמעתי בחיים.

יעל ודור חייכו אלי מרחוק,והזיזו את השפתיים אומרים:"היית מדהימה".

כשירדתי מהבמה התחיל הדי ג'י  לנגן ואני,יעל ודור התחלנו לרקוד.

זה היה ערב מדהים,אפילו שמלא ערסים התחילו איתי,אבל כמובן,לאף אחד לא היה סיכוי.שמעתי מימין ומשמאל מחמאות על השירה שלי,והשיר.

מה שליבי לא ידעה זה שברגע זה ממש יש אמרגן מפורסם במועדון ששמע אותה,וממש אהב את השירה שלה,ומנסה לגלות פרטים עליה ממנהל המועדון.

והוא ישנה לה את כל החיים.

בשתיים בלילה יצאנו מהמועדון ונסענו במונית הביתה,כל הדרך דיברנו על המופע שלי ועל כל מה שקרה במועדון.

"אתם מאמינים שעוד שבועיים חוזרים ללימודים? תיכון איר איי קאם!" יעל ממש התלהבה מזה.

אני ויעל חברות מכיתה ד',הכרנו דרך ההורים כשאני עברתי לגור בבית מולה.ומאז היה לנו חלום ללמוד יחד באותו בית ספר תיכון,

זה שליד הבית,באותה כיתה.אתם בטח חושבים שזה מטומטם,אבל אם הייתם מכירים את אמא שלי לא הייתם חושבים כה,מכיתה א' היא תכננה לי מראש איפה אני אלמד,אבל בסופו של דבר הצלחנו,אנחנו עומדות להיות יחד באותה כיתה.

אבל ביום שאחר כך הייתה אמורה להיות לה הפתעה גדולה,שלא נאמר ביום הראשון ללימודים...

בגלל שאמרו לי שאני לא מתארת מספיק,אז אני שמה עכשיו תיאורים

של יעל,דור והחדר של ליבי,למי שמעוניין:

יעל- יש לה שיער בלונד יחסית ארוך,עיניים כחולות-אפורות מדהימות,

היא קצת יותר נמוכה מליבי,היא תמיד מתלבשת יפה,וקונה תמיד רק מותגים.אבל לפעמים היא מוכנה להתפשר על בגדים רגילים.

היא בת יחידה,והיה לה חבר לפני שנתיים,עכשיו היא אפילו לא זוכרת איך קוראים לו. היא מצטיינת תמיד בלימודים,אפילו שלא תמיד לומדת,יש לה פשוט זיכרון לטווח ארוך.

דור- יש לו שיער חלק לא ארוך במיוחד בצבע שטני בהיר,עיניים כחולות עמוקות,הוא טיפה יותר גבוה מליבי. יש לו אחות קטנה

בגיל של אח של ליבי,שדלוקה עליו מכיתה א' (חחחח).

הוא למד עם ליבי בבית ספר הישן שלה,והיחיד שאיתו היא שומרת על קשר מהבית ספר ההוא,אפילו שהוא גר בצד השני של העיר.

החדר של ליבי-הקירות בצבע ירוק בהיר,ויש לה מיטה זוגית ענקית בחדר,מיטה ישנה של ההורים שלה.שולחן כתיבה עם צורה מיוחדת שעליו יש מחשב.ארון ענק עם כל הבגדים,גם של חורף,ויש בו גם כל הדברים שהיא צריכה לבית ספר.מובן שהוא ענק,נכון? יש לה וילונות על החלונות בצבע תכלת בהיר,ועל הקירות יש פוסטרים של דוגמנים חתיכים,וכל מיני זמרים ולהקות שהיא מעריצה.

ובפעם האחרונה סליחה על ההמתנה הארוכה

עוד פרק כנראה ביום ראשון,אחרי שאני אסיים שיעורים,

אלמד לבוחן,ואקח את אחיין שלי מהגן (איזה חמוד הוא!!)  ><

גיבו! במשך השבוע אני אתחיל לכתוב בצדדים פרטים שלי,והחליף תמונות

וזה הבלוג הקבוע שלי למי שמעוניין: http://www.israblog.nana10.blogread.asp?blog=305344

עכשיו באמת: תגיבו! זה לא הורג!

סתם... XDDDD

טוב כמו שהבנתם התחלתי לכתוב סיפור

אני לא ארד מהמוזיקה,כל פעם שאני מעדכנת אני אמליץ על 3 או 4 שירים

כמובן עם קישורים ותמונות כמה שאוכל

אבל לא הרבה כי אין לי כח לעידכונים ארוכים חחח

אז התחלתי לכתוב סיפור אתמול,על העלילה לקח לי שבועות לחשוב

כמובן מלא חברות עזרו לי

וגם אני מתכוונת במשך הזמן לפרסם פרטים שלי בבלוג

נמאס לי שהוא עם פרטים חסויים

וגם יש לי בלוג ישן,שבו יש הכל עלי ואני גם עדיין משתמשת בו,וגם אותו אני אפרסם עוד מעט

אז בסיפור כבר הגעתי לפרק שני,וכל יום אני מצליחה לכתוב עוד פרק בבית ספר

שיעורי כימיה נותנים לי מוזה XDD

אז אני אנסה לפרסם פרק כל כמה ימים לא יותר משבוע בכל מקרה

אז כדאי לכם להוסיף למועדפים,ולהחזיק חזק,כי הסיפור הזה יפיל אתכם מהרגליים?

או בכל מקרה מהכיסא XDDD

אז נתחיל?

הסיפור בכל מקרה בינתיים קוראים לו הצלחה האמיתית,אבל יש סיכוי שבהמשך השם ישתנה.

פרק ראשון:

היא יצאה מהמקלחת אחרי שישנה כמה שעות טובות,

היא חשב שלא תצליח לישון מרוב התרגשות.

עמדה מול המראה והתלבטה מה ללבוש....

היא כבר החליטה מזמן,אבל בכל זאת פתחה את הארון

מרוב התרגשות ולחץ היא מתבלבלת.

בסופו של דבר היא מצאה מה ללבוש,התלבשה במהירות, ויצאה

לפגוש את החברה הכי טובה שלה,יעל.והידיד הכי טוב שלה, דור.

היא נראתה מדהים, בסריג לבן עם קפיצ'ון שמתחתיו גופיה אפורה בהירה,חצאית שחורה סקוטית, שהדגישו את גיזרתה הדקה ובמגפי פלטפורמה שחורות,שהגביהו אותה ב-5 ס"מ יותר מהמטר 75 שלה.

אז דבר ראשון לפני שנמשיך בסיפור קצת רקע עלי (הדמות):

קוראים לי ליבי,כמו שהבנתם בהתחלה,אני יחסית גבוה,מכל הכיתה שלי בכל מקרה,יש לי שיער חום תלתלים (כשהוא מסתדר בכל מקרה),

עיניים חומות ירקרקות מיוחדות,עם צורה מיוחדת. אף שאני בהחלט לא מרוצה ממנו, וטיפה יותר מדי נקודות חן על הפרצוף לטעמי.

כן אני מסוג הבנות שבולסות כמו פרות,ובכל זאת נשארות עם גיזרה דקיקה,וכל פעם שמתווסף ק"ג קטנטן הן עושות מעצמן צחוק.

אבל כשכולם אומרים שהן ניראות רזות כמו אנורקסיות,הן אומרות שהן מנסות להשמין.מהבנות שכולם מקנאות בהן...

אני עולה לכיתה י',ועוברת לתיכון ליד הבית.

אני לא מכירה שם אף אחד חוץ מיעל, אני כמובן בת 15.

ומה הכי מוזר? עוד אף פעם לא התנשקתי!

אני יודעת זה לא בדיוק היסטרי,כל אחת בזמן שלה. אבל מביך לראות מישהי שניראת כמוני ועוד לא התנשקה,אבל אולי כולם צודקים,אני כנראה מחכה לאחד ויש לי קריטריונים גבוהים מדי.

ולא עוד לא היה לי אף פעם חבר,כי כמה שלא הציעו לי,אף פעם לא הסכמתי (שוב העניין עם הקריטריונים).

וחזרה לסיפור:

לקחתי את הגיטרה,זו שלמדתי לנגן עליה כבר מגיל יחסית קטן,

אחרי שויתרתי על שיעורי האורגן,ויצאתי לדרך עם יעל ודור.

יעל הסתכלה עלי במבט מוזר ושאלה אותי:"את בטוחה שאת יכולה לעשות את זה?"

"כן!" עניתי בעצבים,יעל עשתה את פרצוף 'מה-את-כועסת-?' המפורסם שלה.

"סליחה,אני פשוט ממש לחוצה" אמרתי.

"אני מבין אותך,אבל את ממש טובה בזה,אני בטוח שילך לך טוב!" אמר דור,מנסה לעודד אותי,כרגיל.

הזמנו מונית,אמרנו לנהג את הכתובת,ונסענו במונית ליעדנו,כל אחד במחשבות שלו.היה שקט מלחיץ,ואז דור התחיל לספר בדיחות,ניסה להצחיק אותי כדי שאני לא אחשוב על העתיד לבוא.

אחרי רבע שעה הגענו,זה היה מועדון גדול,מזמן לא הייתי פה,

כבר שכחתי עד כמה המקום יפה.

עמדנו מול בניין קומתיים,שמעל הפתח היה שלט ניאון  גדול עם שם המועדון. בפנים היה יחסית חשוך,עם כמה אורות מפוזרים פה ושם בכל המקום.ואורות צבעוניים שהאירו על הבמה היחידה שהייתה שם.

עמוק בפנים.תורי עומד להגיע,אני אצטרך לעלות לשם ולהציג את השיר שלי. שיר שעבדתי עליו חודשים,על השירה,והנגינה,והלחן.

נכנסו לשם היו פה ושם פרצופים מוכרים מפוזרים במועדון,אבל לא היו לי העצבים לדבר עם אנשים לפני שפרקתי את הלחץ.

חשבתי אחרי שהופיע אני אדבר איתם,עכשיו אני צריכה להתרכז בשיר.

פתאום קראו בשמי לעלות לבמה,לא שמתי לב בכלל שמי ששרה לפני סיימה.

טוב,הגיע הזמן להראות לעולם שגם לי יש כישרון.

והיא עלתה על הבמה כשפתאום....

טוב המשך בעידכון הבא

אני מקווה שיהיו תגובות טובות

אבל באמת תכתבו מה דעתכם!

אם יש דעות לא טובות אני רוצה לדעת

זה הסיפור הראשון שאני כותבת מקבלת עליו מחמאות

אבל אני צריכה לדעת גם את דעתכם.