אתמול הייתי בחגיגות המאה [ או אה או אה] של בית הספר שלי. בהחלט זקן, או זקנה, תלוי איך מסתכלים על זה.היו שם הרבה שרים מהכנסת|שפם| והכרתי את כולם , חחח, לפחות משהו אני יודעת.
היו שירה וריקודים. השירה היתה מדהימה, מוכשרים אחד אחד! אך הריקודים?!?!? מי המציא אותם?! גיבן בעל רגל אחת .
ממש לא אהבתי אותם, בכלל, לקחו בנות שלא יודעות לרקוד חוץ מכמה שכן נמצאות במחולה ושטויות כאלה, ואמרו להם [ כנראה 5 דקות לפני המופע] פשוט תמתחו את הרגל גבוה גבוה כל 3 שניות ויחשבו שאתן רקדניות מקצועיות. אז זהו שלאאאאא גם למתוח רגל לא יודעות! אוי מה המורה שלי לספורט הייתה עושה להם|שפם|.
בכלל לא שמחתי לחזור לשם- לא אוהבת את האווירה של הבי"ס הזה. במיוחד כשאנחנו סוף-סוף בחופש, מזל ששתיי חברות שלי היו שם:).
ואיזו מאפיה יש בבצפר! רק למי שיש קשרים הלכו הופיעו שם, ילדים סתם שעושים פוזות נתנו להם להופיע מול מכובדים, אויש תעשו טובה אפילו לא בחנו אותם.
אני למדתי לא לצפות יותר מידי, אני צריכה לדאוג רק לעצמי ולחברות שלי, לא יותר מזה, לא מתנדבת יותר לכלום, זה לא באמת מועיל.
לגבי המורות כנ"ל, למה אני צריכה להיות קשורה אליהן במהלך השנה ואז על כל טעות קטנה שלי אני צריכה לשלם, ושאותה מורה לא תדבר איתי אלא תתעלם ממני ותלך בכוונה לשאול את חברות שלי איך היה המופע[?!?!?!?!?!].
אז זהו! התורה צדקה. כפרעל התורה.
D.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
