מצב הרוח שלא בחרתי זה בכוונה.כי אוף אני ריקה, פרצוף ריק. אין אפילו שיר שאני יכולה לבחור כי אין מענה למה שאני מרגישה, או לא מרגישה.
הגב שלי כל-כך כואב. אני חייבת לעשות מיפוי עצמות, אולי ימצאו שם זהב... כמו שעשו לי לשיניים, קדחו וקדחו וקיוויתי שימצאו שם זהב, ואת האמת בכלל לא הרגשתי כאב בכל התהליך הזה של הטיפול, מעניין מה זה מעיד על עצמי, זה כואב, הרבה, מאוד, אבל היתי חסרת אונים ופשוט ישבתי עם פה פעור וחשבתי על משהו אחר ובכלל לא היה אכפת לי שהוא קדח..אפילו הרחתי את הריח של הקידוח, לא נעים לא נעים, אבל חשבתי רק שימשיך לקדוח.. אולי ימצא זהב
.
אז הגב כואב. ואני לא יכולה לאכול על הצד הימני של השן כי זה עדיין כואב, עשו לי 2 סתימות, באותו צד, חשבתי יעשו ב-2 הצדדים של הפה כי גם בצד השני יש חורים אבל טוב נו, אני מניחה שזה מספיק כי 290 ש"ח לכל סתימה זה לא משהו שמוצאים ברחוב. אני זוכרת את זה כאילו זה היה אתמול ( אה רגע, זה באמת היה אתמול) הרופא רצה שאקרא לאמא ואני כזה שמחה חשבתי אולי באורח פלא החורים נעלמו, ~NOT~, צריך סתימה, ואני כזה:" מה מה בשביל מה צריך סתימה1!!" הוא אמר שזה לא ייתרפא מעצמו, ואז הוא שאל אם סתימה כסופה או לבנה, כמובן שההבדל הקריטי הוא במחיר:| , ובאסתטיקה אופ קורס, אז חשבתי שאני לא רוצה להראות כמו שודד ים עם 2 שיניים כסופות ואוף אני אחזיר את הכסף שאני אהיה גדולה כי השיניים ממוקמות ממש במקום שאפשר לראות, עשו סתימות לבנות, ולא מבחינים בהבדל בן שן לשן
אבל זה כואב. מאד. אני פשוט לא הפסקתי לחשוב כמה מפגרת אני, כמה סוכר , האויב הגדול ביותר, כמה קראנצ'ים עשיתי עם השיניים האלו, נו מור ביסלי.
אז אני אופטימית עכשיו, קנינו היום כלי כתיבה, ואוף זה כזה מרגיז שבחרתי מוצרים זולים כל-כך, רק כדי לא לעשות לאבא חיים קשים כי צריך עוד המון מעבר לזה, ספרים וכו'...ואז אחותי הטמבלית קנתה את המותגים והרסה הכל!!! איזה מתסכל! כל פעם היא עושה את זה, אחרי זה היא עושה לנו כאילו אנחנו לא מתייחסים אליה או לא מפנקים אותה, אוך תעשי לי טובה, כל פעם היא קונה דברים בסתר, הכל כדי להרשים את הכיתה המסריחה שלה, והכל יישבר בסוף, היא לא כמו -אוף שכחתי מה הכינוי שלה אז פשוט אקרא לה יוקי- ששומרת הכל כלכך טוב:P.
עוד שבועיים.. בלע... לא אוהבת.
אני לא מתגעגעת, לא רוצה, רק בחופש לא היו לי כאבי בטן כמו שיש לי במהלך השנה, הכל בגלל הלחץ המסריח הזה, אני בכלל לא אדם לחוץ איף,גנים. מצד שני , טוב אין צד שני אני לא רוצה לחזור וזהו.
חשבתי על זה שאני הולכת לביה"ס רק בגלל שזה קרוב למרכז העיר, והשוק
אני אוהבת שוק
, לקפוץ לשם כל הזמן.. איי גוד טיימס גוד טיימס.
טוב בפוסט הבא נדבר על היום הראשון איך אני חושבת שהוא ייראה או לה לה כמה מרגש.
כואב לי הגב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
