טוב אני עושה את זה כי אין לי משהו אחר לעשות, אז אפתח בשיחה עם המחשב.נקו צ'אן ( חחח מצחיק אותי להשתמש בכינויים האלה), אני אוהבת אותך מאוד, מאוד מאוד מאוד.
אני עייפה, אי אפשר לישון כי קר לי, אבל גם חם לי, זה מטורף ומעצבן.
אני מוזרה אני יודעת. אני עם חצי עין פקוחה. ואני רוצה טלוויזיה, מאוד. אבל צריך לישון ולקום מוקדם. אין זמן. אוף. אז לא אשן. או שכן. עם מי אני רבה.
דיברתי היום עם המחנכת החדשה בטלפון, היא לא משהו מיוחד, היא גם לא התייחסה אליי כל-כך והיה לה טון מוזר. אני לא מחבבת אותה, אבל יש לה לחיים מזה חמודות.
מעניין מה יהיה בשיחה שלה, אוף, אני לא רוצה לבוא כולי עם פרפרים בבטן ואז כמו שנה שעברה לראות עם מי אני תקועה עד לסוף הלימודים.
וזה יהיה סיוט, אני יודעת את זה, כי עכשיו יהיו לנו את הגיבושים המסריחים האלה, ערבי כיתה, כי היא בטוח לא תהיה כמו הקודמת. בטח ישר שבוע אחרי הראשון לספטמבר יתקעו לנו גיחה, אוף נו, אני אוהבת גיחות, אבל אני לא רוצה ללכת, הכל עסק מסריח ואף פעם לא מקשיבים לי, אז למה שאני אלך. שנה שעברה היה כזה חרא, באתי עם אנרגיות טובות, אבל הכל נהרס, למה אני צריכה את כל הדרמה הזאת.
למה תמיד קורה שהמורות שאני הכי אוהבת מחנכות את הכיתות האחרות, זה מין חוק מרפי מטופש כזה של יענו להסתפק במה שיש, אבל לא- זה סתם מרגיז.
בגלל העובדה שאני לא הולכת לספר לכם הלכתי לטיול שנתי של כיתה י', אבל זה לא השתלם, וחזרתי הביתה כועסת . ואמרתי שאני בחיים לא אצא לעוד טיול עם השכבה המסריחה הזאת.
טוב כל התלונות נגמרו, אני שמחה על מה שיש לי, וזהו, כי אסור לצפות ליותר מידי, אני מאושרת.
לילה מדהים.
נ.ב.
מה עם הפרוג'ט של אנגלית. מניין אתחיל. אין לי הוראות הן נאבדו
למי יש.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
