אוי , סודות מלוכלכים

את הכותרת לפוסט טומי נתן אחרי שהתיישבתי על המחשב והוא צפה בי מהמיטה וטען שהציצים שלי ,בזווית הספציפית שבה הוא נמצא , נראים ממש קטנים

אז כדי להוכיח לו שזה לא ככה באמת אני צריכה , לטענתו,להוריד חולצה ולכתוב את כל הפוסט הנ"ל חשופת חזה .

כשטענתי שקר לי ושבבקשה יביא לי חולצה ארוכה הוא צחק וסגר את החלון בטענה ש"עכשיו לא יהיה לך קר "

בכלל ,המון פעמים יש סיטואציות שלי ושל טומי שאני חושבת לעצמי " אם רק הייתה כאן מצלמה,והפנים שלי היו מטושטשות , הייתי מעלה את זה לבלוג "

יום ראשון בבוקר,אני וטומי קמים עייפים בבית המשפחה שלו כשאני מדליקה טלוויזיה והדבר הראשון שאנחנו רואים זה סצנה מ"אני אגדה" עם וויל סמית'

טומי : וואי, הוא שחקן כזה טוב

סיקרט: כן,והוא גם צנוע , לא מתרברב ..

טומי: אהא..

סיקרט : הייתי מתחתנת איתו

טומי : גם אני !!

*שתיקה*

-שנינו מסתכלים אחד על השני-

טומי: מה ?? הוא חתיך!!

אלפי מילים אני יכולה להגיד עליי ועליו .

שהוא מרים אותי למעלה ברגעים שאני עצובה ,וזה לא עוד משפט קלישאתי . זה אמיתי וזה נכון .

אז אומנם הוא כמו רוב הגברים , לא מבין רמזים , ואני צריכה להגיד לו בצורה ישירה " טומי,אני כל השבוע בדיכאון , אני מבקשת את התשומת לב שלך ,שתשלם עליי ,שתכין לי תה, שתחבק אותי שתנשק אותי שתוותר לי והיום אתה תזרוק את הזבל "

וזה באמת מה שהוא עושה בסבלנות אין קץ.

וברגע שאני קמה והוא רואה שאני צוחקת זה התור שלו להכנס למצב רוח כעוס , כי ככה זה ,מותר לו .

ואז אני מרימה אותו , ואת הלב שהוא צייר לי על האף בבוקר אני מנסה להעביר לו גם כשאני מדביקה את הפנים שלי לשלו .

ויש את הדבר הזה שלקח לי המון זמן לשים לב אליו וזה שלמרות שבלילה נלך לישון מחובקים כפיות ( עד שהוא יתחיל לנחור ואני אבעט בו והוא יתהפך לכיוון השני ) תמיד איכשהו בבוקר לאף אחד מאיתנו אין פשוט זין לשים לב אחד לשני .

במשך לפחות 3 שעות ראשונות בבוקר אנחנו לא נתנשק,נתחבק או נגיד משהו אחד לשני חוץ מ"תור מי לעשות כלים היום ?" ו "סיקרט קומי,אמרת שיש לך מלא סידורים היום"

ואז שנינו נקלוט ביחד ,כשנלך לתחנת אוטובוס, שבכלל לא יצא לנו להחזיק את הידיים היום .

ואני אשלח את היד שלי לשלו והוא יסתכל עליי במבט מופתע , חצי מבוהל , כי מה פתאום אנחנו מתקרבים ? ומאותו רגע עד הלילה

אם אלוהים יירצה וגם אנחנו ממש חזק , לא נריב ונוכל להיות קוצי מוצי רוב הפעמים .

רוב הפעמים נמנעתי לכתוב עליי ועליו לכאן לפרטי פרטים .

משהו בידיעה שהוא קורא כאן ,שהחברה הכי טובה שלי קוראת כאן ואני כבר לא יכולה לכתוב " וואי , איך אני והוא גמרנו ביחד היום" מבלי שהיא תשלח לי הודעה במסנג'ר של

"בואנה סיקרט , את דוחה" גורמת לי לדחות את זה

אבל לא עוד!

אני תמיד הייתי עם זיכרון של יתוש בכל מה שקשור לפרטי פרטים של המערכת יחסים שלי ושלו , ומזל שיש את טומי שיזכיר לי איך היינו פעם .

את הפעם הראשונה שבאתי אליו הבייתה, כל הבית שלו היה שקט ( זאת הייתה הפעם הראשונה והאחרונה שזה קרה וגם זה כנראה ממבוכה ממני )

כולם היו מנומסים ,ואני והוא נכנסנו לחדר כשהייתי בטוחה שהחור המוזר שיש לו בקיר שמציץ ישר לסלון משמש לכל המשפחה כדי לראות איך אנחנו מתנשקים .

מאז עברו הרבה קורים בחיר (כן,אני הרגע כתבתי קורים בחיר במקום חורים בקיר ) בנסיונות שלי לתלות תמונות בבית כשטומי בעבודה

והאחים שלו כבר לא מתביישים ממני ,את אחותו שלא ממש חיבבתי בהתחלה וכנראה שהיא גם לא אותי אני מזמינה אלינו הבייתה ולמסעי קניות (לשתינו יש מינוס משותף, סיבה טובה כדי להיות באותה אחווה ) ואמא שלו

שיברך אותה ואת לוריאל האל , מביאה לי כ"כ הרבה מוצרי איפור שאני יכולה רק לתהות אחרי המחשבה של " אוף,אין לי בגדים!" זה "איזה ליפסטיק להתאים לחצאית?"

אני אוהבת לדגדג את טומי בפיטמות,לאכול לו את התנוך באוזניים , שהוא רודף אחריי בכל הבית עם ידיים שלוחות קדימה כמו זומבי וצועק " ציצים!! תנו לי ציצים!!"

שהוא קורא לי כל פעם בשם של גברת אחרת בהתאם לסיטואציה

"גברת קוקו" כשאני מרימה את השיער

"גברת שקשוקה" כשאני מכינה את המאכל היחידי שאני יודעת

"גברת וווווהוווו " כשהוא מחקה את הקול שלי בזמן שאני שיכורה

שכל אחד ימצא את הטומי שלו בחיים - אמן