אוי , סודות מלוכלכים
בת 20 ,צפונית לשעבר ,שעברה לגור לבד בת"א הנושכת והקרה |
 כינוי:
בת: 34 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 5/2010
Losing my way
כרגע חצי מהפנים שלי נראות כמו אוגר או לפחות כאילו אני ניצולה מצ'רנוביל וזאת בעקבות עקירת שן בינה סוררת שצמחה,בדיוק כמו החיים שלי ,עקום לגמרי
והפיתרון היחידי היה ,מסתבר, לחתוך לי את החניכיים ,לעקור את השן לתפור לי את החניכיים לחיך ולפינאלה לרעוד מכאבים במשך שעות אחרי זה .
אני יודעת שזאת פתיחה לא טובה לאחר שבועות של שתיקה אבל המוזה שנוחתת-לא נוחתת עליי לא נתנה לי מנוס.
נתתי לפחד שלי לשתק לי הרבה דברים בחיים בחודשים האחרונים .
אני זוכרת כשרק עברתי לת"א ( הופה היי,עוד מעט חולפת לה שנה מאז המעבר!) והתחלתי לעבוד ב"ארקפה" שם לא במודע רק ניסיתי למצוא חברים חדשים
במקום להיות שקועה ומרוכזת באם החלפתי את הפח בשירותים בזמן והאם סנדוויץ' האבוקדו חתוך כמו שצריך ,בעיקר ציפיתי לדיבור אישי עם הלקוחות ושאר העובדים .
הלקוחות,מעצם היותם פלצנים מספיק בשביל לבוא לבית קפה הזה,שמו בעיקר זין על הבחורה עם התג (שעדיין שמור אצלי,מזכיר לי ימים רעים מה הם )
והעובדים היו הרבה מעבר לטווח גילאים שלי אבל לא כביכול עם רמה אינטילגנטית גבוהה מספיק מעבר לגיחי גיחי .
ראיתי אותם,את אותם אנשים בני 27 שהכישרון שלהם הוא לגור בכאילו ת"א (גבעתיים\רמת גן) לעשות כאילו תואר (בחרו מקצוע שיש בו "כסף") ולהיות כאילו סמכותיים( מישהו סמכותי לא מתפרק עליך בצעקות למיטב ידיעתי)
וידעתי,פשוט ידעתי ,מה אני לא רוצה להיות .
ככה שחברים במקום הזה לא מצאתי .
ומשם עברתי לעבודה שהייתה רלוונטית עד לפני שנייה וחצי -
מזכירה בסטודיו של אחותי .
חשבתי לעצמי - איזה יופי! אנשים נאורים! ועוד עם ריבועים בבטן .
אבל הדיבור היחידי שלי איתם היה על כרטיסיות מנוי,מסתבר שגם הם לא הכי חכמים ומה הטעם להתלבש יפה ולהתאפר לעבודה אם כולם מסביבך עם טייץ ומיוזעים ?
כמובן שלא ציינתי שהרסתי לאחותי חצי מהסטודיו אבל עוד יותר מה שהיא לא ציינה לאורך התקופה זה את הג'סטות הספונטניות שעשיתי לה מדי פעם .
בסופו של דבר,ממשרה של כמעט 4 פעמים בשבוע עברתי ליום אחד וגם זה ל- 5 שעות .
ואפשר לקרוא לי אפסית,אבל תחסכו את זה מעצמכם כי הביקורת העצמית שלי גבוהה מספיק
ולהגיד שאני לא החזקתי באף עבודה מעל ל- 3 חודשים , שמצב החשבון בבנק שלי הולך ומתדרדר ומסתמך על חסכונות ושאיבדתי את עצמי .
אבל גם אפשר לזכור שאני רק בת 19 וקצת ,שאחרים שרק השתחררו מהצבא והם בני 22 עכשיו טועמים לראשונה (תרתי משמע) מזה לעבוד בגלידרייה ולהרוויח מינימום
ועדיין גרים אצל ההורים . ואמא עושה להם כביסה .ופעם בשבוע גם יש את המאכל האהוב עליהם מונח על השולחן .
אז פניתי לדרך חדשה, עזבתי את הבייביסיטר (שאני עושה לבת של זמרת מאד מפורסמת) בצד
עם כל ההנאה שבדבר להסתובב עם תינוקת בלונדינית תכולת עיניים שמושכת מבטים באותה מספרה שבה ישבתי עם אגם רודברג(כוסית אמיתית),אורי גוטליב(מקריח) ומיה דגן (מכוערת שאין דברים כאלו )
הסתכלתי על שמלות וינטג' מפריז וקיבלתי על זה בנוסף 25 שקל לשעה .
אני פונה לדרך חדשה שבו אני מתגברת על הפחד שלי להדחות מחברת אנשים כמו ב"ארקפה" וחוזרת לשוק העבודה הרגיל .
זה עם הכרטיס עובד ומשכורת כל עשירי לחודש .
אחרי ,כמובן,שאני לא אראה כאילו יש לי כדור טניס בפה .
לשם השוואה-ככה אני נראית בימים רגילים
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
