בדיוק כמו מסיכת הזנה לעור הפנים שברשותי
, אני חושבת שלשים כיסוי זמני זה דבר מעולה.
אני לא מתכוונת לנוזל הכחול הסמיך
והדביק שברשותי ,אלא למטאפורה האנושית של הסתרת האני הפנימי , של הורידים והנימים והעצמות
הלבנות שמגינות על הלב שפועם .
אם לא היו לי מסיכות הייתי כמו גוש אבק
אפור שעף ברוח מגלגל את עצמו לעוד ועוד לכלוך עד שנערם למקום ששוטף אותו ונהפך
לעיסה שקשה אפילו להסתכל עליה מרוב גועל .
יש אנשים שלידם פשוט לא רצוי להיות מי
שאני באמת כי כל כולם זה חודים של טיפשות ולעג ואני מעדיפה לנעול את לסתות הפה חזק
ולשים וילונות על ארובות העיניים שלא יראו מי נמצא שם בבית .
"מצטערים,כבר תרמנו " הקול
הזה אומר בישירות .
אבל כמו ששמתי לב בקריאת בלוגים לאחרונה
(שהם דיי פופולרים ונפוצים) יש אנשים שפשוט שכחו לשטוף את עור הפנים מהמסיכה אחרי
15 דקות לפי ההוראות והתוצאה עכשיו היא שהפנים והמסיכה נהפכו לדבר אחד , והמראה
הוא לא מלבב ואפילו מכוער .
זה אולי נשמע כאילו הסתובבתי יותר מדי
זמן בין מדפי הסופר פארם עם כל תיאורי הטיפוח למיניהם אבל קשה לי שלא לתהות איך
אפשר להיות כ"כ עיוורים למציאות של עצמך ?
אני בוחנת את עצמי בכל שניה מחיי בעשרות
צורות שונות ואני הראשונה להודות בטעויות ,כי אם אני אודה בזה לפני אחרים , היתרון
הוא רק שלי .
אני אהיה הראשונה להגיד שאני עובדת
בעבודה שלא ממצה אפילו מאית מהפוטנציאל שלי אבל גם הראשונה להגן על זה בכך שלפעמים
עדיף לי להיות פוסטמה במשך משמרת של 6 שעות כי יש לי כ"כ הרבה מחשבות מסובכות
בראש שגלידות ב- 8 וחצי שקל פשוט עדיפות
וזה לא עניינו של אף אחד למה זה קורה ,כי
אני גרה לבד, במלוא מובן המילה.
אני אתייצב איתנה ואגיד שנכון שאין לי
רישיון ממרומי גילי אבל לא אהסס להגיד שמפחידה אותי המחשבה שיש בכוחי לשלוט על
מכונה בעלת משקל של מאות קילוגרמים שיכולה להרוס חיים .
ויש כאלו ,שהם לא אני , שיהפכו את העסק
שלהם בבאסטת בגדים לבוטיק נחשק , ואת עבודתם כמזכירה במשרד זוטר לסמנכ"ל ואת עבודת
הגלישה באינטרנט בזמן מה שאמור להקרא "שירות צבאי" לתפקיד שמדינת ישראל
כולה נשענת עליו .
הלוואי ולכולם היה מסיר איפור מהעיניים שישרוף
חזק ומשקולת ברגליים כדי שירדו אל הקרקע ויראו את האמת כמו שהיא .
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
