אוי , סודות מלוכלכים

זה בית של עשרות קומות והאש שמשתוללת בפנים זו אותה האש שמתחוללת בתוך הנפש שלי .

היא שורפת,היא מכלה , היא חסרת שליטה היא מתפרצת והורסת וכל טיפת רוק שבלעתי מפחד מתייבשת ומתאדה במהירות והאש עדיין ממשיכה לבעור .

הצלחתי לברוח משם , מהבניין הבוער שבצפון הרחוק ומצאתי מקלט בתל אביב . זו הייתה דרך ארוכה וקשה , אני חבולה פצועה ושרוטה וטיפות דם שניגרות לי מהפנים מטפטפות את דרכן אל הרצפה השחורה.

אני פוקחת עיניים ומגלה ששכחתי בבניין הבוער את אותי ואם לא אחזור לשם בקרוב , האותי שלי ימות בפינת חדר נטושה וצרובה ורק בכוחי להציל את המצב .

אני מתרחקת לרגע ,מנסה להתבונן מהצד ומבינה שאותו מגדל בן עשרות קומות זה בכלל בית מפלסטיק וצעצוע מלגו של כמה סנטימטרים בודדים שלא מאיימים על ה 175 ס"מ לגובה שלי

והאש ששרפה את הכל שם בפנים זו פשוט מנורת לילה , בדיוק כמו הזמנים של אז בגיל 16 שהאירה את דרכי , שנשארה דלוקה ומישהו שם שכח לכבות .

המחשבה שהכל קטן ובכלל לא מפחיד ופוגע לא עוזרת ואני יודעת שאני צריכה לרוץ על קוצים ,חתיכות ושברים של זכוכיות ולדלג בין מדרגות בוערות ומתפוררות כדי להציל אותי .

אני מוצאת את אותי מעולפת בפינה ובידיים חבולות מרימה את מה שנותר .

כמו בסרט הוליוודי אני יוצאת מאותו מגדל בוער בדיוק רגע אחד לפני שהכל קורס ,כשמאחוריי מתרחש הפיצוץ האחרון שהחריב את הכל .

יש עוד קצת אש ותמרות עשן אבל אני צועדת בבטחה ועם פרצוף שאומר שיהיה בסדר ומניחה את האותי המעולפת לנוח בצד .

לפעמים אחרי שיער ירוק ומלא החיים נשרף ,יש מומחים שאומרים שטוב שכזה דבר קרה .

זה טוב שהאדמה נהפכה לשחורה וקשה כי עכשיו הזרעים שחיכו עמוק בפנים יוכלו לנבוט ולהצמיח מחדש אויר לנשימה.

אותי עדיין מחכה לי בבניין , שואפת ונושפת אויר סמיך .

אני באה להציל אותך .