אוי , סודות מלוכלכים

די .

מספיק.

החלטתי לסלוח לעצמי .

כבר חודשים שאני מתייסרת ומענה את הנפש שלי על כל מה שקרה בעבר .

אני מנסה לצאת מהעצב , לגזור את החוטים שקושרים אותי אליו אבל תמיד כשחשבתי שזה הסוף היה רק עוד חוט אחד קטן שמשך אותי למטה .

ואת החוט הזה אני תוויתי בעצמי .

המחשבה העמוקה שאני לא ראויה לאהבה ליוותה אותי לכל אשר אלך ואפנה ומחוות קטנות של חיבה ריגשו אותי באופן שמעורר את הדמעות בעיניים .

אבל אני לא יכולה לסבול יותר , לא יכולה להמשיך לשפוט את עצמי על כך שבגדתי בטומי.

כל מה שאני משאירה ממנו זה זכרונות טובים למרות שהייתי כלואה בתוך קשר של תלות אחד בשני .

היה לי רע ובגלל זה ברחתי למחוזות של ידיים אחרות עם קול בוגר שיזכירו לי מי אני ומה אני .

אני סולחת לעצמי אחרי שפגעתי בבן אדם אחר כי כבר אין לי אל מול מי לבקש סליחה.

כשאני וטומי עוד היינו ביחד חבוקים במיטה הוא נשבע בפניי שיאהב אותי גם אם נפרד והיום , יותר מ 3 חודשים אחרי , אני ניצבת מול השתקפות של טומי ,ערפל עמוק ולא אל מול מי שהכרתי בעבר .

המחשבה שאולי לא באמת הייתה שם אהבה אלא רק תלות בי גורמת לי להתכלות ולהתפרק מעצב כי כשטומי מדבר איתי הוא לא רק עושה את תדמית ה "אני בסדר גמור ,הכל עבר והיה ואני כבר נמצא אחרי זה" אלא הוא חי את זה באמת .

השליתי את עצמי שהוא שם על עצמו מסיכות הגנה וחוזר על זה כמו מנטרה אבל עכשיו הבנתי סופית שאלו הם חייו באמת ואני צריכה לראות אותם כפי שהם .

טפטופים קטנים מהמציאות מזכירים לי למה יצאתי מהקשר איתו, למה לעולם לא הייתה יכולה להיות לי השפעה גדולה עליו לשינוי אבל לאמא שלו כן .

את הטיפול הפסיכולוגי שהוא כ"כ רצה במהלך הקשר איתי הוא הפסיק אחרי הפרידה ומצא נחמה טובה יותר בזרועות בחורות זרות אחרות , מסיבות עם אלכוהול שלא חגג בהן עוד אז בגיל 17 ומשחקי פוקר עם אנשים שמתחזים להיות גבריים אבל הם אבק וכלום .

ולי ,כל זה כבר לא אמור לשנות שום דבר.אני סלחתי וסולחת וגוזרת חוט אחרי חוט בדרכי אל האושר .

מגיע לי שיאהבו אותי , מגיע לי לאהוב אנשים , מגיע לי להיות מחוזרת ונערצת ומוערכת ומגיע לי סוף סוף

אחרי כ"כ הרבה זמן של שתיקה והסתתרות מאחורי הקלעים – להיות אני .

האם אתם רואים את הטוב שבי ,את הלב האדום והפועם , כמו שאני רואה בעצמי ?