אוי , סודות מלוכלכים

את האמת , הכי קל ככה בתור קורבן .

לא צריך להתנצל, ואם מתנצלים מתוך זיוף זה גורר תגובות טובות ומלטפות .

בכל נסיון שלי להגיד שזה בעצם באשמתי אני מקבלת חומה ורודה שאומרת שזה לא והאשמה בעצם אצלו .

פנים חדשות ,בחור חדש שבבלוג שלי ובעולם שלי אפילו לא שווה אזכור

אבל אני אצלו חרוטה בלב עם להבות שורפות .

הכרנו דרך האינטרנט והפגישות הראשונות היו מוצלחות מבחינתו וידועות מראש מבחינתי.

הוא ראה מישהי שאפשר לפרוש את האיברים הפנימיים בפניה בביטחה מבלי שיגנבו לו אותם אבל אני מכרתי אותם בשוק השחור והרגשתי חמימות עוטפת של הדם שלו .

הריח פה שלא יכולתי לסבול ,ה 170 ס"מ של הגובה שלו שלא הספיקו לשלי

המוכנות לעשות הכל בשבילי למרות שאנו בקושי מכירים והמשיכה הפיזית שלא הייתה קיימת .

לא ידעתי איך לברוח משם למרות הבקשות החוזרות ונשנות שלי ש"ניקח דברים לאט" .

פתאום אני נהייתי בצד שמפחד מהמילה "אהבה" והוא זה שהפריח אותה לכל עבר כבר אחרי הפגישה השנייה .

הוא אמר לי שאני הדבר הכי טוב בחיים שלו , שאני האור הגדול , שהוא הרגיש שהוא מתאהב בי ושאין עוד בחורות כמוני באף מקום

כשראינו סרט עם סצנה לבנה משלג לחשתי לו באוזן שכ"כ בא לי שהחורף יגיע והוא בתגובה אמר שייקח אותי לחרמון במזג האויר הנכון .

מעשה חמוד כשלעצמו אבל זה שיתק אותי בכל הגוף ומאותו רגע והלאה לסצנה שעל גבי המסך לא היה סאונד או תמונה אלא רק שחור ועוד שחור מעוור .

אז השתמשתי ברגליים כדי לברוח ,והכוונה הברורה היא לזה שפתחתי אותן .

אחרי שהוא גמר וניסה ללטף אותי התחמקתי בעדינות ונכנסתי לתוך הבגדים שהוסרו כמה דקות קודם לכן וביקשתי ממנו שיסיע אותי הבייתה כשידעתי שזו הנשיקה האחרונה והחיבוק האחרון שלנו והקלה עצומה התפשטה לי בגוף .

הוא לעומת זאת כמעט והתאבד . קיבלתי למייל מכתב של 3 עמודים שבו הוא מתאר לי בפרטי פרטים כל חלק מהפגישות שלנו .מהברק בעיניים שלי,לריח שלי שנשאר לו על הסדינים דרך הדמעות שהוא שחרר ללא מעצורים מבלי שהייתי מוכנה לכך ולבסוף סיפר שתמיד יהיה לי מקום אצלו בלב למרות שאצלי הוא אפילו לא עבר דרך שכבת העור הראשונה .

הכי קל להיות קורבן,ככה עוזבים אותי לנפשי כשאני טוענת שאני צריכה זמן לבד ושקט חרישי כשבעצם כל מה שאני רוצה זה לרקוד ברחבי הבית להסיט את המבט מצד לצד ,להשען על הקיר ולחשוף את אותן רגליים שברחו ממקודם.